הנבואה והשופר

תוכן העניינים:
הקדמה שחשוב לקרוא
מלחמת ששת הימים – סקירה
    ימי ההמתנה
   מהלך המלחמה
הקדמה לחלק שני
המדרש והנבואה
השופר שנדם
והשופר שקם להריע
ולקינוח: “ירושלים של זהב” בבכורה עולמית


הקדמה:

עם כל הזהירות שיש לנקוט בשימוש בסופרלטיבים אין דרך לבטא את ההתרחשויות שאנחנו עומדים לספר עליהן אלא כסיפור נפלא ומדהים שבו פרשנות נבואית מתגשמת במועד שנקבע לה וחפצי קודש סוללים את דרכם במרחבי הזמן והמקום כדי להביא בקול תרועה את בשורת בעליהם.
גם הספקנים באמונתם יתקשו להסביר את השתלשלות האירועים כ”יד המקרה” ויתקשו שלא להודות שלצדיקותו המופלגת של הרב דוד הכהן סקלי יש יד בדבר.
עוצמתו של הסיפור שלנו נובעת ממקומה של מלחמת ששת הימים והאירועים הקשורים בה בתולדות עם ישראל, ולפיכך ולטובת אלה אשר לא חוו את גודל השעה נביא קודם סקירה היסטורית קצרה על המלחמה ונציץ בכמה תמונות בלתי נשכחות מן הימים ההם. או אז נצא למסע בזמן של כמה עשרות שנים שיוביל אותנו לעיירה דֶבְּדוּ שבה נולד רבי דוד הכהן סקלי ואל אלג’יריה שבה שימש כדיין וראב”ד וממנה יצאה הבשורה הנבואית שנים רבות לפני שמדינת ישראל קמה ונסיים בשיר הלל לירושלים ובתקיעת שופר.
אפשר גם לדלג על הסקירה ההיסטורית של המלחמה ולהתחיל את הקריאה בהקדמה לחלק השני.


מלחמת ששת הימים- סקירה
ימי ההמתנה 

15 במאי 1967 מדינת ישראל חוגגת את יום העצמאות התשע עשרה במצעד צבאי שמתחיל במסדר שנערך באצטדיון שבגבעת רם ונמשך בצעידה ברחובות ירושלים. שעות ספורות קודם מתחילים כוחות צבא מצריים לצלוח את תעלת סואץ לעבר מרחבי סיני.
צה”ל נכנס לכוננות אך חגיגות העצמאות נמשכות והן מסתיימות בפסטיבל הזמר החגיגי שנערך בבנייני האומה שבירושלים.
לקראת אותו פסטיבל פונה טדי קולק ראש עיריית ירושלים לנעמי שמר בבקשה מיוחדת להכין שיר על ירושלים. את השיר (שאינו משתתף בתחרות) תשיר זמרת אלמונית עם קול גבוה בשם שולי נתן בעת ספירת הקולות.
השיר מעורר התרגשות רבה מיד עם השמעתו והקהל שבאולם מצטרף אליה ברטט בפזמון השיר.

כוחות מצריים ממשיכים לזרום לעבר סיני, צה”ל מגייס כוחות מילואים, נשיא מצרים נאצר דורש מהאו”ם לפנות את כוח החירום שלו מקווי הגבול שבסיני ועזה (ונענה ללא דיחוי), צה”ל עורך גיוס כללי של כוחות מילואים.
ב- 23 במאי סוגר נאצר את מיצרי טיראן בפני כלי שייט ישראליים וזהו הקָאזוּס בֶּלִי.
ב – 30 במאי נקטעים שידורי הרדיו המצריים בהודעה דרמטית על הקמת מפקדה צבאית משותפת למצרים, סוריה, ירדן ועירק. שתי חטיבות שריון ירדניות נכנסות לגדה המערבית, כוחות עיראקיים נכנסים לירדן ובמדינות ערב המון משולהב קורא לחיסולה של ישראל.
במצרים תהלוכות ראווה ונאומים חוצבי להבות ובישראל הגהה חפוזה של הנאום גורמת לראש הממשלה לוי אשכול להישמע כמגמגם בשעת נאום לאומה.
ארה”ב מפירה את ההתחייבות שלה להבטחת חופש שייט במיצרי טיראן וצרפת שהייתה בת בריתה של ישראל וספקית הנשק העיקרית שלה מכריזה על אמברגו. תחושת הבידוד מעוררת אצל רבים את זכר השואה.
טבעת החנק הצבאית המתהדקת מסביב ביחד עם ההססנות של הממשלה יוצרים דעת קהל אשר מביאה להקמת ממשלת ליכוד לאומי (ב-1 ביוני) בהשתתפות גח”ל ורפ”י ולמינויו של משה דיין לשר הביטחון.
הגברים ברובם הגדול מגויסים לצה”ל וכך גם האוטובוסים של אגד הנדרשים להסעתם. נשים ממלאות את מקום הגברים במפעלים, תלמידים מחלקים דואר ובעלי רכב מציעים טרמפים לנוסעים. שולחנות עמוסי סירים ותבשילים מציעים אוכל ושתייה ללובשי מדים שבדרכים וחבילות עמוסות מזון, ממתקים וסתם מתנות נשלחות לאלה שבחזית. מפלס הסולידריות מטפס לרמות שיא, אזרחים באשר הם צמודים למכשירי הטרנזיסטור, לשמוע כל פיסת מידע ובעיקר להתחזק מהדיווחים של הפרשן הצבאי חיים הרצוג שמחולל פלאים במורל הלאומי.


מהלך המלחמה

ב-4 ביוני ממשלת ישראל מודיעה לצה”ל על החלטתה לצאת למלחמת מנע ולמחרת ב-5 ביוני עם שחר פותח צה”ל במלחמה.
בשעה 7:45 יוצאים כמעט כל מטוסי חיל האוויר לתקיפת שדות התעופה של האויב (“מבצע מוקד”) ובתוך פחות משעתיים הם משמידים 11 שדות תעופה מצריים וקרוב למאתיים מטוסים מצריים בעודם על הקרקע. אחרי התקיפות במצרים תוקף חיל האוויר את שדות התעופה בסוריה ובירדן וגם שדה תעופה עיראקי, ירדן מאבדת את כל כוחה האווירי כבר ביום הראשון וכך גם סוריה, וחיל האוויר מתפנה לטפל בכוחות הקרקע של האויב.
בשעה 8:15 מושמעת ברשת הקשר הקריאה “סדין אדום” וכוחות היבשה יוצאים להתקפה על הכוח המצרי בסיני שמנה 100000 חיילים, אלף טנקים וכוחות ארטילריה רבים. צה”ל פורץ בשלוש גזרות ובפעולה מתואמת סוגר על הצבא המצרי.
ב-6 ביוני מעביר המטכ”ל המצרי פקודת נסיגה כללית וצה”ל מתקדם במהירות כדי לחסום את דרכו של הצבא הנסוג. ביום הרביעי למלחמה מגיעים כוחות צה”ל לגדות תעלת סואץ.
בחזית הירדנית: למרות אזהרות מצד ישראל פותחת ירדן באש ארטילרית שגורמת למותם של 15 אזרחים ופציעתם של כ-500 אחרים. החטיבה הירושלמית כובשת את מתחם ארמון הנציב ומשם ממשיכה לעבר בית לחם, כוחות אחרים תוקפים מכיוון לטרון קלקיליה ועמק יזרעאל. למרות הכוחות המדוללים שהוקצו לחזית הירדנית מצליח צה”ל להבקיע את קווי ההגנה שלהם ולכבוש את כל שטחי יהודה ושומרון.
הקרב הקשה ביותר במלחמה היה הקרב על ירושלים שהוטל על חטיבת הצנחנים. בסיומו של הקרב נשמעה הקריאה “הר הבית בידינו” מפיו של מפקד החטיבה מוטה גור.
בגזרה הסורית שבה היו כ-50000 חיילים וכמות גדולה של שריון וארטילריה החלה הלחימה בבוקר ה-9 ביוני במתקפה אווירית מרוכזת. בהמשך טיפסו כוחות צה”ל בפיקודו של דדו ולמרות ירי כבד שנתקלו בו הצליחו להבקיע את המערך הסורי במספר מקומות ואחרי קרב קשה בתל פאחר השתלט צה”ל על כל רמת הגולן.

 

הקדמה לחלק שני

המלחמה שהתחילה בחרדה קיומית ודאגה מפני חורבן בית שלישי מסתיימת בניצחון מוחץ שדפי ההיסטוריה ירשמו אותו כאחד הניצחונות הצבאיים המזהירים ביותר מאז ומעולם ומדינת ישראל כולה באופוריה של ניצחון וגאולה שֶשִֹיאָם בשחרור ירושלים.
ומנקודת הזמן של 1967 אנחנו ממשיכים אל אוהראן שבאלג’יריה של שנת תרצ”ה (1935) אל ספריית כתביו של הרב דוד הכהן סקלי כדי לעיין באחד מכתבי היד שזה עתה הוא סיים את כתיבתם, מדרש על פרשת ‘ויחי’ המופיע בספרו ‘לך דוד‘.
את צעדיו הראשונים בחכמת הנסתר עשה הרב דוד הכהן סקלי בעיירה דבדו. ספריו ‘ילקוט דוד‘, ‘באוהל דוד‘ ו-‘בנפש דוד‘ עוסקים בתורת הנסתר והספרים ‘לך דוד‘ ו- ‘לדוד ברוך‘ בתורת הנגלה והנסתר.
כתבו עליו כי “זכה לרוח טהרה, לרוח ה’ המתנוססת ביחידי סגולה המקדשים עצמם באמת ובתמים“, “אדם המשוטט בגבהי שמים זכה לרוח נבואה המדברת מתוך גרונו ולפענח תעלומות בדבר קץ הגאולה“. הרב לא עסק בקבלה מעשית ( קמעות, צירופים, קודים…). לקריאה נוספת אודות הרב דוד הכהן סקלי ראה רבנים בדבדו.


המדרש והנבואה

אולי בעקבות הצהרת בלפור ואולי כאקט נבואי כותב הרב דוד הכהן סקלי עוד בשנת תרפ”ו (1926) בספרו ‘ילקוט דוד‘ כי “אנו רואים בעינינו בזמננו זה שהקב”ה מאיר ובא לישראל ……לתת להם נחלתם ארצנו הקדושה וכבר נתאחזו בה והממשלה נתנו ממשלה  לישראל בארצנו הקדושה מהם שרים וסגנים…”.
ואולם הפרשנות הנבואית שאנחנו מחפשים בספריית כתביו של הרב מופיעה בספר ‘לך דוד‘ תחת השם ‘יפיח לקץ‘ שנתן הרב למדרש שכתב ביום שני ג’ בשבט שנת תרצ”ה (1935) על פרשת ‘ויחי’ והיא עוסקת ישירות בגאולה שעתידה להתרחש בבוא היום בשנת תשכ”ח, שלפי מנין חודשי השנה של המקרא (שמות, נחמיה, אסתר) היא שנת 1967.
תמצית הנבואה: המדרש פותח בפסוק שבו יעקב אוסף את בניו כדי לברך אותם ותוך כדי שהוא מפרש פסוקים מספר דניאל הוא חוזר מספר פעמים על הגאולה שעתידה לבוא בשנת 1967. שנתיים לפני ששת הימים יפרשו את את המדרש שלו כנבואה לשחרור ירושלים בשנת 1967.
מי שמסתפק בתמצית הנבואה יכול לדלג ישירות אל סיפור השופר

 


