מנהגים וטקסים

הריון ולידה
רובם של המנהגים הקשורים בהריון ולידה שליקטנו כאן סופרו לנו ע”י דודה שמחה

הריון
לפני הלידה מכינים תערובת שנקראה זְּמֶּצ (אין כאן שגיאת כתיב) שהכילה חרובים, חומוס, חיטה מלאה ורכיבים נוספים. הקשישות מהמשפחה מנקות, חותכות, קולות על גחלים במחבת חימר ולאחר מכן לוקחות למטחנת החיטה או כותשות ידנית ומנפות.

כבר ביום הלידה המיסו חמאה חריפה משומרת, לא טרייה, ערבבו עם חלק מהתערובת היבשה ונתנו ליולדת לאכול. כולם חיכו לטעום אחרי שהיולדת סיימה.

לידה

המיילדת שעשתה את עבודתה ללא תשלום הייתה אישה יהודייה, נוצרייה או מוסלמית.
כאשר היולדת כרעה ללדת עמדו גברים מחוץ לחדר היולדת וקראו פרקי תהלים וכאשר הגיע זמנם של צירי הלידה שרו את הפיוט “עת שערי רצון” הרי הוא פיוט “העקדה” שכל כולו מכוּון לעורר את הרגש ולהכשיר את הלבבות לתפילה ובקשת רחמים ולהביא פדות והצלה.
הפייטן מסלסל את בתי השיר והקהל משיב בפזמון החוזר “עוֹקֵד וְהַנֶּעְקּד וְהַמִּזְבֵּחַ”.
את הפיוט שחובר במאה ה-12 ע”י רבי יהודה שמואל בן עבאס שנולד בפאס נהגו לשיר גם ביום כיפור ובראש השנה. לקריאה נוספת ראה מאמר של פרופ’ משה בן אשר  המספר על הפיוט.
הפיוט “עת שערי רצון” בלחן של יהודי דבדוּ.


בבוקר שלאחר יום הלידה 
הכינו תערובת שנקראה תְּסְחְנְין שהייתה עשויה מחינה וחומר נוסף שכנראה דילל את הצבע העז של החינה. אחרי שהמיילדת עם הסבתות רחצו את התינוק מרחו על גופו את התְּסְחְנְין שמטרתו הייתה חיזוק העצמות.
הלבישו את התינוק  בבגד או בבד רופף, ואז ליפפו את החיתול לאורך כל הגוף.
מיום מריחת החינה ועד יום התְּסְחִים (ראה בהמשך) לא החליפו לתינוק את בגדיו העליונים ולא רחצו אותו.
באותו ערב הכינו קוסקוס עם עוף או בשר ושלחו לבית המיילדת העוזרת ולבתי נזקקים

תסחים 2

תסחים

תְּסְחִים
כאשר נולד בן – במהלך כל השבוע עד הברית היו מגיעים נערים מבית הכנסת קוראים מזמורי תהילים, מתכבדים ואוכלים
בערב למחרת הברית, היו מביאים חמישה דפים, תולים אותה על הקיר שהיה מקושט לכבוד הברית.  סגולה לבריאות והצלחה לתינוק.
כל הקהל של בית הכנסת היה מגיע להתפלל ולאכול ארוחת בוקר.
אסור היה להשאיר תינוק שעדיין לא מלאו לו 40 יום לבד.

בר מצווה

שחטו כבש או פרה בבית, כל אחד הכין ארוחה כפי יכולתו.
את חתן בר המצווה סיפרו יום לפני בר המצווה ולעתים תוך כדי ארוחת הבר מצווה, תוך כדי התספורת הייתה אחת מזמירות החן שבין הנשים שרה את השיר  “אביאדי” שהיה אחד משירי הדגל של זמרת העם של יהודי מרוקו זוהרה אלפאסייה.
שבת חתן – כל מי שבא הביא אתו את המצרכים לארוחה, שמן, סוכר, ביצים, קמח…ובא ביום שישי לעזור בהכנות ובבישול.
בשבת בתום תפילת שחרית קהל בית הכנסת הלך אחרי חתן בר המצווה כשהוא מלווה אותו בדרכו בשירה. משהגיעו לבית הנער היו נכנסים לאפריטיף.
הרב מרציאנו מספר כי בדבדו “השכם בבוקר ביום הנחת התפילין נהגו קרובי משפחה ואורחים ללוות את חתן הבר מצווה לטבילת ידיים ורגלים במעיין סיביליה”.
לבנות לא חגגו בת מצווה.

אבייאדי – זוהרה אלפסייה

זוהרה אלפסייה

זוהרה אלפסייה – הזוהר שחלף

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *