מרוקו – פיסת היסטוריה

כשם שעשינו לפני שסיפרנו את תולדות היהודים בספרד נציג גם כאן בקצרה את ההיסטוריה הכללית של מרוקו קודם שאנחנו מספרים את קורות היהודים  ובהם בני משפחת הכהן סקלי שחיו בה מאז פרעות קנ”א ועד העלייה לארץ.

מרוקו – תעודת זהות

אוכלוסיה : 33,000,000
שטח: 446,000 קמ”ר
(לא כולל סהרה המערבית)
עיר בירה: רבאט
מטבע: דירהאם
דת: איסלאמית סונית

העת העתיקה

התושבים המקוריים של מרוקו היו חמולות ושבטים בֶּרְבֶּרִים שהגיעו ממרכז אפריקה לפני אלפי שנים. כבר במחצית הראשונה של האלף ה-1 לפה”ס חודרים פיניקים ומתיישבים בערי החוף והם מקימים שם ערי מסחר עם מחסנים למלחים ועפרות. ביישובים מספר ובהם מוגדור הייתה מושבה פיניקית עוד במאה ה-6 לפה”ס). בסמוך למאה ה-5 לפה”ס מרחיבה קרתגו הפיניקית את ההגמוניה והיא כוללת את רובה של צפון אפריקה. הם מפתחים יחסי מסחר עם השבטים הברברים ששלטו בטריטוריה הפנימית ומשלמים להם מס שנתי כדי להבטיח שיתוף פעולה מצדם לניצול חומרי הגלם.
רומאים שהגיעו בשנת 146 לפה”ס שלטו בחלקים ממרוקו שהיו כדאיים מהבחינה הכלכלית והם עשו זאת בעיקר מכוח בריתות שכרתו עם הברברים ולא ככוח כובש. הם ייסדו שם פרובינציה רומית שלה קראו בשם מאוריטניה. הברברים והיהודים המשיכו בחיי עצמאות באזור ההר והמדבר לשם לא הגיעו הרומאים.
הנצרות שמגיעה במאה ה-2 לספירה מגייסת מאמינים מקרב איכרים ברברים. לקראת מחצית המאה החמישית לספירה, כובשים שבטים גרמניים (הונדלים) שהגיעו מכיוון ספרד את ערי החוף (וגם הם מביאים איתם את הנצרות) ולקראת אמצע המאה השישית מגיעים הביזנטים.

ערים במרוקו

התקופה האיסלמית עד השלטון העלאווי

ראשית האיסלם במרוקו

עם מותו של הנביא מוחמד בשנת 632 לספירה שלטו המוסלמים בחצי האי ערב. היורש (ח’ליפה) הנבחר היה אָבּוּ בָּכָּר (שלא היה מקובל ע”י השיעה שיצרו סיעה מתבדלת) ואחריו קיבל את תואר הח’ליפה עומר אל ח’טאב.
לקראת אמצע המאה השביעית יוצא עומר למסע כיבושים נרחב שבמהלכו הוא כובש את פרס, המזרח התיכון ומצרים, והוא ממשיך לצפון אפריקה אותה הוא כובש מידי הביזנטים בראשית המאה ה-8.
מצפון אפריקה ממשיכים המוסלמים וכובשים את ספרד וחלקים מאירופה. הכיבוש האיסלאמי מביא אתו לארצות המאג’רב של צפון אפריקה את התרבות הערבית ואת האיסלאם. מרוקו מנוהלת ע”י שליטים ברברים מקומיים שמונו ע”י המוסלמים. האוכלוסיה הברברית נדרשת לשלם מס למוסלמים הכובשים.
האיסלאם ממיר את דת הילידים הברברים אך השבטים הברברים ממשיכים לשמור על אורח החיים והמסורת שלהם כפי שעשו גם בתקופת הנוצרים.
בשנת 740 לספירה מורדים הברברים בשלטון הערבי שאינו מצליח לייצב מחדש את השליטה שלו. מרוקו הופכת לאוסף של שבטים ומדינות עצמאיות קטנות, חלק מהם קשורים לכתות איסלאמיות קיצוניות וחלק קשורים עם כתות שממזגות בתוכן שילוב של אמונות שונות. מהאנדרלמוסיה שנוצרה צומחת כת ברברית דתית קיצונית שבהמשך תשתלט על מרוקו ואף תפלוש לספרד.  הברברים מעצבים גרסה איסלאמית משלהם.

השושלת האידריסית 788-974
ההיסטוריה של האידריסים במרוקו מתחילה כאשר אידריס הראשון שהיה מצאצאיו של עלי חתנו של מוחמד כשהוא נמלט מרדיפות השליטים הסונים מבית עבאס. במרוקו הוא זוכה לתמיכה של הברברים שקודם לכן היו כפופים לשליטה עבאסית ומוכרז כאימאם. הוא בונה את העיר פאס שיורשו יהפוך אותה לבירת האידריסים. לאחר מותו (הורעל ע”י עבאסים) יורש אותו בנו אידריס השני שמצליח להפוך את מרוקו לממלכה של האידריסים. הוא מגדיל את השפעת הערבים על חשבון הברברים ע”י הזמנה של ערבים מתוניסיה וספרד למרוקו. אחרי מותו של אידריס השני השטח של מרוקו מתחלקת בין הבנים שלו כאשר הבכור מקבל את פאס. החל משנת 868 מרוקו עוברת סדרה של מאבקים בין השבטים הברבריים לשלטון האידריסי כאשר עיר הבירה פאס נכבשת ונכבשת מחדש ע”י הברברים והאידריסים. בשנת 927 הברברים משבט מיקנסה הפועלים מטעם בעלי בריתם הפאטימים מדיחים את האידריסים מהשלטון. ניסיון של האידריסים לשחזר את בסיס הכוח שלהם מביא להדחתם הסופית ע”י ח’ליפות קורדובה בשנת 985. לאחר שהשושלת האידריסית מודחת יש מאבק ממושך בין השושלת הפאטמית, ח’ליפות קורדובה והברברים (שלעולם אינם מרפים)

השושלת הפאטאמית 1060 – 900
מוצאם של הפאטמים הוא בשושלת שיעית שהתקיימה בסוריה. הפאטמים לא הצליחו להקים ח’ליפות חוץ מאשר בתחילת המאה העשירית כאשר הם כובשים את איפריקיה (תוניסיה של היום). מאיפריקה הם ממשיכים ופולשים למרוקו. במרוקו השלטון מקוטע מפעם לפעם והוא עבר בין שליטים פאטימים, שליטים מקוריים שמשנים את נאמנותם ללא הרף וקבוצות אחרות. בשנת 965 פולש הח’ליף הפאטימי למרוקו ומצליח לייצב את השלטון אבל זמן קצר לאחר מכן הם מעתיקים את האימפריה שלהם לקהיר ומטילים על שבט ברברי מאיפריקי (הזירידים) להשגיח על המושבות המג’רב שבשליטתו. הזירידים אינם מצליחים למנוע את התפוררות השלטון אשר נופל לידיהם של מספר מושלים שחלקם קשורים לח’ליף של קורדובה. האומנות הפאטימית ידועה בעושרה המיוחד, עיטורם פרחוניים עם גבעולים מתפתלים, דמויות ריאליות של בעלי חיים וריקודים המתארים צייד.

השושלת הברברית 1549 – 1060
השושלת הברברית שהחלה עם כיבוש המג’רב בידי המוראביטון בשנת 1060, כוללת למעשה מספר שושלות ברבריות ששלטו במרוקו עד לשנת 1549 כאשר עלי אבו חסון שליט הווטסים שהיו תת השושלת הברברית האחרונה נוצח ונהרג בקרב טלדה בידי השושלת הסעדית. תתי השושלות הברבריות התבססו על קונפדרציות שבטיות מונהגות בידי רפורמטורים דתיים. במהלך שלטונן של השושלות הברבריות מרוקו מגיעה לשיא עוצמתה. האוכלוסיה הברברית חשה תחושה של זהות ואחדות פוליטית לראשונה בהיסטוריה שלה. אבל למרות כל זאת אף אחת מהשושלות הברבריות איננה מצליחה להוציא את העם הברברי אל מחוץ למעגל השבטי והם אינם מצליחים ליצור זהות אחידה לברברים.

השושלת האלמורבידית (מוראביטון) : 1147 -1062
מקורם של האלמורבידים בתנועה דתית שנוסדה ע”י שבטים ברברים מדרום סהרה. לבקשתו של אחד ממנהיגי השבטים הברברים מגיע המטיף עבדאללה אבן יאסין להטיף לרפורמה דתית. הוא מקבץ סביבו את אנשי השבט כורת ברית עם שבט חזק נוסף ויוצא למסע כיבוש בעקבותיו האלמורבידים בונים אימפריה שמשתרעת על אורך של  3000 ק”מ שכוללת את המג’רב ואת אל אנדלוס שבספרד והם קובעים את הבירה שלהם במרקש. אחרי תקופת שלטון קצרה הם לא מצליחים לדכא מרד של השבט הברברי אלמוואחידון וזה קורה דווקא כאשר הם נמצאים בשיא כוחם.

השושלת האלמוחדית: 1242 -1147
מקורם של האלמווחידון באזור ההררי של האנטי אטלס והאטלס הגבוה. הסיפור מתחיל עם מטיף משפטן בשם עבדאללה איבן תומארת שמוחה נגד המורביטון ודורש רפורמה דתית שבבסיסה חזרה למקורות האיסלאם. הוא מאגד סביבו קבוצה של תומכים שמתחילה במאבק מול האלמורבידים. יורש אותו לאחר מותו  עבד אל מועין שמוכיח את עצמו כמצביא גדול וכובש את השלטון במרוקו מידי המוראביטון. הוא מכריז על עצמו כח’ליף וממשיך במסע הכיבוש וכובש את מרקש מידי האלמורבידים בשנת 1147 ובעקבותיה את המג’רב כולו (1159) ואת אל אנדלוס.  השליטים של האלמווחידון שהכריזו על עצמם כח’ליפים ערערו על הסמכות של העבאסים. השליטה של האלמווחידון באנדלוסיה נמשכת עד 1212 . במרוקו מתחילות מרידות של שבטים ברברים אשר מביאות לעלייתם של המרינידים (1215). האלמוחידים נשארים למעשה רק במרקש ולאחר שאחרון השליטים שלהם נרצח שם שולטים המרינידים על כל מרוקו.

השושלת המרינית: 1465 -1244
מוצאם של המרינים הוא בשבט ברברי שהגיע למרוקו מאלג’יריה אחרי ששבט בדואי פלש לשם. כשהם מגיעים למרוקו הם מקבלים את מרותם של האלמוואחידים. הם מתחילים לראות את עצמם כשולטים לאחר שהם מוכיחים את תרומתם הגדולה כשהם מצטרפים לאלמוואחידים בקרב אלרקוס שבו מביס אבו יוסף האלמוחידי את אלפונסו השמיני מלך קסטיליה. המרינים יוצרים מתיחות עם האלמוחידים כאשר הם מתחילים להטיל מיסים על קהילות בצפון מזרח מרוקו. מעת לעת יש קרבות ביניהם ובאחד מקרבות אלה (1217) הם מובסים ונסוגים להרי הריף שבצפון מרוקו שם הם קובעים את מושבם. עם הזמן השושלת האלמוחידית הולכת ונחלשת אחרי שהם סופגים תבוסות ומאבדים שטחים מול הנוצרים בספרד. המרינים מנצלים את חולשת האלמוחידים ובמהלך השנים 1244 ועד 1248 הם משתלטים על מספר ערים גדולות. תחת שלטון המרינים העיר פאס מגיעה לשיא התפתחותה התרבותית. הם הצליחו להדוף פלישה נוצרית מקסטיליה בשנת 1267. הם מרחיבים את שטחי הכיבוש שלהם עד לטריפולי. הדעיכה של השושלת המרינית החלה כאשר הם נאלצים לסגת מאל אנדלוס בעקבות תבוסה שנחלו בקרב מול הקשטיליאנים ובהמשך להן אובדן של שטחים באיפריקיה בעקבות מרד של שבטים ערבים.

אחרון השליטים המרינים היה עאבד אל חאק השני שמונה לסולטן בגיל שנה, ומי ששלט בפועל בזמן שלטונו היו הווטאסים שהייתה להם קירבה משפחתית למרינים שבעקבותיה הם מונו לתפקידי שלטון בכירים (ווזירים). כאשר לא הצליח להחזיר את השלטון לידיו הוא טבח בהם.

בשנת 1465 כאשר עבד אל חאק השני נמצא מחוץ לעיר פאס פורץ נגדו מרד בתואנה שהוא הפקיד כוח רב בידי הווזיר היהודי שלו שהיה אתו מחוץ לעיר ומשהם שבים לעיר הם נרצחים. בעקבות המרד כל יהודי פאס נטבחים ופרט לאחד עשר מהם לא נותרו ממנה שרידים.

השושלת הוואטסית: 1554 -1472
כמו המרינים מוצאם של הוואטסים בשבט ברברי שהגיע מאלג’יריה. מייסד השושלת ששלטה במרוקו היה אבו עבדאללה מוחמד אבו שייח שהיה היחיד ששרד אחרי הטבח שטבחו בהם המרינים, בעקבות הכוח שצברו בזמן שהם עצמם, היו עסוקים בהדיפת פלישות נוצרים מספרד ובעזרה לממלכת גרנדה המוסלמית בבלימה של הריקונקיסטה הנוצרית. מוחמד אבו שייח מקים את הממלכה שלו בפאס והוא שולט רק בחלק הצפוני של מרוקו, הדרום מתחלק בין מספר נסיכויות. הוואטסים אינם מצליחים להדוף פלישות של הפורטוגלים ששולטים במספר ערי חוף ובמקביל משתלטת השושלת הסעדית על מרקש והופכת אותה לבירתה.
בקרב טאדלה שנערך בשנת 1554 בין אחרון השליטים הוואטסים לשליט הסעדים השייח מוחמד מאבדים הוואטסים את פאס ותלמסאן והם נמלטים ממרוקו.

2.2.5 : השושלת הסעדית 1659 – 1549
הסעדים הם שושלת ממוצא ערבי שייחסה את מקורה לפאטמה בתו של מוחמד ובעלה הח’ליף עלי איבן אבו טאלב. משנת 1509 ועד 1554 הם שלטו בחלקה הדרומי של מרוקו. ההישגים העיקריים בתקופת שלטונה של השושלת הסעדית היו הרחקה של הפורטוגלים שפלשו למרוקו בשנת 1541 והניצחון עליהם בקרב קאסר אל קביר בשנת 1578. אחרי מותו של אחמד אל מנסור (1603) ששלט בעוצמה והיה השליט המפורסם ביותר של השושלת הסעדית  משתררת אנרכיה מוחלטת. שליטים יריבים שכל אחד מהם טוען לכתר נאבקים זה בזה. הסעדים אינם מצליחים להחזיר לעצמם שטחים שנכבשו והשליטה בהם מתחלקת בין שליטים רבים שהבולטים שבהם הם העלאווים.

2.2.6 : השושלת העלאווית – משנת 1664 ואילך
העלאווים היו במקורם ילידים של דרום מרוקו. התנגדותם של העלאווים לשלטון הסעדים הייתה הגורם המרכזי לאנרכיה ששררה לאחר מותו של אל מנסור. השליט הראשון מוחמד ה-1 (מולאי עלי שריף) שולט בתאפילאלת וחלקים בדרום מרוקו. בנו מולאי מוחמד ה-2 מרחיב את שלטונו לאזור הסהרה ובשנת 659 מודח השליט הסעדי האחרון. איסמעיל איבן שריף שמלך החל משנת 1679 הוא זה שמתחיל במאבקים כנגד כוחות זרים (עותומנים, אנגלים וספרדים) ותוך כדי מלחמות בשבטים ברברים מקומיים שמגלים התנגדות מצליחה השושלת העלאווית לקראת סוף המאה ה-18 בזמן מלכותו של מוחמד השלישי לאחד את מרוקו לממלכה אחת.

לקראת סוף המאה ה-19 מרוקו יוצאת למלחמה נגד ספרד ובמקביל הצרפתים מצליחים לבסס את השפעתם על מרוקו. גרמניה מנסה למנוע את ההשפעה הצרפתית הגוברת והיא מכריזה שהיא מעוניינת בעצמאותה של מרוקו דבר שמוביל למשברים בינלאומיים. משבר טנג’יר (1905) שבסופו נחתם הסכם המאפשר לצרפת להחזיק נקודות מפתח במרוקו ומשבר אגדיר שגם הוא מתרחש על רקע הדאגה של גרמניה מביסוס השליטה הצרפתית על מרוקו. לבקשתו של הסולטן תופסים הצרפתים את השלטון על עיר הבירה. בסופו של דבר מסכימים הגרמנים לשליטה צרפתית במרוקו (בתמורה לקבלת הרפובליקה של קונגו מידי הצרפתים).

חתימה על הסכם פס

חתימה על הסכם פס

בשנת 1912 חותמת צרפת על הסכם פס אשר הופך את מרוקו למדינת חסות של צרפת בתמורה להגנה מפני האיום הגרמני (שרק שנה קודם הנחיתו כוחות באגדיר). תקופה זאת של שלטון החסות הצרפתית (תקופת הפרוטקטורט) נמשכת עד לשנת 1956 כאשר לאחר מאבק קשה מקבלת מרוקו את עצמאותה. בשנת 1958 מצטרפת מרוקו לליגה הערבית.

 

מוחמד החמישי מת בשנת 1961 ויורש אותו בנו חסאן השני שישב על כס השלטון במשך 38 שנים ברציפות. המלך החדש דגל בשלטון ליברלי יותר מזה של אביו ושם דגש על הפיתוח הכלכלי.
בשנת 1962 הוא התיר את עליית היהודים לארץ. מוחמד השישי המלך שמאז שנת 1999 נודע במדיניות חברתית שמשקפת גישות מודרניות יותר בתחום מעמד האישה וחוקי משפחה.
בשנת 2011 התחיל גל מחאות העממיות שזכו לכינוי “האביב הערבי”,
המחאות גרמו למהפכות שלטוניות ומלחמות אזרחים עקובות מדם. מרוקו שורדת את המחאה מבלי שהיה צורך אפילו להשתמש בכוח לדיכוי המהומות.