“הנה אמרו רז”ל שיעקב אבינו בקש לגלות את הקץ וניסתלקה ממנו שכינה והתחיל לומר דברים אחרים….”.
מכאן ממשיך הרב בנבכי המסתורין של הקבלה ועורך חישובים שהם למעלה מבינתנו. “……שיתא אלפי שנים הוי עלמא כנגד שישה ימי בראשית…  ואלף השביעי הוא העולם הבא כנגד יום השבת שכולו ארוך ואם כן אלף השישי הוא כנגד יום השישי שהוא מאוחר שבימים ולפי זה אומרו: את אשר יקרא אתכם באחרית הוא אלף השישי שהוא כנגד יום האחרון של שבוע שהוא יום שישי…….. ”
בהמשך דרשתו פונה הרב לספר דניאל שחלקו השני מוקדש לחישובי קיצין ורמיזות על אחרית הימים כדי לפרש מספר פסוקים שברבות הימים העסיקו הרבה מפרשים.
הרב פונה תחילה לפרק י’ פסוק יד’ “ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון למועד” ובאורח פלא באותה שורה שהוא מצטט את הפסוק הוא מיד מפרש את הכתוב כרמז לשנת תשכ”ח (1967) שהיא השנה  שבה התרחשה מלחמת ששת הימים.
הרב ממשיך לשני פסוקים אחרים בספר דניאל “כי למועד מועדים וחצי” (יב, ז) ו-“עד עדן ועדנין ופלג עדן” (ז, כה) ותוך שימוש בארבע פעולות חשבון אלמנטריות הוא עורך חישוב קצר ומורכב שקטוננו מלהסביר והוא מגיע שוב לשנת תשכ”ח.
“וראיתי אני הד”ך (דוד הכהן) באלפי שזה החשבון מקביל לקץ הפלאות…. עד עדן ועדנין ופלג עדן … ‘כי למועד מועדים וחצי וגו’ ……. שהוא שני אלפים קע”ב (2172). עשה ממנו ארבעה זמנים….ואמר עד אשר יעבור מעת החורבן עדן ועדנין ופלג עדן מחלק הרביעי דהיינו….”
וכך ממשיך הרב בפירוש הרמזים בדרך נשגבה מבינתנו עד אשר הוא מגיע אל המסקנה ” שהוא שנת תשכ”ח.. ואז יגיע הימים שיש לנו חפץ… הוא זמן גאולת עולם”
בדרשה מפיו של הרב משה אלחרר רבה של העיר שלומי שמוקדשת לרב דוד הכהן סקלי ונבואתו מציין הרב שרבים הם המפרשים שניסו לפענח את שתי הרמיזות האלה אך מכולם רק רבי דוד הכהן הצליח בכך.
בספרו “נתיבי עם” של  הרב מנחם אבורביע אשר נולד בשנת 1892 ונפטר בשנת 1966 שנה אחת קודם פרוץ מלחמת ששת הימים הוא מפרש את דבריו של הרב דוד הכהן סקלי. “ואחרי מופלג נדפס ספר ‘לך דוד’ .. ובדרשה לפרשת ויחי עה”פ באחרית הימים דקדק בחשבון של עידן ועידנין ופלג עידן ומצא שהוא בשנת תשכ”ח (1967)
כאן ממשיך הרב אבורביע בחישובים ובהסברים שבסופם הוא מגיע למסקנה שהכוונה היא “לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מעיר הקודש ירושלים” וכל זה נכתב חודשים ארוכים לפני המלחמה.

בחלק הבא של הסיפור שלנו אנחנו נדלג הלוך ושוב מהימים של שנות השישים שלפני ואחרי המלחמה ושחרור ירושלים אל שנות השלושים והארבעים.
במסע הדילוגים הזה נעקוב אחר משלוח של חפצי קודש העושים דרכם מארץ לארץ ומיד ליד בידי שליחים אשר כלל אינם מודעים לכך שהם משמשים כשליחים ובטח שלא לגודל השליחות ההיסטורית שהם שותפים לה.
לפני זה הבה וניזכר בכמה מתמונות הנצח של שחרור העיר העתיקה והכותל המערבי שהיו לגולת הכותרת של מלחמת ששת הימים ובהם תמונתו של הרב גורן כשהוא מוקף צנחנים ותוקע בשופר כל הדרך אל הכותל שהפכה בעיני רבים לסמל.


השופר שנדם

ב-4 ביוני פוגש הרב גורן את מוטה גור מח”ט הצנחנים שמבטיח לו שאם יטילו עליו את הפריצה לירושלים העתיקה הוא ייקח אותו אתו כדי שיהיה היהודי הראשון שמגיע לכותל המערבי.
ב-5 ביוני עם פרוץ הלחימה עולה הרב על קומנדקר צבאי כשהוא מצויד בשופר וספר תורה כדי להצטרף לכוחות הלוחמים באזור עזה.
הקומנדקר סופג פגיעת פגז ישירה, “…נתתי עם רגל שמאל ברקס כדי לעצור את הקומנדקר והחזקתי את ההגה…, הרכב היה מלא בדם, נתתי הוראה לרדת”, שיחזר הרב גורן.
השופר נשרף כליל…
הרב ושלישו מנחם הכהן שהיה אתו מפנים חללים ומטפלים בפצועים עד אשר מגיע רכב שמפנה אותם משם.
באותו לילה מקבל הרב עדכון שהמצב בירושלים נעשה רציני והוא עוזב הכל ונוסע לירושלים.
ב-6 ביוני כשהרב גורן נמצא עם חייליו של מוטה גור במוזיאון רוקפלר הוא מבין שיש הוראה מגבוה שלא להיכנס לעיר העתיקה והוא מחליט להישאר במקום למרות שהתבקש לעזוב.
הוא שב אל חפ”ק החטיבה ומשם הוא יוצר קשר עם מוטה גור שאומר לו להגיע בדחיפות
לשער האריות.
הרב גורן נוטל את השופר ואת ספר התורה ויוצא בריצה לכיוון שער האריות.
שופר ?….  איזה שופר ? הרי לפני רגע סיפרנו שהשופר נשרף כליל !
וכך מספר הרב מנחם הכהן, שלישו של הרב גורן אשר ליווה אותו במהלך המלחמה כולה.
“….. עוד בלילה, כששהינו ברוקפלר שלח אותי לארגן שופר כיוון שהקודם נשרף”.
הוא ביקש ממני ללכת לבית של  ‘הרב הנזיר‘…. “מצאתי את השופר שהיה מעל ארון גבוה, טיפסתי על כמה כיסאות והורדתי אותו”…….


והשופר שקם להריע

נותר לנו איפוא לברר מיהו אותו שופר שזכה שתרועתו תבשר את שחרור העיר העתיקה והכותל ותהפוך לסמל של גאולה ומיהו אותו ‘הרב הנזיר‘ ואיך הגיע השופר לביתו ?
לשם כך אנו שבים בזמן אל אוהראן של שנת 1932 שם מכהן הרב דוד הכהן סקלי כראב”ד ותלמידו הרב דוד אבן כליפא שהיה גם חתנו עומד לעבור מאוהראן לעיר מולדתו עין תמושנט שבה הוא מונה לראב”ד.
לרגל הפרידה מוסר הרב דוד הכהן סקלי את שופרו שלו לידיו של חתנו כאות הוקרה.
הרב דוד אבן כליפא שהיה ציוני נלהב מבקר פעמים רבות בארץ בעניינים הקשורים להסתדרות הציונית ובכל ביקוריו הוא נושא אתו את השופר שקיבל מידיו של הרב דוד הכהן.
בביקור שלו בארץ בשנת 1965 הוא פוגש את ידידו משכבר הימים הרב אליהו פרדס אשר מידי שנה נהג לנסוע בחג הפסח לביקור בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ונהג להתארח בביתו של הרב אבן כליפא.
הרב פרדס מזמין את הרב כליפא לפגישה אצל הרב שאר ישוב בחיפה שם הוא פוגש את הרב גורן.
בתום אותה פגישה ניגש הרב דוד אבן כליפא אל הרב גורן, מספר לו על חותנו הרב דוד הכהן סקלי, על צדיקותו הרבה ועל השופר שקיבל ממנו במתנה ואז מוסר לידיו את השופר ואומר לו שהמקום הראוי לו ביותר לשופר הוא אצלו והוא מפקיד בידיו של הרב גורן את השופר.
הרב גורן שהתרגש מאד מהמתנה המיוחדת משיב לו בלי היסוס כי גם חותנו שלו נקרא בשם דוד כהן הלא הוא ‘הרב הנזיר‘ וגם הוא נודע בצדיקותו הרבה ואת השופר שקיבל במתנה זה עתה הוא ימסור לחותנו כי זה המקום היאה לו.
שני הרבנים לא תיארו לעצמם שהם משמשים כשליחים להעברת שופרו של הרב דוד הכהן סקלי לביתו של הרב דוד הכהן ‘הנזיר’ כדי שיהיה קרוב לזירה שבה הנבואה עתידה להתגשם.
כשנתיים מאוחר יותר תפרוץ מלחמת ששת הימים, נבואתו של הרב דוד הכהן ‘יפיח לקץ’ תתגשם לעיני כל והשופר שלו שעושה את המסע הארוך משנת תרצ”ה ועד לשנת תשכ”ח וממתין בביתו של ‘הרב הנזיר’ לשעת פקודה זוכה להיות השופר המביא את הבשורה הנבואית של בעליו בקול תרועה גדולה.
ממשיך הרב מנחם הכהן ומספר.
“… הרב גורן רץ עם ספר התורה ועם השופר…לאט לאט החלו להגיע יחידות של חיילים מאזורים אחרים של ירושלים והר הבית התמלא. כולם עמדו שם על ההר ובאופן ספונטני החלו לשיר את ‘ירושלים של זהב’ בגרסתו המקורית”.

השופר שבפיו של הרב גורן – שופרו של הרב דוד הכהן סקלי


ולקינוח: ירושלים של זהב

את הסיפור שהבאנו אודות השופר סיפר הרב דוד אבן כליפא לתלמידו הרב מנחם שוראקי ולנו היה חשוב לשמוע זאת מפיו של הרב שוראקי קודם שנציג אותו באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *