כללי

תמונות מהכנס

כדי לא להעמיס על האתר משקל יתר חילקנו את התמונות שצולמו במהלך הכנס המשפחתי לארבע קבוצות כך שבכל פעם נעלה קבוצה אחת ומעת לעת נחליף ביניהן.

תמונות מהכנס: קבוצה 1

 

מרקים

מרקים

recipisimgמרק שעועית
מצרכים:
1 ק”ג שעועית לבנה בינונית.
3/4 כוס שמן , פפריקה , כורכום , כמון, מלח
מעט קוסברה
אופן הכנה :
להשרות במים פושרים למשך כל הלילה, בבוקר מוציאים את המים ומנקים.
מרתיחים מים בסיר ולפני הרתיחה מוסיפים את השעועית ומכסים את הסיר.
אחרי מספר רתיחות מוציאים את המכסה.
מוציאים קצת מהקצף וממשיכים לבשל על אש קטנה. (חשוב להקפיד על הבישול על אש קטנה)
לאחר כמחצית זמן הבישול להוסיף את השמן והתבלינים.
אפשר להוסיף קציצות עוף
את מצב הבישול בודקים מידי פעם ע”י נגיסה קטנה של שעועית בודדת.
את הקוסברה מוסיפים לקראת הסוף
מנהגים קשורים:
במרוקו השעועית כיכבה בתפריט של ארוחות הערב. לסיר השעועית היו מוסיפים תפוחי אדמה קלופים, ביצים ועוף .
בזמן הארוחה תפוח האדמה והביצה הקשה היו נמעכים יחד למחית (שנקראה רְּפִיס) שתובלה במלח ופלפל שחור והורטבה ברוטב מתוך המרק שבו התבשלה. לאחר מכן הוגש המרק ולבסוף מנת העוף.
ליד השעועית הוגש בד”כ סלט פלפל ועגבניות קלויים או סלט ירוק.

מרק שעועית של דודה נונה

מרק שעועית של דודה נונה

מרק חומוס

שני סוגי מרקים עם תהליך הכנה שונה במקצת, הראשון הוא מָרַקִי יותר
שמקובל היה לאכול אותו בעיקר בארוחות ערב של שבת ולכן נקרא לו חומס לשבת והמרק השני שנקרא חְמְס דתְסְחִים מתקבל עם מרקם סמיך וגרגרים רכים.
           

                 חומוס לשבת
מצרכים:
חומוס סודה לשתייה ( ביחס של 1 כף סודה ל-1 ק”ג חומוס בערך) שן אחת או שתיים של שום שמן, פפריקה, כורכום, מלח
אופן הכנה :
משרים למשך הלילה את החומוס עם הסודה לשתייה בבוקר מחממים את החומוס עם המים של ההשריה (לא להביא לידי רתיחה אלא חימום בלבד). מערבבים שוטפים ומחליפים את המים. מרתיחים ותוך כדי מוציאים עם כף את הקצף שצף למעלה. אחרי שרתח מוסיפים את השמן התבלינים והשום. אם רוצים חומוס עם בשר או עוף מכניסים אותם לסיר אחרי הוצאת הקצף. (מלח לקראת הסוף)

חומוס לשבת של דודה שמחה

חומוס לשבת של דודה שמחה

              חומוס דתסחים
השריה ושטיפה כמו קודם. שמים בסיר מים פושרים (מים שהתחממו מעט) ,תבלינים ושמן כמו קודם הכמות של המים קטנה יותר והכמות של השמן גדולה יותר מחומוס לשבת. מבשלים הרבה זמן על אש קטנה. אם מוסיפים מים להקפיד שהמים יהיו רותחים.

חומוס דתסחים

 

מאפים

מאפים

בייגלה מלוח
1 ק”ג קמח
2 כוסות מים
שמרית או קובית שמרים טריים
2.5 כפיות גדושות מלח

אם משתמשים בשמרים טריים:
לשים את השמרים בקערית קטנה עם 2 כפות קמח 2 כפות סוכר וכוס מים חמים להוסיף את השמרים ולהניח להם לתפוח
אם משתמשים בשמרית – מוסיפים לתערובת הכללית ללא לישה של השמרים.
בקערת מיקסר לשים את הקמח.
להוסיף את יתר החומרים (עדיין לא את המלח) לערבב ולהוסיף את המלח.
להמשיך לערבב עד שהבצק אחיד לכסות את הקערה
להתפיח פעם אחת
לחתוך את הבצק לחתיכות גדולות
לגלגל גלגול קל ולשים בניילון.
להניח למנוחה קצרה
ליצור “נחשים” ולהחזיר לניילון
לקחת כל חתיכה ליצור עיגול לחתוך בסכין את הקצוות ולהכניס שוב לניילון
למרוח ביצה+ שומשום
לחמם מראש תנור
להחליש מעט
להכניס את התבניות
האפיה מהירה בזכות המלח בבצק.

ביגלה רכיםתמונה1
1 ק”ג קמח
2-2.5 כוסות מים
1 כוס שמן
אניס/קימל
סוכר וניל
1 כוס סוכר
1 שמרית
קורט מלח

לערבב וללוש
אפשר להלין במקרר
אחרי שיוצרים ביגלה להשאיר שוב להתפחה.
למרוח ביצה, שומשום.

מוֹנָה
1 ק”ג קמח
2.5 כוסות קמחמונה 2
1.5 כוסות שמן
קימל
קליפת לימון (הרבה)
1.5 כוס סוכר
3 ביצים
1 שמרית או קוביית שמרים טריים

מונה

מונה

אם משתמשים בשמרים טריים:
לשים את השמרים בקערית קטנה עם 2 כפות קמח 2 כפות סוכר וכוס מים חמים להוסיף את השמרים ולהניח להם לתפוח
אם משתמשים בשמרית – מוסיפים לתערובת הכללית ללא שלב זה.
בינתיים לשים  בקערה את יתר החומרים קודם את הסוכר, קליפת לימון השמן והביצים לטרוף ולהוסיף את הקמח והמים ואח”כ שאר החומרים
לערבב עם כף ואח”כ ללוש ביד אחת, אם הבצק קשה להוסיף מעט מים.
לערבב  ללוש להעביר לקערה משומנת, לכסות, להתפיח (כדאי להניח במקום חם בבית בחורף אפשר לחמם מעט מים ולהניח את קערת הבצק בתוך קערת המים החמים).
אחרי שתפח בפעם הראשונה לשמן את הידיים ולערבב מעט את הבצק, לכסות שוב עם הניילון ולהתפיח פעם שניה.
לחלק לעיגולים ליצור טבעות עגולות
למרוח ביצה
לאפות בתנור חם
להחליש לחום בינוני ולאפות.

קרנטיטה
הקרנטיטה שהיא מאפה חומוס לא הייתה חלק מהתפריט הקולינרי המשפחתי והיא נכנסת לרשימת המתכונים אך ורק מסיבות של נוסטלגיה.
גב’ נחמדה ששוטטה באתר שלנו הגיעה לדף “רשמי המסע” שם היא נתקלה בסיפור של נעמה על הנוסטלגיה שאחזה באבא שלה דוד, כאשר תוך כדי סיור ב”דֶבְּדוּ” במסגרת מסע השורשים המשפחתי הם נתקלו בעגלה שמכרה לעוברים ושבים את הקרנטיטה.
“בלוטות הטעם של אבא לא חשו את הטעם הזה 50 שנה” ספרה נעמה..”כולנו אכלנו תמורת גרוש אחד”..
יצא לי לא פעם לשמוע מדוד על נפלאות הקרנטיטה שנהג לקנות מהרוכלים באוג’דה לפני העלייה לארץ, ואני יכול רק לדמיין את מה שמפגש פתאומי שכזה עם הקרנטיטה חולל לבלוטות הרגש והנוסטלגיה אחרי שהוא חלף דרך בלוטות הטעם והחך הרדומות. גם כאשר חזר מהטיול הוא המשיך וסיפר בהתרגשות רבה על הרוכל מדבדו עם הקרנטיטה.
“על הדרך” הוא הצליח להגשים משאלת לב רדומה ומה שחסר כדי שאפשר יהיה לסגור את המעגל לדוד, לגב’ הנחמדה ששוטטה באתר ופנתה באמצעות התיבה “צור קשר” כדי לבקש את המתכון, ולאחרים שנושאים אתם מטענים וטעמים נוסטלגיים נגיש את המתכון להכנה של הקרנטיטה שמסתבר שהיא קלה מאד להכנה וכוללת מרכיבים בודדים שגם הם בסיסיים.

מרכיבים :קרנטיטה 3
2 כוסות (220ml) של קמח חומוס
1 כוס חלב (אופציונאלי, אפשר להחליף אותה בכוס מים)
3 וחצי כוסות מים
2 ביצים
¼ כוסות שמן
כפית וחצי מלח (או לפי הטעם)
כפית כמון
פלפל שחור

אופן הכנה :
להקציף את הביצים עם החלב (או כוס מים למי שהשתמש במים במקום חלב), מלח, כמון, פלפל שחור ושמן.
ליצוק את תערובת בעדינות על קמח החומוס, ולפורר היטב את הגושים.
ליצוק מעל את המים שנותרו, מתקבלת תערובת נוזלית מאוד.
משמנים מחבת בשמן זית ויוצקים מעל את התערובת.קרנטיטה3
מכניסים לתנור שחומם מראש בחום של 180 מעלות.
מבשלים במשך שעה עד שעה ורבע תלוי בתנור.

קוסקוס

קוסקוס

קוסקוס בשרי
         המרק 

  • עוף או בשר, (לא משנה איזה חלק בבשר, לפי בחירה)
  • דלעת, קישואים בצל (כרוב) אפשר גם בטטה, כרפס – לרחוץ ולחתוך לקוביות גדולות
  • כוסברה
  • לתיבול שמן ומלח.
  • בגירסה של אוג’דה הכניסו חומוס למרק.

להשרות את החומוס במים פושרים עם סודה לשתיה כפית סודה לשתיה לכל שתי כוסות מים ללילה שלם.

  • מבשלים את הבשר החתוך לקוביות גדולות בסיר חם עם מעט שמן
  • החומוס – לרחוץ היטב ולהוסיף לסיר הבשר לפני הירקות.
  • הירקות (חוץ מהכרוב)בחצי השעה האחרונה של הבישול המרק להוסיף את הכרוב כדי לא להשחיר את המרק.
  • תיבול: את הכוסבורה קשורה או במסננת סגורה להוסיף ממש בסוף הבישול. להוסיף מלח

הקוסקוס:

קוסקוס עם ירקות

קוסקוס עם ירקות

קוסקוס עם חומוס

קוסקוס עם חומוס

בסיר קוסקוס (סיר אידוי)
להרתיח מים בסיר התחתון,
לשים את גרגרי הקוסקוס  בקערה. (קוסקוס מוכן משקית)
להוסיף מים רותחים ותוך כדי ערבוב לפורר עם מזלג את הגושים שנוצרים.
להעביר את הקוסקוס לסיר העליון תוך כדי שמפוררים אותו בין האצבעות או בין כפות הידיים.
לבשל על להבה חזקה עד שעולים אדים מכל הקוסקוס (לא רק מהצדדים) בסיר העליון והקוסקוס התאחד.
לקחת את הסיר עם הקוסקוס, להעביר לקערה עמוקה לפורר עם מזלג או בידיים. אחר כך, להחזיק ביד אחת כוס מים וביד השניה לערבב.
להוסיף מים לפי הצורך עד שמרגישים שכל הקוסקוס התאחד. ואין גושים לחים וגושים יבשים.
לקרר את הקוסקוס.
לערבב  מעט בידיים להרים את החלק התחתון למעלה.
להחזיר שוב לסיר העליון ולבשל שוב עד שאדים עולים מכל הסיר.להעביר שוב לקערה הגדולה, למזוג עליו מרק,
לסדר את הירקות מעל ומסביב או בנפרד.

מאכלי דגים

מאכלי דגים

דגים לשבת
מצרכים:
קרפיון/ נסיכה
עגבניות, גמבה, שום, פלפל אדום יבש ורגיל , שמן, מלח

הכנה: לשטוף היטב להמליח ולשטוף מחדש את הדגים לבשל מעט בסיר שטוח את כל המצרכים פרט לדגים
להניח את הדגים הרחוצים מעל, להפוך כדי שהטעמים יעברו לשני הצדדים
לבשל בסיר מכוסה.
אחרי שהרוטב מתמעט והדג מתייצב להחליש הלהבה ולכסות.
אם במקרה התחתית נשרפת, אפשר לכסות את הסיר ולכבות את הלהבה – גורם לאידוי והזעה ומרכך את התחתית.
לפזר פטרוזיליה קצוצה
לאפות בתנור

תמונה1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה3

סרדינים

ניקוי הסרדינים
שמים את הסרדינים במים ועם סכין מוציאים קשקשים, תופסים מהראש ומושכים החוצה(לאורך) את הלכלוכים. בתבשיל סרדינים לא מוציאים את הקוצים של הסרדין . בטיגון מז’ווז’ין חשוב להוציא גם את הקוצים.

תבשיל סרדינים
הכמויות ל- 1 ק”ג סרדינים
שמים מים בסיר בערך שתי כוסות.
בערך 1/2 כוס שמן
שמן , פפריקה
שום – (רצוי השום הירוק בעונה שלו)
מבשלים כ-20 דקות בערך
מוסיפים ביצה אחת או שתיים מערבבים קלות.
אחרי זמן מה הסרדינים מוכנים .

מז’וואז’ין
ראה הוראות ניקוי למעלה
מילוי:
הרבה קוסברה קצוצה דק מאד .
בקערה : שום , הרבה פפריקה , כורכום , מלח (קצת) ושמן .
הכנה:
שמים מהמילוי על פילה אחד של סרדין ומכסים בפילה אחר.
אפשרות 1 : בישול
בסיר (רצוי סיר רחב) שמים פפריקה , שום , קוסברה , עגבנייה , ופלפל חריף. מבשלים קצת
מניחים בזהירות את המז’ווז’ין בסיר ומבשלים .

אפשרות 2 : טיגון
טובלים את המז’ווז’ין בקמח ומטגנים בשמן חם

סרדינים ממולאים בהכנה

סרדינים ממולאים בהכנה

סרדינים ממולאים

סרדינים ממולאים

קציצות דגים
(קוד /בקלה / נסיכת הנילוס / דג קרפיון )

מצרכים:
קילו אחד מכל סוג שיבחר, לטחון ואו לפורר בכל דרך מקובלת. שמים בקערה מלח, פלפל, כורכום, פפריקה, מספר שיני שום קצוצים (כל המוסיף הרי זה משובח), צרור יפה של כוסברה קצוצה, תפו’א מגורד בפומפייה, חופן יפה של פרורי לחם מסוג משובחים, מעט כמון, להוסיף כמה טיפות מים ומעט שמן.
הכנה:
הכנה וגלגול הקציצות
לערבב את כל החומרים היטב , להכניס את הדג הטחון ושוב לערבב.
יוצרים קציצות שטוחות ו/או עגולות (לקבלת צורה מושלמת של הקציצה מרטיבים קודם את הידיים במעט מים או שמן)
הכנת הרוטב
להוסיף לסיר על גבי האש שמן, פפריקה, לרסק עגבניה או לחתוך חתיכות קטנות, כורכום, קורט מלח, פלפל אדום יבש, אפשרי גמבה או פלפל ירוק מתוק או חריף לאוהבים, להרתיח את כל הכבודה עם כמחצית כוס מים עד כוס (הקציצות תספוגנה את הרוטב) לפזר כוסברה קצוצה.
להביא לבעבוע וזה הזמן להכניס אט אט את הקציצות הנפלאות, להביא שוב לבעבוע ולהנמיך את האש, מידי פעם יש להטות הסיר וליצוק הרוטב עם כף על הקציצות (את הסיר יש לסגור אחרי שמנמיכים האש)
זמן בישול כמחצית השעה

קציצות דגים 1

קציצות דגים – דודה נונה

קציצות הדגים שרוזי הכינה לפי המתכון

קציצות הדגים שרוזי הכינה לפי המתכון

 

רשמי מסע

מפה וטבלת מרחקים בין יישובי מורשת 
דוד נורית וילדיהם
שמעון כהן (דאר רזיגא), מוטי כהן ואסתר אשתו ובת הדודה פנינה בן שושן
טיול השורשים של דוד (דאר אנפאח) בן ה-90 ובני משפחתו
סרט תיעודי מטיול שורשים הכהן סקלי

 

 

 

מפה וטבלת מרחקים בין יישובי המורשת
המפה המצורפת כוללת את עיר האם דבדו והיישובים שבצפון מזרח מרוקו אליהם נפוצו היהודים מאז החלת השלטון הצרפתי בשנת 1912. פס וקזבלנקה נוספו לצורך ייחוס והתמצאות.

 

לחץ להגדלה


 

דוד נורית והילדים

נעמה מספרתסיפור מרוקו שלנו

דוד אברם ביקש מאתנו לכתוב דבר מה על ביקורנו במרוקו, ואנחנו כותבים בשמחה, כי הביקור הזה מילא את הלב בתחושות שמחה על כך שניתנה לנו ההזדמנות לראות, להרגיש, להריח ולשמוע את תחושות ילדותו של אבא.
נתחיל בביקור בעיירה שבה צמחו השורשים שלנו במרוקו.

 דֶבְּדוּ

 תארו לכם את עצמכם נוסעים ונוסעים בתוך טבע פראי של נוף סף מדבר, גבוה, הכביש ממשיך וממשיך, תחושה שאין לו סוף, ואתם לבד, ההרים, הצמחייה, מידי פעם מקומי רוכב על אופנים, כאילו  הגיע מאמצע שום מקום, ומידי פעם כבשים או עזים לצד הדרך. תחושה קסומה. מעצימה את החוויה, ואז מופיע שלט המורה ימינה – לדבדו, ההתרגשות ממשיכה לפעום בליבנו, ממשיכים לנסוע והדרך עודנה קסומה, עד שראינו את השלט עשוי האבן ועליו כתוב דבדו. עצרנו את הרכב וירדנו ממנו על מנת להצטלם ליד האבן – תמונה משפחתית.
עם כניסתנו  אל העיירה היפה השוכנת גבוה ומוקפת הרים,  פגשנו באיש מקומי שרצה להובילנו בין בתי העיירה, ביקשנו שתחילה ייקח אותנו לבית הקברות היהודי, אולי נראה שם קבר בו קבור אחד משושלת המשפחה.
בית הקברות סגור, אך מחוצה לו אפשר לשבת ולהתבונן בנוף הקסום, יום מעט סגרירי, יושבים על אבנים, מוקפים בהרים ירוקים, מדהים.
המשכנו עם האיש אל בתי הכנסת הישנים, לכל בית כנסת דלת נעולה והמפתח בכיסו של תושב המקום, מחכה למשפחות מישראל, שיבקשו להשתמש בו.  מסתבר שלכל משפחה ענפה בעלת אמצעים, היה בית כנסת קטן בעיירה דבדו, אבא התרגש הוא זיהה שמות של משפחות אשר גרות בארץ –  מרציאנו וסבן.  בית הכנסת של הכוהנים התמוטט, בתוך בית הכנסת של משפחת מרציאנו ראינו את הכיסאות אשר שימשו אותם בימים בהם הקהילה פרחה. ראינו את חזית ארון הקודש, ספרי קודש וספרי סידור. הלכנו בין בתי הכנסת הקטנים, הלכנו גם על הריסות חלקם, בכל  בית כנסת קטן שכזה, נשאר ארון הקודש ולפעמים גם דברים אחרים, חלק מקרמיקה יפה, כיסא שבור, דלת מהודרת, מול כל אלה יכולנו ממש לחוש את היהודים שחיו שם אז, (לפני עזבו כולם, כל משפחה בזמנה, לעיר הגדולה), מתכופפים עם כניסתם לבית הכנסת, לבושים בציצית ומתפללים. אויר נעים בעיירה הקטנה, הרגשה טובה לדעת, שכאן חיו מקורותינו.
למעיין הקטן שבדבדו קוראים עין שיבּיליה (שיבוש של סיביליה ממנה הגיעו היהודים לדבדו)
המשכנו לשוטט בעיירה, קנינו פיתות חמות ומאד טעימות, אבל את טעם הנוסטלגיה הרגיש אבא כשהוא אכל את הקרנטיטה (מין מאפה חומוס) בלוטות הטעם של אבא לא חשו את הטעם הזה  50 שנה. את כל זה אכלנו(!) תמורת גרוש אחד, שתינו תה תוך ניהול שיחה עם זקני הכפר.
בתחושת מלאות עזבנו את דבדו  לכיוון אוג’דה…מרוגשים.

אוּגְ’דה

בֹּקר, מתעוררים באוג’דה, בית המלון מפנק עד מאד אך אנו ממהרים לצאת.
תחילה אל השוק, לראות את החנות של סבא יהודה, החנויות עוד סגורות, יש להם זמן שם בעיר הזו.
נכנסנו פנימה אל השוק, שם, בסמטאות הרחבות, אבא כבר מתחיל לזהות, ואצל כולנו ההתרגשות גואה, הצבעוניות כבר משכרת את העיניים, ואבא, מנסה לזהות ואומר: אני חושב שהחנות של אבא שלי כאן. הולכים לכיוון שמורה, אולי בעצם כאן? והולכים לכיוון שמורה, והוא שואל את הזבנים, היושבים רגועים בפתחי חנויות, ואבא כבר ממש בטוח הינה פה הייתה החנות, אני כמעט בטוח, אנו מחפשים את האיש המבוגר ביותר בשוק…. ואבא שואל אותו, והאיש המבוגר זוכר!! הוא זוכר את הכובע של סבא, הוא מציין שהוא היה גבוה, הוא זוכר גם את דוד שלמה, והוא מצביע על החנות של סבא, אנחנו מאושרים! ואבא יותר. מתחבקים, מחייכים, מתרגשים, נותנים לתחושת השוק לחלחל אל הגוף ואל הנשמה, ולדמיין, את סבא יהודה, תמיר ועם כובע, עובד בשוק היפה, מתפרנס, להביא את שיכול אל ילדיו ואשתו האהובה.
עוזבים את השוק והולכים ברגל, נהנים ולא מאמינים שכאן, ממש כאן, גם אבא הלך והדודים שלנו צעדו כאן, וסבתא, וסבא ואוג’דה יפה נקייה ומעניינת.
הגענו אל השכונה של אבא, הוא כבר לא הולך, הוא רץ, כי הינה לפנינו בית הספר שלו (!!), מדהים! המבנה הוא אותו המבנה הכיתות  הן אותן הכיתות והדמיון מתחיל לפעול, כל אחד מאתנו רואה במחשבותיו את התמונה של אבא כשהוא היה קטן, (תמונה קטנה בשחור לבן) ואת סיפוריו מבית הספר ומחבר את הכול יחד, המורה עם הסרגל, החשבון בצרפתית, ילדים, מסודרים, לבושים בתלבושת אחידה – חלוק כחול עם כפתורים אדומים, עם תרמיל עור על הגב, נכנסים לכיתה עם גמר ההפסקה, והולכים ללמוד תלמוד תורה כשנגמר יום הלימודים, כל אחד מדמיין את אבא, ילד אחד מכלל הילדים. תחושה חזקה של סגירת מעגל.
אבא לוקח אותנו במסלול אותו הלך בילדותו  בכל יום בצהרים מבית הספר הביתה, צועדים, מרוגשים, הליכה מהירה, אולי אבא קצת מרחף מעל הכביש? מעל המדרכה? התרגשות, געגוע, חוויות שעולות, עצב ושמחה.

Rue de safi     מספר 7

בניין קטן, סגור בדלת ברזל, חומה מעוטרת ויפה (לצערנו סגורה) שם גר אבא, עם ארבעת אחיו ועם סבא וסבתא עליהם השלום. כיצד ניתן לתאר את התחושה שלו, של אבא, שעומד מרוגש ונזכר, ומשתף אותנו בזיכרונות מימי ילדותו. אי אפשר ממש לתאר, אפשר רק להיזכר.

דוד ונורית בפתח הבית של עליזה באוג'דה

דוד ונורית בפתח הבית של עליזה באוג’דה

ואם בכל זאת ננסה, אז עוצמה, והתרגשות, וחיבור, והיסטוריה, וקודש ויהדות, אלו עולים, ואלו בדיוק עלו כאשר כף רגלינו דרכה בבית הכנסת המפואר והיפיפה של הקהילה היהודית של אוג’דה. שם על כל חלליו הגדולים, כאילו נועדו לעשרות הילדים לרוץ ולשחק בזמן שהוריהם מתפללים, הזזנו שם את הספסלים ומיקמנו ספסל אחד, במקום בו סבא יהודה נהג לשבת בבואו אל בית הכנסת, ישבנו שם כולנו…אבשלום ואבא עלו על תיבת החזן המהודרת, תחושה של תפילה רחוקה וקרובה גם יחד.
אחרי אוג’דה מסע השורשים עוד המשיך, ונסענו לכפר הולדתו של אבא שלנו, הכפר – לָעְיוּן   משם לאבא זיכרון אחד, והוא גם היחיד שנשאר כשהיה  כפי שהיה בילדותו, השוק ולו שלוש קשתות גדולות בפתחו. שוק מקורה)) Marche couver

טיולנו היה משמעותי עבורנו, רק הורים ואחים (ויובל דויד הקטן, בן השלושה חודשים), יחד נמצאים בארץ אקזוטית ונעימה, בה מזרח מעורב עם המערב, בה נופים ותרבות ועושר של מבנים, וצרפתית וערבית ואוכל משובח, נהנינו, נהנינו כל כך.תודה למקשיבים
משפחת כהן של דוד ונורית.

 

 

מסע שורשים שמעון כהן מוטי כהן ואשתו אסתר (דאר רזיגא) ובת הדודה פנינה בן שושן – 30/10/2016

שמעון מספר
את ההחלטה על טיול השורשים קיבלנו שנתיים לפני הטיול.
ביחד עם החברה שארגנה לנו את הטיול קבענו את התכנית כך שמסלול הטיול יעבור דרך העיירה דֶבְּדוּ שבה נולדו וגרו הורי ז”ל והעיר גרסיף שבה אני נולדתי וגדלתי וממנה אני נושא זיכרונות ילדות רבים.
שני היישובים אינם במסלול הטיולים הרגילים למרוקו ואינם נחשבים לאזורים מתויירים.

אנוכי במֶכְּנֶס ופֶס וליבי בדֶבְּדוּ וגֶרְסִיף
את הביקור במרוקו התחלנו בפס ומכנס אליהם הגענו  לאחר הנחיתה בקזבלנקה.
העיר פֶס היא ללא ספק אטרקציה תיירותית מהמעלה הראשונה, אפשר לשוטט שעות ארוכות בין סמטאות העיר העתיקה (ה”מֶדִינָה”) וליהנות מבליל של צבעים אנשים וריחות וארכיטקטורה מיוחדת ואפשר לטייל ימים בעיר החדשה שגם היא טובלת בשלל צבעים רעננים ומודרניים יותר.
המסגדים, המָדְרָסוֹת וה”מלאח” היהודי הכל מעניין יפה ומרתק.
העיר מֶכְּנֶס אמנם אינה תיירותית כמו פס אבל גם בה יש הרבה מה לראות, מן העיר הקיסרית והארמון המלכותי ועד ל”מלאח” היהודי וביניהם עוד אתרים יפים רבים.
אבל כל היופי וכל האטרקציות שובות הלב ששתי הערים היפות האלה מציעות לתייר לא יכלו לקול הפנימי שהדהד בתוכי ורצה כבר להגיע  לדבדו וגרסיף.
ראיתי וגם נהניתי אבל מה לעשות שהלב והמחשבות היו במקומות אחרים.
ביום השלישי של הטיול בשעת בוקר מוקדמת התחלנו את מסענו לעֶבֶר היעד הנכסף ואם תרצו לֵעֶבֶר העָבָר שלנו ושל אבותינו.

הדרך ארוכה היא ורבת הדר
מרוקו שאני זוכר מימי ילדותי היא של כפר קטן ומאד משפחתי עם רחובות ושבילים והנה אני מוצא את עצמי חולף על פני אוטוסטרדות וכבישים חדשים מרחק מאות קילומטרים,
הדרך כולה רצופה בנופים מדהימים.
הנסיעה נמשכה כחמש שעות כשבכל צומת המשטרה המקומית עוצרת אותנו כדי לבדוק אישורים וניירת ולתאם את מועדי הביקור כך שלכשנגיע ליעדנו נקבל ליווי צמוד של המשטרה באותו אזור.

דֶבְּדוּ – התרגשות והפתעות עד כדי דמעות
ככל שאנחנו קרבים לדבדו הנופים הנגלים לעינינו נעשים ציוריים ובראשיתיים ולקראת הגעתנו אנחנו זוכים לליווי צמוד של המשטרה המקומית.
בכניסה ליישוב מקדמים אותנו חמורים רתומים לעגלות ומבנים ורחובות שעל רובם הקידמה פסחה, דומה ששעון הזמן של היישוב נעצר איפה שהוא באמצע המאה הקודמת.
השמועה על הקבוצה שהגיעה עשתה כנפיים והתושבים שכנראה אינם מורגלים בביקורי תיירים מגיעים כדי לחזות בנו.
אנחנו מתחילים את הביקור ברחוב היהודי. רחוב צר ברוחב של כ- 3 מטר שלאורכו כ- 250 דלתות בצבע כחול. לאורך הרחוב עומדים התושבים שנקבצו כדי לחזות בנו.
אני הולך ברחוב ואני חושב על כך שבימיו הטובים הרחוב הזה שיכן בתוכו כ- 15 בתי כנסת, כל משפחה (כהנים, מרציאנו, בן חמו.. ) ובתי הכנסת שלה.
ה”מדריך” המקומי שמחזיק בידיו את מפתחות בית הכנסת של דָאר אְצבאן מגיע אלינו כדי לפתוח לנו את הדלתות.
ההתרגשות מתערבבת עם תחושה של תודה עמוקה ליהודי היקר הרב אליהו מרציאנו שהגיע לדבדו ושהה בה מספר חודשים בלי אף יהודי סביבו והכל במטרה לתעד, לשפץ ולשמר את מורשת אבותינו.
בחרדת קודש אני מתבונן בארון הקודש ובתוכו קרעי סידורים,דפי תפילות וקבלות על תרומות משנת 1955 של “ועד הקהילה הישראלית בדבדו”.
ולמי שמחפש סמליות היום שבו ביקרנו בדבדו היה ראש חודש וכאילו להזכיר לנו שאנחנו צריכים לומר את התפילה קרעי הדפים שמצאנו שם היו של תפילת ראש חודש.
אחרי בית הכנסת רצינו מאד לראות את הבית שבו התגוררו הורינו אלא שלא היה בידינו מידע כלשהו שיכול להנחות אותנו היכן לחפש, וכמו נס משמיים הופיע פתאום איש זקן שהצביע על הבית והוא אפילו זכר את אבי אהרן ז”ל ואת אחיו משה ז”ל ושהם היו שותפים לעסק, ואכן אנחנו יודעים שהם עזבו יחד את דבדו ושבגרסיף הם היו שותפים עד לעלייתם ארצה בשנת 1968.
מפלס ההתרגשות שאחזה בנו למן הרגע הראשון בדבדו הלך וגאה וכשעמדנו מול הבית של ההורים הוא הגיע לשיא וכבר לא יכולנו לעצור את הדמעות שזרמו אצל שלושתנו.
הוא הוביל אותנו גם אל המקום שבו שכן בית כנסת של הכהנים שלצערנו מה שנותר ממנו היום הוא עָי חורבות.
המשכנו לבית הקברות היהודי העתיק שבגלל היותנו כהנים נאלצנו להשקיף עליו מבלי להיכנס. במקום המצבות של ימינו מונח על כל קבר סלע גדול.
טיפסנו קצת לגבעה סמוכה ממנה נשקף מראה ציורי של העיירה דבדו, בתים עתיקים בצד בתים שנבנו בבנייה מתקדמת יותר. זוהי הגבעה שבה שוכן בית הקברות החדש יותר של יהודי דבדו שבו אפשר כבר לראות מצבות חקוקות בשמות הנפטרים ומועדי הפטירה.
את הביקור המרתק בדבדו אנחנו מסיימים במעיין המפורסם שמנציח בשמו את אבותינו שהגיעו לדבדו מסיביליה לאחר גזרות קנ”א, הלא הוא מעיין אשיביליה שזורם במרכזה של העיירה דבדו.
ככל הידוע לי מלאכת השיקום והשימור של בתי הקברות ובית הכנסת בדבדו נעשתה בתרומתו של יהודי צרפתי שאני חש חובה להודות לו בתודה עמוקה אפילו שאינני יודע את שמו.
תם הסיור המרתק והמרגש בדבדו, אילו רק יכולתי הייתי נשאר כאן עוד ימים ארוכים כדי לספוג עוד קצת את ניחוחות העבר של אבותינו.
תמונות מבית הכנסת של דאר אצבאן

גרסיף – Guercif
מדבדו המשכנו לעיירה שבה נולדתי וגדלתי גרסיף.
מאז שעזבנו בשנת 1968 ועד לביקור המורשת שלנו בשנת 2016 גדלה אוכלוסיית גרסיף מ-5000  ל- 80000 תושבים, גידול שהוא ללא ספק הרבה מעבר לקצב גידול האוכלוסין הממוצע וזאת על פי דבריו של המלווה שלנו.
העצירה הראשונה שלנו היא בבית העלמין היהודי.
בית הקברות מתוחזק ע”י משפחה מקומית שגרה בתוך מתחם בית העלמין ואם לשפוט עפ”י המראה שנגלה לנו הם עושים את עבודתם כהלכה ולנוכח החששות שקיננו בתוכנו מפני מה שאנחנו עלולים לגלות הציפה אותנו שמחה גדולה ומיד פתחנו את עדשות המצלמות שלנו וצילמנו את כל הקברים.
השמות החקוקים על הקברים (הכהן, מרציאנו, בן חמו, בן גיגי, ענקונינה, עמר, סוסאן ..) יכולים ללמד על הרכב האוכלוסיה היהודית וכנראה גם על זה שברובם הגדול יהודי גרסיף הגיעו אליה מדבדו.
תמונות מבית הקברות היהודי בגרסיף:

היעד הבא בתוך גרסיף היה להגיע לבית שבו גרנו, אך מה לעשות שהזיכרונות התעמעמו ואני בקושי זוכר את הרחוב שלנו.
למזלנו הייתה אתנו תמונה של איציק אחי שצולמה לפני כשש שנים שבעזרתה הצלחנו להגיע למקום.
הגורל המתעתע זימן אותנו לבית שבו גדלנו ואותו עזבנו לפני חמישים שנה כדי לחזות בהריסתו. ביום שבו הגענו טרקטור הרס את המקום וכל מה שהצלחנו לאתר הייתה כתובת קטנה שרק בעזרתה יכולנו לדעת שזה אכן מיקומו של הבית.
המקומיים שראו אותנו התגודדו סביבנו כשהם סקרנים לדעת מה אנחנו מחפשים. למרות הזמן שחלף החלטתי להראות להם את התמונה של אבא שלי ולהפתעתי הרבה שניים מן המבוגרים שבהם זיהו אותו מיד.
משם עברנו לאזור בית הספר שבו למדנו, אותות הזמן ניכרים בו היטב והוא אינו דומה לזה שהותרנו בעת עלייתנו ארצה.

סוף מסע
חודשים ארוכים תכננו את מסע השורשים ובכל זאת לא יכולנו לשער אם וכמה קרוב נוכל להגיע אל הבית של ההורים שלנו בדבדו וזה שבו בילינו את שנות ילדותנו בגרסיף, והנה בדבדו אנחנו זוכים לעמוד ממש מול הבית ובגרסיף אנחנו מצליחים להגיע עד המקום שבו עמד הבית ולא רק זה אלא שבשני המקומות אנחנו פוגשים אנשים שזוכרים אותם עד עצם היום הזה…… לא יכולנו לבקש סגירת מעגל טובה יותר.
מראות בית הכנסת ובתי הקברות של דבדו וגרסיף בהם ביקרנו הם מראות נצחיים שלעולם אשא אתי ואני מסיים את הטיול המרתק בתחושה שאני רוצה עוד ועוד ואת התחושה הזאת אני מקווה שאוכל להגשים ולמצות במסע חיפוש שורשים והתחקות אחר המקורות והמורשת המשפחתית ומי ייתן שלמען ילדנו וצאצאנו נצליח לעמוד באתגר הזה.

 

 

טיול השורשים של דוד הכהן בן ה- 90 ובני משפחתו 

רקע
דוד הכהן מדאר אנפאח נולד בשנת 1929 במליליה אליה הגיע אביו רחמים בגלל קשיי הפרנסה ששררו באותה עת בדבדו, ואולם שנה לאחר לידתו של דוד לקה האב רחמים בדלקת ריאות קשה וכשבאו בני משפחתו מדבדו לבקרו וראו כי הוא נוטה למות הפצירו בו לשוב אתם לדבדו שם נפטר ונקבר בבית העלמין החדש.
עד לנישואיו למרים, בתו של הרב רפאל הכהן מדאר אצבאן בשנת 1948 עת היה בן 20 לערך, חי דוד בדבדו, לאחר נישואיו עבר לתאוורירת שבה גר עד עלייתו ארצה בשנת 1956.
“כשהגענו ארצה” מספר דוד “נתקלנו ביחס מזלזל אותו אני לא יכול לשכוח”, הם הובלו אחר כבוד במשאית שנועדה להובלת בהמות, שהעלתה ריח מסריח של כבשים ועזים, אל היישוב שגב שמניין בתיו אז היה שני פחונים למגורים.
יום אחד הספיק לו ביישוב הנידח וכבר למחרת הביא דוד את משפחתו לתרשיחא ומשם למעלות שבה הוא גר עד עצם היום הזה.
בכוחות עצמו הצליח דוד להתגבר אט אט על הקליטה הקשה ולאחר מספר שנים שבהן עבד כשכיר, פנה למסחר שבו הצליח יפה.
בשנתו ה-90 (עד 120!) העלה דוד את סיפור חייו בספר “מדוד לדוד” וכן ערך טיול שורשים למרוקו עם בני משפחתו.

דוד וצאצאיו בסמוך לבית שבו גדל בדבדו

 דוד מספר על הטיול
לאחר כתיבת הספר ולאחר הסיפורים הרבים שהועלו על הכתב החלטנו משפחתי ואני לטוס יחד למרוקו, להיזכר בשורשים המיוחדים של משפחתנו ולחוות את הסיפורים “בשטח”.
טסנו ביום ראשון, בתאריך 14 ביולי 2019, י”א בתמוז תשע”ט, טיילנו במקומות רבים במרוקו, אך השיא של הטיול היה כאשר הגענו לאזורים בהם גדלתי – תאוורירת, דבדו ואוג’דה.
בתאוורירת ביקרנו בחנות בה עבדתי, ביקרנו בבית הכנסת הגדול של הכהנים, שלימים הפך לבית קולנוע, ונותר סגור כיום, וביקרנו גם ברחוב בו היה ביתנו- הבית של אשתי מרים, ז”ל ושלי. את הבית לא מצאנו במדויק, מכיוון שהרבה השתנה שם ברחוב.
בדבדו ביקרנו בבית ילדותי ובבתים של דודיי ממשפחת הכהנים. התרגשתי מאד. בבתים האלו גרים היום מוסלמים.

לאחר הביקור בבית ילדותי ירדנו במורד ה”מלאח” עד שהגענו לעין סיביליה” ושם ישבנו לשתות קפה. הישיבה הזו בעין סיביליה הזכירה לי את ילדותי ונערותי, כשהייתי יורד ל”חמאם” הסמוך למעיין, ומבלה שם עם החברים. אני זוכר, שבנערותי המים של עין סביליה זרמו ללא הרף, בכמויות אדירות, והגיעו עד לוואדי “בורוואד” – שם הייתה חלקת אדמה של המשפחה, ואילו כעת, כשביקרנו בעין סביליה, ראינו שהמעיין כמעט והתייבש לגמרי. המוסלמים במקום סיפרו, כי כאשר היהודים גרו בדבדו, הייתה להם, למוסלמים, פרנסה בשפע, וכאשר היהודים “עזבו”, עזבה אתם גם פרנסתם של המוסלמים, וכן “עזבו” גם מי המעיין.

אני יושב עם כל המשפחה בעין סביליה

הביקור בבתי הכנסת וגם צירוף מקרים נדיר או שמא …….
את החלק הזה של הביקור בבתי הכנסת של דבדו אנחנו מביאים בצורה חופשית מתוך הדברים ששמענו מדוד בביקורנו אצלו במעלות (שמעון הכהן מנוף הגליל ואנכי אברהם).
הסיפור הוא סיפור מופלא והרשות בידכם להחליט אם מעורבת בו יד מכוונת או שמא אינו אלא תולדה של צירוף מקרים.
ביקרנו בכמה מבתי הכנסת בהם התפללנו בימים ההם והתרגשנו עד מאד, אך הביקור בבית הכנסת של דודי וחמי ר’ רפאל הכהן אצבאן זצ”ל (אחיו של הרש”ך) היה משהו אחר, מיד כשנכנסנו לשם חשנו שמפלס ההתרגשות מטפס מעלה מעלה.
הישיבה של המתפללים היא על דרגשים עשויים בטון שצמודים לקירות בית הכנסת עליהם היו פורסים  שטיח (טליס),  תיבת שליח הציבור הקטנה וההיכל עם המראה הפשוט, והפשטות המבצבצת מכל עבר והעובדה שזהו בית הכנסת של דודי וחמי הרב הדגול ר’ רפאל אצבאן שבו התפללתי בילדותי ונערותי גרמה להתרגשות מיוחדת.
תלינו את תמונותיהם של הרב ושל אשתי מרים.

 תוך כדי שהותנו בבית הכנסת גילינו שיום הביקור שלנו הוא יום יז’ בתמוז בלוח העברי שהוא יום פטירתו של ר’ רפאל הכהן והנה אנחנו יכולים לערוך לו אזכרה ביום פקידתו בבית הכנסת שלו עצמו שבדבדו.
ביקשתי מיד לפרוק מן המזוודות שלנו את כל דברי האוכל והתארגנו לעריכת אזכרה כדת ודין. התפללנו תפילת מנחה, קראנו תהלים, ערכנו טקס אשכבה ואכלנו סעודת מצווה ומה רבה ההתרגשות.
באף שלב של הטיול שלנו החל משלב התכנון, מועד האזכרה של חמי ודודי הרב רפאל לא היה שיקול בלוח הזמנים של הטיול, והנה אנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק ביום השנה ה-48 למותו, בבית הכנסת שלו שהיה פעיל לפני מאה שנה ויותר עורכים לו טקס אזכרה.
האם יד הגורל היא, או שמא ידו של הצדיק לקחה חלק בתכנון הטיול שלנו ?
בית הכנסת

מבית הכנסת המשכנו אל עבר בית העלמין היהודי, ישנם שני בתי עלמין תחתון ועליון. בעבר הדרך הזו הייתה מלאה באבנים ולא מסודרת.
טיפסנו ממש במעלה ההר, פשוטו כמשמעו. בשנים האחרונות בני משפחת מרציאנו מצרפת תרמו ודאגו לבניית מדרגות מסודרות המובילות לבית העלמין, להקמת חומה מקיפה ושערים. ביקרנו בקבר של אבי, רחמים כהן ז”ל . בשל ההתרגשות הרבה לא הרגשתי קושי בכלל בעת העלייה על ההר, למרות החום הכבד שהיה באותה עת.

כשהגענו לאוג’דה, עלינו לבית העלמין היהודי, ושם פקדנו את קברו של דודי, ר’ שלמה הכהן אצבאן זצ”ל, שם גם התפללנו תפילת מנחה וקיימנו טקס אשכבה לר’ שלמה.


 

 


סרט תיעודי מטיול שורשים הכהן סקלי 

 

 

 

מתכונים

כמה מילים על המתכונים שלנו
הרשת מוצפת באתרים בהם אפשר למצוא מתכונים מכל הסוגים ומי שמבקש מתכון למאכל כלשהו ימצא שם את רשימת המצרכים ואופן ההכנה של אותו מאכל. האתר שלנו הוא אתר מורשת ובתור שכזה מה שמאפיין את המתכונים שלנו הוא שלכולם יש קשר למורשת המשפחתית ולכן איפה שיכולנו הבאנו גם את ה”מנהג” או ה”סיפור” שקשור באותו מאכל שהם לא פחות חשובים מרשימת המצרכים ואופן ההכנה.
לחלק מהמתכונים יש שתי גרסאות והם מופיעים ברשימה
כשלפניהם הסימן .                  מתכונים שבצידן השמאלי מופיע הסימן * יוכנסו לאתר בהמשך.                                           הקרנטיטה (מופיעה כשמשמאלה הסימן *** ) שהיא מאפה שנמכר במרוקו בעגלות מיוחדות שברחוב לא הייתה ברשימת המאפים הביתיים של יוצאי דבדו והיא נכנסת לרשימת המתכונים שלנו בגלל שאצל כמה מאתנו שנפגשו אתה במסעות השורשים היא עוררה טעמים של נוסטלגיה.

רשימת המתכונים:

 מרקים
מרק שעועית ♦ חומוס לשבת חומוס דתְסְחִים
 מאכלי דגים
♦ דג מבושל ♦ קציצות דגים ♦ סרדין מבושל
♦ מז’ואז’ין
קוּסקוּס

קוּסקוּס בשרי

קוּסקוּס חלבי 

סלטים

  שְלָדָה (shlada)  סלט תפוזים   סלט כרפס*
  פְלְפְלָה מוּקְלִייָה *
 מאפים
 על התה המרוקאי  בּייגָלֶה רך   מוֹנָה  Mona
 רְג’יפה-rgheifa   ספנְג’   מז’אוז’
 בּייגָלֶה מָלוּח  ♦ קָרנטִיטָה ***
   שולחן השבת
   שְלָדָה (shlada)   מעקודה   מְעֶקְדָת
  דג מבושל  ♦ חומוס לשבת   חָמִין 
 ארטישוק 
   מאכלי חגים
  ראש השנה*
  בשר ראש *
פסח
תסוּקְיָה חמין פוּל   ♦ חוּרשוּף *
מימוּנָה
מזָ’אוּז’  קוּסקוּס חלבי  רָאיְיב  – Rayeb
   ט”ו בשבט – שבת שירה
אשרְשְם
   חנוכה
 ספנְג’ – Sfenj

 


מרקים

מרק שעועית

במרוקו השעועית כיכבה בתפריט של ארוחות הערב. לסיר השעועית היו מוסיפים תפוחי אדמה קלופים, ביצים ועוף .
בזמן הארוחה תפוח האדמה והביצה הקשה היו נמעכים יחד למחית (שנקראה רְּפִיס) שתובלה במלח ופלפל שחור והורטבה ברוטב מתוך המרק שבו התבשלה. לאחר מכן הוגש המרק ולבסוף מנת העוף.
ליד השעועית הוגש בד”כ סלט פלפל ועגבניות קלויים או סלט ירוק.

גרסה 1:
מצרכים:
1 ק”ג שעועית לבנה בינונית.
3/4 כוס שמן, פפריקה, כורכום, כמון, מלח
מעט קוסברה
אופן הכנה:
להשרות במים פושרים למשך כל הלילה, בבוקר מוציאים את המים ומנקים.
מרתיחים מים בסיר ולפני הרתיחה מוסיפים את השעועית ומכסים את הסיר.
אחרי מספר רתיחות מוציאים את המכסה.
מוציאים קצת מהקצף וממשיכים לבשל על אש קטנה. (חשוב להקפיד על הבישול על אש קטנה)
לאחר כמחצית זמן הבישול להוסיף את השמן והתבלינים.
אפשר להוסיף קציצות עוף
את מצב הבישול בודקים מידי פעם ע”י נגיסה קטנה של שעועית בודדת.
את הקוסברה מוסיפים לקראת הסוף.

גרסה 2:  המתכון האחרון של דודה נונה ז”ל
את המתכון הזה רשמתי מפיה של דודה נונה כשלושה חודשים טרם מותה. תחילה חששתי שמא בשל המצב שבו הייתה נתונה המתכון לוקה באי דיוקים אבל לאחר בדיקה עם דודה רינה תבדל”א הסתבר שאת מרק השעועית שלה היא מכינה כמעט באותו אופן.
פרט לתרגום של מספר מילים לא נגעתי ולא שיניתי דבר ממילותיה של דודה נונה. למזלנו יש בידינו גם תמונה של מרק השעועית שלה (עם קציצות) שרוזי בתה צילמה לפני מספר שנים לקראת הכנס המשפחתי.

מרק השעועית של דודה נונה

המתכון:
חצי ק”ג שעועית
לנקות ולשטוף בקערה
חצי שעה השריה
לשפוך ולשים מים בסיר
כְלִיהָ תְגְ’לִי (תן לה לרתוח) חצי שעה במים
בְדָת תְטֵייב (כשהתחילה לרתוח) זִיד שְוּוָאי דְלְמָא ׁׁ(תוסיף קצת מים)
חצי כוס שמן
פפריקה כף מלאה
כורכום פחות מחצי כף
מלח או מרק עוף
שלושה שיני שום
כוסברה לקצוץ ולשים לקראת הסוף
בערך שעה וחצי על אש נמוכה (אחרי שזה רתח)
לקראת הסוף להגביה קצת את האש לכמה דקות (להסמכה)

 

והסלט שתמיד ליווה אותו

 

מרק חומוס

קצת על מרק החומוס
שני סוגי מרקים עם תהליך הכנה שונה במקצת, הראשון הוא מָרַקִי יותר

שמקובל היה לאכול אותו בעיקר בארוחות ערב של שבת ולכן נקרא לו חומס לשבת ואת המרק השני שנקרא חמס דתסחים אכלו בשמחות (בריתות, לידת בת) ובארץ סבתא זהרה נהגה להכין אותו באזכרות לסבא יוסף ואחריה המשיכו עם המסורת רחל של יצחק ודודה רינה
מתקבל עם מרקם סמיך וגרגרים רכים מאד.
ההכנה של החמס דתסחים שמתקבל עם מרקם סמיך וגרגרים רכים, מסובכת יותר ממרק החומוס הרגיל אבל הטעם המשובח בהחלט מפצה על קשיי ההכנה.   

           

חומוס לשבת
מצרכים:
חומוס סודה לשתייה ( ביחס של 1 כף סודה ל-1 ק”ג חומוס בערך) שן אחת או שתיים של שום שמן, פפריקה, כורכום, מלח
אופן הכנה :
משרים למשך הלילה את החומוס עם הסודה לשתייה בבוקר מחממים את החומוס עם המים של ההשריה (לא להביא לידי רתיחה אלא חימום בלבד). מערבבים שוטפים ומחליפים את המים. מרתיחים ותוך כדי מוציאים עם כף את הקצף שצף למעלה. אחרי שרתח מוסיפים את השמן התבלינים והשום. אם רוצים חומוס עם בשר או עוף מכניסים אותם לסיר אחרי הוצאת הקצף. (מלח לקראת הסוף)

 

חומוס לשבת של דודה שמחה

חומוס לשבת של דודה שמחה

חומוס דתסחים
גרסה 1: המתכון של דודה שמחה

השריה ושטיפה כמו קודם. שמים בסיר מים פושרים (מים שהתחממו מעט), תבלינים ושמן כמו קודם, הכמות של המים קטנה יותר והכמות של השמן גדולה יותר מחומוס לשבת.
מבשלים הרבה זמן על אש קטנה. אם מוסיפים מים להקפיד שהמים יהיו רותחים.

גרסה 2: המתכון של דודה רינה
חומרים:
1 ק”ג חומוס (הגרגרים הלבנים הגדולים אותם אפשר למצוא בתפזורת או בחבילה הירוקה של שופרסל)     
2 כפות סודה לשתייה   
1/2  כוס שמן קנולה
2 כפות מרק עוף
1 כף גדושה פפריקה
1 כפית כורכום
3-4 שיני שום פרוס
אופן הכנה:
משרים ללילה שלם את החומוס עם הסודה לשתייה
שופכים את המים ושוטפים היטב את החומוס
 לאחר השטיפה מכסים את החומוס במים כך שפני המים יהיו 2-3 ס”מ מעל החומוס
 מביאים לרתיחה (בלי מכסה) ומבשלים לפחות לחצי שעה תוך כדי שמוציאים את הקצף של הסודה לשתייה שמצטבר על פני המים.
לאחר שכל הקצף נגמר מכסים את הסיר (תוך כדי השארת פתח קטן בין המכסה לסיר) ומנמיכים את האש
 אחרי כחצי שעה בודקים אם החומוס מתחיל להתרכך ואז מוציאים מחצית מכמות המים שנותרה בסיר  ומוסיפים מים מהברז כך שיגיעו עד לגובה פני החומוס
 מוסיפים את השמן, מרק העוף, הפפריקה, הכורכום ואת שיני השום הפרוסות ומבשלים כרבע שעה על אש גבוהה.
בודקים אם החומוס רך, אם לא רך מוסיפים קצת מים ומבשלים עוד קצת מנמיכים את האש ומבשלים עד שהרוטב מתאדה.


מאכלי דגים

הדג המבושל היה (ובבתים רבים עודנו) מרכיב קבוע בכל ארוחה של ליל שבת.
לפני העידן של נסיכת הנילוס הדגים העיקריים שכיכבו בסיר השבת היו הקרפיון והבּוּרִי.
את הדג היו מגישים כשבצידו תערובת העגבניות הפלפל היבש והשום שבפני עצמה הייתה מעדן.
במשפחות שלנו הדג לא טבל ברוטב (אפשר לראות את זה בדג המוכן שבתמונה) והוא היה עובר צריבה בתנור האפייה לאחר הבישול.
משום מה רבים מייחסים את החָרָיְימִה (שהוא דג טריפוליטאי) למטבח המרוקאי ולא היא. 

דג מבושל
מצרכים:
בורי/ נסיכה
עגבניות, גמבה, שום, פלפל אדום יבש ורגיל , שמן, מלח

הכנה: לשטוף היטב להמליח ולשטוף מחדש את הדגים לבשל מעט בסיר שטוח את כל המצרכים פרט לדגים
להניח את הדגים הרחוצים מעל, להפוך כדי שהטעמים יעברו לשני הצדדים
לבשל בסיר מכוסה.
אחרי שהרוטב מתמעט והדג מתייצב להחליש הלהבה ולכסות.
אם במקרה התחתית נשרפת, אפשר לכסות את הסיר ולכבות את הלהבה – גורם לאידוי והזעה ומרכך את התחתית.
לפזר פטרוזיליה קצוצה
לאפות בתנור

דגים

 

 

 

 

 

תמונה1


סרדינים

ניקוי הסרדינים:
שמים את הסרדינים במים ועם סכין מוציאים קשקשים, תופסים מהראש ומושכים החוצה(לאורך) את הלכלוכים. בתבשיל סרדינים לא מוציאים את הקוצים של הסרדין . בטיגון מז’ווז’ין חשוב להוציא גם את הקוצים.

תבשיל סרדינים

הכמויות ל -1 ק”ג סרדינים
שמים מים בסיר בערך שתי כוסות.
בערך 1/2 כוס שמן
מלח, פפריקה
שום – (רצוי השום הירוק בעונה שלו)
מבשלים כ-20 דקות בערך
מוסיפים ביצה אחת או שתיים מערבבים קלות.
אחרי זמן מה הסרדינים מוכנים.

מז’וואז’ין

ראה הוראות ניקוי למעלה
מילוי:
הרבה קוסברה קצוצה דק מאד .
בקערה : שום , הרבה פפריקה , כורכום , מלח (קצת) ושמן .
הכנה:
שמים מהמילוי על פילה אחד של סרדין ומכסים בפילה אחר.
אפשרות 1: בישול
בסיר (רצוי סיר רחב) שמים פפריקה, שום, קוסברה, עגבנייה, ופלפל חריף.
מבשלים קצת מניחים בזהירות את המז’ווז’ין בסיר ומבשלים .
אפשרות 2 : טיגון
טובלים את המז’ווז’ין בקמח ומטגנים בשמן חם

סרדינים ממולאים בהכנה

סרדינים ממולאים בהכנה

מז’ווז’ין

 

 

 

 

 

 

 

 

קציצות דגים
(קוד /בקלה / נסיכת הנילוס / דג קרפיון )

מצרכים:
קילו אחד מכל סוג שיבחר, לטחון ואו לפורר בכל דרך מקובלת. שמים בקערה מלח, פלפל, כורכום, פפריקה, מספר שיני שום קצוצים (כל המוסיף הרי זה משובח), צרור יפה של כוסברה קצוצה, תפו’א מגורד בפומפייה, חופן יפה של פרורי לחם מסוג משובחים, מעט כמון, להוסיף כמה טיפות מים ומעט שמן.
הכנה:
הכנה וגלגול הקציצות
לערבב את כל החומרים היטב , להכניס את הדג הטחון ושוב לערבב.
יוצרים קציצות שטוחות ו/או עגולות (לקבלת צורה מושלמת של הקציצה מרטיבים קודם את הידיים במעט מים או שמן)
הכנת הרוטב
להוסיף לסיר על גבי האש שמן, פפריקה, לרסק עגבניה או לחתוך חתיכות קטנות, כורכום, קורט מלח, פלפל אדום יבש, אפשרי גמבה או פלפל ירוק מתוק או חריף לאוהבים, להרתיח את כל הכבודה עם כמחצית כוס מים עד כוס (הקציצות תספוגנה את הרוטב) לפזר כוסברה קצוצה.
להביא לבעבוע וזה הזמן להכניס אט אט את הקציצות הנפלאות, להביא שוב לבעבוע ולהנמיך את האש, מידי פעם יש להטות הסיר וליצוק הרוטב עם כף על הקציצות (את הסיר יש לסגור אחרי שמנמיכים האש)
זמן בישול כמחצית השעה

 

קוּסְקוּס
קוסקוס בשרי
 המרק:

  • עוף או בשר, (לא משנה איזה חלק בבשר, לפי בחירה)
  • דלעת, קישואים בצל (כרוב) אפשר גם בטטה, כרפס – לרחוץ ולחתוך לקוביות גדולות
  • כוסברה
  • לתיבול שמן ומלח.
  • בגירסה של אוג’דה הכניסו חומוס למרק.להשרות את החומוס במים פושרים עם סודה לשתיה כפית סודה לשתיה לכל שתי כוסות מים ללילה שלם.
  • מבשלים את הבשר החתוך לקוביות גדולות בסיר חם עם מעט שמן
  • החומוס – לרחוץ היטב ולהוסיף לסיר הבשר לפני הירקות.
  • הירקות (חוץ מהכרוב)בחצי השעה האחרונה של הבישול המרק להוסיף את הכרוב כדי לא להשחיר את המרק.

תיבול: את הכוסבורה קשורה או במסננת סגורה להוסיף ממש בסוף הבישול. להוסיף מלח
הקוסקוס:

בסיר קוסקוס (סיר אידוי)

להרתיח מים בסיר התחתון,
לשים את גרגרי הקוסקוס  בקערה. (קוסקוס מוכן משקית)
להוסיף מים רותחים ותוך כדי ערבוב לפורר עם מזלג את הגושים שנוצרים.
להעביר את הקוסקוס לסיר העליון תוך כדי שמפוררים אותו בין האצבעות או בין כפות הידיים.
לבשל על להבה חזקה עד שעולים אדים מכל הקוסקוס (לא רק מהצדדים) בסיר העליון והקוסקוס התאחד.
לקחת את הסיר עם הקוסקוס, להעביר לקערה עמוקה לפורר עם מזלג או בידיים. אחר כך, להחזיק ביד אחת כוס מים וביד השניה לערבב.
להוסיף מים לפי הצורך עד שמרגישים שכל הקוסקוס התאחד. ואין גושים לחים וגושים יבשים.
לקרר את הקוסקוס.
לערבב  מעט בידיים להרים את החלק התחתון למעלה.
להחזיר שוב לסיר העליון ולבשל שוב עד שאדים עולים מכל הסיר.להעביר שוב לקערה הגדולה, למזוג עליו מרק.
לסדר את הירקות מעל ומסביב או בנפרד.

 

קוסקוס חלבי
את הקוסקוס החלבי נהגו להכין כשהייתה סיבה למסיבה, או סתם בימי חול כשבא קצת להתפנק על מאכל לא שגרתי,
בשולחן המימונה של משפחות הכהן סקלי הקוסקוס החלבי לא היה חלק ממאכלים המסורתיים אבל בשנה שבה מימון ז”ל נפטר סבתא זהרה העדיפה להחליף את המז’אוז’ המסורתי בקוסקוס חלבי.
כמעט ארבעים שנה אחרי אותה המימונה, כל מי שטעם את הקוסקוס החלבי ההוא של סבתא ממשיך להעיד עליו שזה לא היה עוד “טעם של פעם” אלא “טעם של פעם בחיים”. זה היה קוסקוס חלבי עם פולים ירוקים שטעמם השתלב עם טעם הקוסקוס בצורה מושלמת.
ומהמימונה של סבתא זהרה למימונה של דוד ונורית שכבר הפכה למסורת רבת שנים וזכתה כבר לאיזכורים מספר באתר שלנו, הפעם אנחנו שבים אליה בשל המקום המכובד שתופס בה הקוסקוס החלבי.
שלא כמו כל הדליקטסים העטורים בשלל גוונים וטעמים שמידי שנה נאלצים להצטופף ביניהם על מנת לפנות מקום בשולחן, זוכה הקוסקוס החלבי למקום של כבוד השמור לו במושב מחומם ביציע השולחן משם הוא משקיף על השולחן כולו.
יש מי שיפסח על ריבה או על מעדן זה או אחר אבל כמעט שאין מי שיפסח על הקוסקוס. על הפופולריות של הקוסקוס של נורית תעיד הקערה העמוקה שעל אף מימדיה הגדולים צריך למלא אותה שוב ושוב.
ולמתכון של נורית: 

משקיף על כולם ממקום מושבו בקצה השולחן

מצרכים:
1 ק”ג קוסקוס
5 כוסות מים מהבריטה
מלח
3/4 – 1/2 כוס שמן
1 בצל שלם
כ- 250 גרם חמאה
1 כוס חלב
סיר להכנת קוסקוס
אופן הכנה:
• שמים את הקוסקוס, המים, השמן וכפית אחת של מלח בקערה מערבבים היטב ומשאירים למנוחה מעת לעת מערבבים ומפוררים כדי שהטעמים ייספגו ובעיקר למנוע היווצרות גושים.
• בסיר של הקוסקוס – לשים מים עד מחצית הסיר, מוסיפים את הבצל, כ- 50 גרם חמאה, וכפית מלח ומרתיחים.
כשהסיר מתחיל להעלות אדים
1. מוסיפים כוס אחת חלב
2. מכניסים את תערובת הקוסקוס למסננת של סיר הקוסקוס ומוסיפים לה בערך 4 מצקות מהמרק שבסיר.
3. לערבב ולפורר כדי למנוע גושים
4. מורידים את הקוסקוס לקערה ומערבבים במזלג ומחזירים לסיר.
5. חוזרים על התהליך משלב 2 עד 4. (אפשר גם שלוש פעמים)
6. כאשר מורידים את הקוסקוס בפעם השנייה נותנים לו לנוח 2- 3 דקות ומוסיפים לו שוב נוזלים לפי הצורך, מלח לפי הטעם ו- 200 גרם חמאה.
7. לערבב היטב כדי למנוע היווצרות גושים.

מושב מחומם ביציע

 

מאפים

אבל קודם קצת על התה המרוקאי

המאפים המרוקאים קשורים באופן ישיר לתה המרוקאי ועפ”י רוב צמודים אליו ולכן קודם שאנחנו מספרים על המאפים ראוי שנקדיש כמה מילים למקומו של התה בקרב היהודים ביישובים בהם התגוררו יוצאי דבדו וכנראה בקרב כלל יהודי מרוקו.
“שעת התה” ו”מסיבת התה” הם מושגים שמוכרים לנו מהתרבות של העם הבריטי אבל למָעֶט הראוותנות והססגוניות המופרזים הם מזכירים מאד את ההתייחסות של יהודי מרוקו אל התה.
אצל יהודי מרוקו “שעת התה” (שבעדה שלנו נקראה תסְרְיֵיק) הייתה ארוחה ביניים יומית קלילה אותה אכלו בין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים, סוחרים יהודים שיכלו היו מתפנים מעיסוקם כדי להגיע לביתם ל”שעת התה” ולעתים בימים של עומס “שעת התה” הייתה עושה את דרכה אליהם.
לשתיית תה היה מעמד מיוחד גם במפגשים בין חברים וגם ב”פרלמנטים המשפחתיים” שבבית של סבתא היו מתכנסים כמעט מידי יום והיו למעין “מסיבות תה”.
התה הוגש בקומקום מסורתי שנקרא בְּרָאד שהיה מונח במרכזו של מגש נחושת הנקרא סֶניִיָה וסביבו כוסות התה, ואם כבר אנחנו מזכירים את הבְּרָאד הנה גירסה מעניינת למקורו של השם אותה הציע אבי (של עליזה) תוך כדי שיחה על כוס תה.
אם כן לגרסתו של אבי השם בְּרָאד ניתן לקומקום הזה בגלל שהוא פשוטו כמשמעו מקרר את התה, שהרי בשפה המרוקאית פירוש המילה בְּרָאד הוא  “זה שמֵקָרֶר” וזה גם מתיישב עם ההסבר הבא על צורת המזיגה של התה.
שָאפּוֹ לאבי 🙂

סבתא זהרה מוזגת תה

מזיגת התה מן הקומקום הייתה מלאכת אומנות וטקס בפני עצמו, בתנועת משיכה עולה היד האוחזת בבְּרָאד גבוה למעלה ומזיגת התה לכוס נעשית תוך כדי מהלך הירידה לעבר הכוס. מסתבר שלמזיגה הטקסית מגבוה יש תפקיד מעשי והיא נועדה לקרר את התה הנמזג ע”י “זמן אוויר” ארוך יותר.

בייגלה מלוח

גרסה 1: המתכון של דודה שמחה
מצרכים:

1 ק”ג קמח
2 כוסות מים
שמרית או קובית שמרים טריים
2.5 כפיות גדושות מלח

אופן הכנה:
– אם משתמשים בשמרים טריים:
 לָשִׁים את השמרים בקערית קטנה עם 2 כפות קמח 2 כפות סוכר וכוס מים חמים להוסיף את השמרים ולהניח להם לתפוח.
– אם משתמשים בשמרית
• מוסיפים לתערובת הכללית ללא לישה של השמרים.

 לשים את הקמח בקערת מיקסר .
 מוסיפים את יתר החומרים (פרט למלח) ומערבבים ואז מוסיפים את המלח.
ממשיכים לערבב עד אשר הבצק אחיד
• מכסים את הקערה ומ
תפיחים פעם אחת
• חותכים את הבצק לחתיכות גדולות מגלגלים גלגול קל עוטפים בניילון ומניחים למנוחה קצרה.
• יוצרים “נחשים” ומחזירים לניילון.
 לוקחים כל חתיכה ליצור עיגול לחתוך בסכין את הקצוות ולהכניס שוב לניילון
למרוח ביצה+ שומשום
לחמם מראש תנור
להחליש מעט
להכניס את התבניות
האפיה מהירה בזכות המלח בבצק.

צילם: דודי כהן

גרסה 2: המתכון של דודה רינה
מצרכים:
1 ק”ג קמח
1 כף סוכר
1 כוס שמן
1.5 כפיות מלח
2 אבקת אפייה
שומשום
2 – 1.5 כוסות מים
אופן הכנה:
• מוסיפים את הסוכר והמלח למים ומערבבים.
• לָשִׁים את הבצק עוטפים בניילון ושמים למנוחה של כרבע שעה.
• מחלקים את הבצק לכדורים קטנים בגודל של כדור פינג פונג.
• מגלגלים ל”נחש” ומחברים את הקצוות.
• מניחים בתבנית על נייר אפייה, מורחים ביצה ומפזרים שומשום.
• אופים בתנור שחומם קודם בחום של 1900.

 

 

בייגלה רכים
1 ק”ג קמח           
2-2.5 כוסות מים
1 כוס שמן
אניס/קימל
סוכר וניל
1 כוס סוכר
1 שמרית
קורט מלח
לערבב וללוש, אפשר להלין במקרר
אחרי שיוצרים ביגלה להשאיר שוב להתפחה.
למרוח ביצה, שומשום.

 

מוֹֹנָָה – MONAH
1 ק”ג קמח

2.5 כוסות קמח
1.5 כוסות שמן
קימל
קליפת לימון (הרבה)
1.5 כוס סוכר
3 ביצים
1 שמרית או קוביית שמרים טריים.
אם משתמשים בשמרים טריים:
לשים את השמרים בקערית קטנה עם 2 כפות קמח 2 כפות סוכר וכוס מים חמים להוסיף את השמרים ולהניח להם לתפוח
אם משתמשים בשמרית – מוסיפים לתערובת הכללית ללא שלב זה.
בינתיים לשים  בקערה את יתר החומרים קודם את הסוכר, קליפת לימון השמן והביצים לטרוף ולהוסיף את הקמח והמים ואח”כ שאר החומרים.
לערבב עם כף ואח”כ ללוש ביד אחת, אם הבצק קשה להוסיף מעט מים.
לערבב  ללוש להעביר לקערה משומנת, לכסות, להתפיח (כדאי להניח במקום חם בבית בחורף אפשר לחמם מעט מים ולהניח את קערת הבצק בתוך קערת המים החמים).
אחרי שתפח בפעם הראשונה לשמן את הידיים ולערבב מעט את הבצק, לכסות שוב עם הניילון ולהתפיח פעם שניה.
לחלק לעיגולים ליצור טבעות עגולות
למרוח ביצה
לאפות בתנור חם
להחליש לחום בינוני ולאפות.

 

 

 

 

 

 

 

רג’יפה – rgheifa
בימי הזוהר שלה תפסה הרג’ייפה את המקום הראשון ברשימת המאפים שהוגשו לצד התה המרוקאי ועפ”י רוב היא פינתה את מקומה למאפים אחרים רק באירועים מיוחדים.
הרג’ייפה באה במגוון של גרסאות עובי, צורה, פריכות ומתיקות ואפילו בתוך בני אותה משפחה אפשר להבחין בניואנסים שונים שלה.

גרסה 1: המתכון של דודה שמחה
מצרכים:
1 ק”ג קמח

1 כוס שמן           
1/2 כוס סוכר
2 כוסות מים
גרגרי אניס

אופן הכנה:
♦ לָשִׁים במיקסר

♦ להניח לפחות לחצי שעה
♦ לחתוך לפרוסות עבות ולהניח בשקית
♦ להעביר פרוסה במכונת הבצק,(מכונת פסטה לקפל לשניים ולהעביר שוב להתחיל מהצד הפתוח של הקיפול, להמשיך לקפל ולהעביר מספר פעמים,עד שנשמע פצפוץ של בועת האוויר.
♦ במהלך ההעברה במכונת הפסטה להשתדל
♦ ליצור צורה מרובעת אסופה ולא להניח לבצק “להתפזר ולהתפשט”
לחתוך לגודל הרצוי.
♦ “לצבות” בין ציפורני האגודל והאצבע וליצור שורות שורות של חורים צפופים.
♦ לסדר בתבנית ולאפות בחום בינוני גבוה.

צילם:דודי כהן

גרסה 2: המתכון של דודה רינה
מצרכים:
1 ק”ג קמח מנופה
2 חב’ אבקת אפייה
כפית גדושה מלח
1.25 כוס סוכר
2.5 כוסות מים

 אופן הכנה:
♦ לָשִׁים במיקסר עד לקבלת בצק אחיד
♦ להכניס את הבצק לשקית ניילון ל- 10 דקות
♦ לפרוס את הבצק לפרוסות בעובי של 1 ס”מ
♦ לפזר מעל קמח ולהדק בעדינות את הקמח לבצק
♦ לרדד כל פרוסה במכונה על מספר 1 פעמיים ולהניח על מגבת.
♦ להעביר את המכונה למספר 3 ולהעביר שוב כל חתיכת בצק 2-3 פעמים (תלוי בעובי)
♦ לחתוך עם גלגלת לגודל הרצוי
♦ ליצור את ה”עיניים” שברג’ייפה בעזרת גלגלת מיוחדת או עם מזלג
♦ לחממם תנור ולאפות בחום של 200-220 (תלוי בתנור) במדף האמצעי

 

קרנטיטה -karantita
הקרנטיטה שהיא מאפה חומוס לא הייתה חלק מהתפריט הקולינרי המשפחתי והיא נכנסת לרשימת המתכונים אך ורק מסיבות של נוסטלגיה.
גב’ נחמדה ששוטטה באתר שלנו הגיעה לדף “רשמי המסע” שם היא נתקלה בסיפור של נעמה על הנוסטלגיה שאחזה באבא שלה דוד, כאשר תוך כדי סיור ב”דֶבְּדוּ” במסגרת מסע השורשים המשפחתי הם נתקלו בעגלה שמכרה לעוברים ושבים את הקרנטיטה.
“בלוטות הטעם של אבא לא חשו את הטעם הזה 50 שנה” ספרה נעמה..”כולנו אכלנו תמורת גרוש אחד”..
יצא לי לא פעם לשמוע מדוד על נפלאות הקרנטיטה שנהג לקנות מהרוכלים באוג’דה לפני העלייה לארץ, ואני יכול רק לדמיין את מה שמפגש פתאומי שכזה עם הקרנטיטה חולל לבלוטות הרגש והנוסטלגיה אחרי שהוא חלף דרך בלוטות הטעם והחך הרדומות. גם כאשר חזר מהטיול הוא המשיך וסיפר בהתרגשות רבה על הרוכל מדבדו עם הקרנטיטה.
“על הדרך” הוא הצליח להגשים משאלת לב רדומה וכדי שאפשר יהיה לסגור את המעגל לדוד, לגב’ הנחמדה ששוטטה באתר ופנתה באמצעות התיבה “צור קשר” כדי לבקש את המתכון ולאחרים שנושאים אתם מטענים וטעמים נוסטלגיים נגיש את המתכון לקרנטיטה שמסתבר שהיא קלה מאד להכנה וכוללת מרכיבים בודדים שגם הם בסיסיים.

מרכיבים :קרנטיטה 3
2 כוסות (220ml) של קמח חומוס
1 כוס חלב (אופציונאלי, אפשר להחליף אותה בכוס מים)
3 וחצי כוסות מים

2 ביצים
¼ כוסות שמן
כפית וחצי מלח (או לפי הטעם)
כפית כמון
פלפל שחור

אופן הכנה :
להקציף את הביצים עם החלב (או כוס מים למי שהשתמש במים במקום חלב), מלח, כמון, פלפל שחור ושמן.
ליצוק את תערובת בעדינות על קמח החומוס ולפורר היטב את הגושים.
ליצוק מעל את המים שנותרו, מתקבלת תערובת נוזלית מאוד.
משמנים מחבת בשמן זית ויוצקים מעל את התערובת.
מכניסים לתנור שחומם מראש בחום של 180 מעלות.
מבשלים במשך שעה עד שעה ורבע תלוי בתנור.

דוד בוחן את מנת הקרנטיטה כאילו היה שופט במאסטר שף שצריך להחליט אם הטעם דומה לזה של פעם

דוד בוחן את מנת הקרנטיטה של דבדו 2014 כאילו היה שופט ב”מאסטר שף” שצריך להחליט אם היא עוברת את מבחן ה”טעם של פעם”.


סלטים

שְלָדָה
כמה מילים על הסלט המיוחד הזה:
* שלדה בשפה המרוקאית זה סלט ובעדה שלנו השם של הסלט הזה במקור היה “שלדה טייבה” שפירושו סלט מבושל, אלא שהסלט הזה היה כל כך שגור בפיהם של יהודי העדה שהם חתכו את המילה מבושל וקראו לו בקיצור “שלדה”.
* יהודי מרוקו האחרים העדיפו לחתוך מהשם המלא של הסלט דווקא את המילה סלט ולקרוא לו בקיצור “מבושל” וכך במקום “שלדה מטבוחה” הם קוראים לו בשפתם הקצת שונה משלנו “מטבוחה”.
* ה”שלדה” שלנו שונה גם בטעם וגם במרקם מה”מטבוחה”.
* ה”שלדה” כיכבה בשולחנות השבת והחגים
* אולמות אירועים נוהגים לכלול בתפריט הסלטים סלט שהם קוראים לו מטבוחה שאין לו שום קשר לא ל”שלדה” ולא ל”מטבוחה” של יהודי מרוקו.

הפלפל הקלוי

העגבנייה המקולפת

 

 

 

 

 

 

 

והשלדה המוכנה

לפני המתכון נציין שהטעם המיוחד של ה”שלדה” הוא תוצאה של תהליך בישול איטי וקפדני שבו כמות גדולה יחסית של מצרכים בסיסיים (פלפל ועגבנייה) הופכת לכמות קטנה יחסית של “שלדה”. האיכות של הטעם באה על חשבון הכמות שנעלמה.
המתכון:
כדאי להשתמש בסיר איכותי כדי שהעגבניות לא ידבקו לסיר.

כמות גדולה של עגבניות. (יש הטוענים שעגבניות תמר שלהן פחות מיץ מתאימות יותר)
לקלוף את העגבניות ולחצות אותן לרוחב.
לסחוט כל חצי עגבנייה.
לשים בסיר שמן בנדיבות (כך במקור) ולחמם.
להוסיף את העגבניות ומספר שיני שום.
להחליש את הלהבה.
להכין פלפל צלוי מקולף וחתוך מסונן מנוזלים ולהוסיף לתבשיל אחרי שהצטמצם לחצי.
לשלב פלפלים חריפים בהתאם לרמת החריפות הרצויה.
לבחוש בתדירות גבוהה.
להחליש את הלהבה לנמוכה ביותר ולהמשיך בבישול ארוך זמן. 
תיבול – מלח. (יש מי שמוסיפים פפריקה אך המהדרין יעדיפו בלי)

 

סלט תפוזים 

בימים שלפני עידן מאכלי הגּוּרְמֵה מפגש עם מתכון שבו תפוזים, פפריקה וזיתים שחורים מככבים יחד ברשימת המרכיבים לסלט היה בוודאי גורם לרבים להרים גָבָּה.
מה לתפוזים ופפריקה ומה לתפוזים ובצל וזיתים, תוהים עד היום רבים מאלה ששומעים על הסלט הזה שהיה נפוץ בקהילה של יהודי דבדו (ואולי גם בקהילות יהודים אחרות במרוקו).
אז לפני המתכון ואופן ההכנה הנה כמה מילים (או נכון יותר השערות) על מקורו של הסלט.
המטבח של ימינו מוצף במגוון עשיר מאד של סלטים וגם אם כמה מהם יחסרו בגלל מחסור זמני של מרכיביהם יש דאי והותר סלטים להציע במקומם.
לא כך היה בימים שבהם נולד הרעיון לסלט המיוחד הזה. מגוון הסלטים אז היה מצומצם יחסית ואת העגבנייה שהייתה מרכיב עיקרי בכמה מן הסלטים היותר נפוצים אפשר היה לצרוך רק בעונה שלה כפי שהיה בעידן שלפני החממות ובתי הקירור שדואגים לאספקה סדירה כל ימות השנה.
וכמו בבדיחה על המרוקאי שכשהציגו לו תמונה של שולחן עם שלוש רגליים ושאלו אותו “מה חסר בשולחן” השיב בלי היסוס.. “סלטים”, חסרונה של העגבנייה הורגש היטב בשולחן הסלטים המרוקאי.
“המחסור הוא אבי ההמצאה” מלמד אותנו הפתגם והמחסור בעגבנייה הוא זה שכנראה הביא למציאת תחליף מתאים וכך התפוז תופס את מקומה של העגבנייה בסלט כרפס וסלטים אחרים שהיו נפוצים בשעתם וכך גם נולד כנראה הרעיון לסלט החדש והמקורי שלנו שבו התפוז כבר איננו במעמד של ממלא מקום אלא מרכיב העומד בפני עצמו.
שולחן האוכל המרוקאי זוכה לחיזוק משמעותי עם סלט אסתטי וטעים שמפגיש טעמים וצבעים שאינם שגרתיים…. מישהו אמר גּוּרְמֵה ?

מצרכים:
* 2 תפוזים מקולפים (רצוי לקלף גם את המעטה הלבן)
* חופן זיתים שחורים מהזן של המקומטים (רצוי מהסוג היבש ולא הלח)
* בצל ירוק
* פפריקה
* שמן זית
* מלח
הכנה: לחתוך את התפוזים והבצל הירוק (ראה תמונה), לגלען ולקצוץ את הזיתים (כל זית לארבע חתיכות) ולהוסיף את התבלינים והשמן.


שולחן השבת
מתכונים: שְלָדָה, דגים לשבת, מעקודה, מעיקדת, מרק חומוס, חמין, ארטישוק
התפריט של ארוחות ערב שבת היה כמעט ללא שינוי, השלדה והמעקודה שהוגשו אמנם גם בימי חג, הפכו עם הזמן לסמל הקולינרי  של השבת.
לצד השלדה שמקומה בשולחן השבת היה קבוע אפשר היה לפגוש סלטים כמו סלט ירקות, סלט כרפס, סלק אדום (בָּרְבָּר), גזר מרוקאי. עפ”י רוב הסלטים לא הוגשו כמנה בפני עצמה אלא “ליוו” את הארוחה לכל אורכה.
המנה הראשונה היתה דג (בימים ההם זה היה עפ”י רוב קרפיון) ולצידו המעקודה או
המְעֵקְדָה (מעקודה אישית עשויה בצורת לביבה).
המנה העיקרית הייתה מרק חומוס (שהוגש כמעט אך ורק בערב שבת) שבו התבשלה מנת הבשר (עוף או קציצות בשר).
הקינוח של סעודות השבת היה ארטישוק, אבטיח או פירות העונה
ואם כבר מדברים על קינוח נספר שלסלט החסה היה מעמד של מנת קינוח ונהגו להגיש אותו אחרי ארוחת החמין ולא כחלק מהסלטים. אני זוכר שמעת לעת תהיתי מה לחסה ולקינוח וביני לבין עצמי חשבתי שזה כנראה בגלל שיש בה בחסה משהו מרענן.
והנה שנים רבות אחרי אנחנו מגלים שחסה מכילה כמות עצומה של כלורופיל, עשירה בסיבים ותאית ובמילים אחרות כל מה שנדרש כדי לעכל ארוחה “כבדה” כמו החמין. איך הם הגיעו לתובנה הזאת ? אין לי תשובה ואפילו לא השערה.
למתכון של השלדה לחץ כאן למתכון של החומוס לשבת לחץ כאן ולמתכון של הדג לשבת לחץ כאן


מָעְקוּדָה

צילם: דודי כהן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילום: דודי כהן

מצרכים:
10 ביצים
9 תפו”א
1 כפית כורכום
1/2 כפית פלפל שחור
1.5 כפיות מלח
מעט כוסברה קצוצה
סיר 4.5 ליטר (מס’ 24)
אופן הכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה חותכים לקוביות ומבשלים עד שהם נעשים רכים.
• מעבירים למסננת להגרת כל הנוזלים.
• מעבירים לקערה ומרסקים עד שהמרקם נעשה חלק.
• מפרידים בין החלמון לחלבון של הביצים.
• מוסיפים למחית תפוחי האדמה את החלמונים שהופרדו ואת החלבונים מקציפים.
• מתבלים את תפוחי האדמה עם כורכום, פלפל שחור, מלח ומערבבים היטב.
• מוסיפים את הקצף תוך כדי ערבוב עדין.
• שמים בסיר נייר אפייה ומעט שמן ומחממים קצת
• יוצקים את כל העיסה, מנמיכים את האש ומכסים את הסיר.
• אחרי כ- 40 דקות בערך הופכים ל- 30-40 דקות נוספות.

 

דודה רינה

דודה שמחה

 

 

 

 

 

 

 


מְעֵקְדָת
 (מעין מעקודה אישית)
מצרכים:
3 תפו”א מבושלים (ראה מתכון מעקודה)
4 ביצים
1/2 כפית כורכום
1/4 כפית פלפל שחור
כפית מלח
מעט כוסברה קצוצה
אופן הכנה:
ההבדל בין המתכון של המעקודה לזה של המעקדת הוא ביחס שבין כמות הביצים לכמות תפוחי האדמה שבעיסה.
להכנת העיסה ראה את המתכון של המעקודה שמעל מתכון זה.
• לאחר הכנת העיסה לחמם מעט שמן בסיר או במחבת ובעזרת כף לקחת מהעיסה ולטגן.
הערה: לפי דודה שמחה יש לטגן במעט שמן, לכסות את המחבת, להחליש את הלהבה ולאחר זמן מה להפוך את הלביבה ולהשאיר את המחבת ללא כיסוי. אחרי ההוצאה מהמחבת להניח על נייר סופג.

 

 

חָמִין

החמין הוא כנראה התבשיל המוביל במספר האופנים בהן הוא מופיע.
כל עדה והחמין שלה, ובתוך העדה כל קהילה והווריאציה שלה ואם לא דאי בזה גם במשפחות של אותה הקהילה כל משפחה והנגיעות שלה.
למן הצ’ולנט האשכנזי ועד לסְכֵינָה המרוקאית אפשר בהחלט לדבר על “חמישים טעמים של חמין”.
המתכון שלנו הוא זה של החמין של דודה שמחה אשר שנים ארוכות זכיתי ליהנות מריחו המשכר ומטעמו הנפלא.
מצרכים: (הכמויות לפי כמות הסועדים)
תפוחי אדמה קלופים  
ביצים שטופות
חומוס
בשר גידים או רגל
בשר לחמין
בשר טחון לקציצות בשר
אורז
ראש שום
3/4 כוס שמן
פפריקה, מלח וקצת פטרוזיליה קצוצה
אופן הכנה:
1. הקציצות
• מוסיפים לבשר הטחון, קצת פטרוזיליה קצוצה, פפריקה, שמן, מלח ומעסים. מוסיפים מים רק במידה הנדרשת לעיסה לא סמיכה מידי.
• יוצרים כדורי הבשר (בגודל של כדור טניס)
2. האורז
• 
בשקית קוקי שמים אורז שטוף ומוסיפים מים (לכסות),שמן ומלח


3. החומוס
• משרים ללילה שלם את החומוס במים. במידה שרוצים שהחומוס של החמין יהיה רך משרים עם כפית אחת גדושה של סודה לשתייה.
4. והחמין
• שוטפים את החומוס המושרה ושמים בשכבה התחתונה
• מעל החומוס שמים לפי הסדר את תפוחי האדמה, ביצים רגל או גידים, ראש שום, בשר וקציצות ומניחים את שקית הקוקי עם האורז.   
• מוסיפים את השמן ומכסים את החמין במים
• מוסיפים מלח ומתבלים בפפריקה
• שמים על האש לרתיחה
• מעבירים לפלטה ומכסים את הסיר בשמיכה
בשבת שירה אפשר במקום האורז לשים שקית קוקי עם ה”אשרשם” (ראה מתכון)

 

 

 

ארטישוק
• שוטפים את הארטישוקים (לוודא שהם טריים) וחותכים את הגבעולים.
• מקלפים קצת את הגבעולים
• מכניסים לסיר וממלאים מים
• מוסיפים מלח גס ומיץ מלימון או שניים (מוסיף אמנם לטעם אבל בעיקר כדי למנוע השחרה)
• מרתיחים ובודקים ע”י טעימה של עלה מתי לסיים

 



מאכלי חגים
ט”ו בשבט – “שבת שירה” 
אָשְרשְם

“אָשְרְשְם” הוא מאכל עשוי מחיטה שקשור ב”שבת שירה” הסמוכה לט”ו בשבט.
את מנהג אכילת ה”אָשְרְשְם” קיבלנו כמו שהוא, מבלי לתהות יתר על המידה על מקורו ואילו נדרשנו לכך יש להניח שהיינו קושרים את מוצאו לעיירה דבדו או אולי כמנהג של יהודי מרוקו.
אבל ככל הנראה שורשיו של מנהג זה נעוצים עמוק מאד בהיסטוריה של עם ישראל ועל כך בשורות הבאות:
בשיחה שהייתה לי עם בן משפחה הוא סיפר לי כי באחד הימים כשהיה בפיקניק עם חברים משירות המילואים הוא הבחין במאכל שהזכיר לו את ה”אָשְרְשְם” שלנו וכששאל את מי שהביאה את המאכל היא סיפרה לו שזהו מאכל שהם נוהגים לאכול ב”שבת שירה” והוא נקרא “שָרשָה” וכשהמשיך וחקר על מוצאה היא השיבה לו שהיא מטורקיה.
הדמיון של השם ושל המאכל שהיה נהוג ב”שבת שירה” של יהודי טורקיה, לזה של העדה שלנו הביא אותנו למחשבה שאולי המנהג הזה היה נפוץ עוד בתקופת הגלות בספרד והעובדה שהוא הגיע גם לטורקיה מלמדת אולי שהוא היה נחלתם של כל היהודים בספרד ולא רק של יהודי סיביליה ממנה הגיעו אבות המשפחה לדבדו.
שמחנו על הזכות שנפלה בחלקנו לגלות ששורשיו של המנהג הם כנראה בימי גלות ספרד אבל כשהמשכנו לחקור גילינו שהשורשים של המנהג הם כנראה עמוקים בהרבה.
מסתבר שגם ליהודי גאורגיה היה מנהג של אכילת מאכל חיטה ב”שבת שירה”.
גאורגיה לא הייתה בין הארצות אליהן הגיעו יהודים לאחר גירוש ספרד, ואם כך יתכן שמקורו של מנהג אכילת החיטה הוא מהתקופה שלפני שהיהודים הגיעו לספרד וזה מוביל אותנו לימי חורבן בית שני ואולי אפילו קודם.
עתה שהעלינו השערות באשר לקדמוניותו של המנהג נותרה השאלה “ולמה דווקא חיטה” שהתשובה עליה מחזירה אותנו אל פרשת בשלח שבה מסופר גם על המָּן שירד מן השמים והזין את בני ישראל במדבר ומה יכול לסמל מזון יותר מאשר החיטה ממנה עשוי הלחם.
מצרכים:
1/2 ק”ג חיטה רגילה
שמן
כורכום, מלח
אופן הכנה:
לנקות היטב את החיטה, לברור ולשטוף
לשים בסיר, לכסות במים מעבר לגובה החיטה ולהשרות לילה שלם
להוסיף מלח, שמן וקצת כורכום
לבשל על אש נמוכה, לבחוש מידי פעם ולטעום עד שהחיטה נעשית רכה (אפשר לבשל גם יום שלם)


פסח

מתכונים: תסוקייה וחמין פול
תְסוּקְיָה
את התְסוּקְיָה אכלו אך ורק  בימות הפסח ובעיקר בארוחת הצהריים של החג הראשון של פסח. המנה כוללת שלוש מנות משנה: מרק עיסתי שמתקבל ממצות אותן שוברים לחתיכות קטנות ומכניסים למרק, וירקות  ובשר שהתבשלו בתוך המרק.
שלא כמו מנהגים אחרים שצריך להתחקות אחר השורשים שלהם את מקורו של המנהג הזה קל מאד לנחש.
המצות במרוקו היו עבות וקשות והיו תחליף פחות מוצלח ללחם מאשר המצות של הארץ שהן דקות ופריכות ואם כך במקום שכל אחד יטבול לעצמו את המצה במרק מכינים מאכל שבו המרק מוגש כשמצה כבר טבולה בתוכו.
המצות של הארץ אמנם פריכות יותר אבל גם להן קשה לשהות בסביבה של מרק מבלי לטבול בתוכו, תוסיפו לזה את כוחו של המנהג ואת המלאכה הנעימה של שבירת המצות הפריכות לחתיכות ואין פלא שהמאכל המשיך במשך תקופה ארוכה לככב בשולחן החג הראשון של פסח.

מצרכים:
בשר
דלעת
לפת וקישואים, לפי יחס של יחידה אחת לשלושה ארבעה סועדים
קוסברה, מלח, כורכום ושמן
אופן הכנה:
מכניסים לסיר עמוק את המים והבשר ומבשלים עד אשר הבשר רך (לפחות שעתיים).
כשהבשר נעשה רך מוסיפים את הדלעת הלפת והקישואים. לפת לחתוך לארבע חלקים וקישואים לשניים שלושה חלקים בהתאם לגודל הקישוא.
לשים קוסברה כשהיא קשורה באופן שיקל להוציא אותה בתום הבישול.
להוסיף מלח, מעט כורכום ומעט שמן.
שוברים בין כפות הידיים את המצות לחתיכות קטנות.
מפרידים את הירקות וכן את הבשר מן המרק למגשים נפרדים.
מוסיפים את המצות השבורות למרק כחמש דקות לפני ההגשה.


חמין פוּל
למרות שהעדה המרוקאית נמנית על אוכלי הקטניות בחג הפסח, המנהג הוא שלא לאכול חומוס וזאת משום הצליל הדומה שיש בשפה היהודית המרוקאית לשתי המילים חומוס (חְמְס) וחָמֶץ (חְמֵס) .
אז מה עושים עם החמין של השבת… פשוט במקום החומוס שמים פול.
דודה שמחה הייתה משתמשת בפול היבש אך יש מי שמשתמשים גם בפול הרגיל.
והרי המתכון.
• משרים את הפול במים ללילה שלם. (שלא כמו בהשריה של החומוס שבה אפשר גם עם סודה לשתייה בהשרייה של הפול אין להשתמש בסודה לשתייה)
• שוטפים את הפול וממשיכים לפי ההוראות במתכון של החמין הרגיל

 

חנוכה
סְפְנְז’
אמנם הספינז’ מופיע אצלנו תחת חג החנוכה בקטגוריה של מאכלי חגים אבל למעשה את הספנז’ נהגו לאכול באירועים שונים וגם בסתם יום של חול כשבא קצת להתכייף ולפנק.
ביום שלמחרת החתונה המתינו לכלה סינייות (מגשים) עמוסות בספנז’.
שלא כמו הסופגניות עם המרקם הבצקי הדחוס המרקם של הספנז’ אוורירי מאד אבל מסתבר שהאוויר הזה כולא בתוכו מטען של קלוריות גדול יותר מזה של הסופגניה – עפ”י הדיאטנית בתיה אלימלך 342 קל’ ביחידה אחת של ספנז’ לעומת 320  של הסופגניה. 
אבל כנגד הקלוריות המתווספות לגוף יש את הטעם ונדמה לי שרבים יסכימו כי במבחן של עלות הנמדדת במונחים של קלוריות לעומת תועלת הנמדדת במונחים של טעם, הספנז’ מנצח את הסופגנייה ללא עוררין. 
מצרכים:
1 שקית שמרית
מים (עד בצק דליל כ- 3 וחצי כוסות) 
כפית וחצי מלח
קילו קמח
שמן לטיגון עמוק
אופן הכנה:
מערבבים את כל החומרים בקערה גדולה. הערבוב נעשה באצבעות פתוחות שמרימות את הבצק מתחתית הקערה אל פני הבצק.
לכסות את הבצק ולהתפיח.
להרטיב ידיים ולערבב שוב (להוצאת האוויר).
להתפיח בפעם נוספת (עד הכפלת הנפח).
לחמם שמן עמוק חם מאוד.
להרטיב את הידיים, למרוח על הידיים בעדינות מעט מים, לקחת מקערת הבצק מעט ממש מקצה הקערה.
להכניס את שני האגודלים ליצור עגול ולהניח בשמן.
לסובב לאט לאט את הקערה וכל פעם לקחת כמות מספקת לספנז’ אחד.
להשתדל שלא “לשחק” בבצק, לא ללוש יותר מידי ולא לחשוש מזה שהבצק דליל ונוזלי.
כשהספנז’ מזהיב (רואים בצדדים) להפוך ולהוציא.
לפזר סוכר ולהגיש עם כוס תה מרוקאי

 

מימונה

מתכונים: קוסקוס חלבי, מז’אוז’ וראָיֶיבּ
למתכון של הקוסקוס החלבי לחץ כאן 
מְזָ’אוּז’
כמו הספנז שמסמל את חג החנוכה אבל אינו ייחודי רק לו כך גם המז’אוז’ שהפך לסמל לחג המימונה אבל אפשר היה לפגוש אותם בשעות הבוקר של אירועים חגיגיים ובסתם ימים של חול שבא קצת להתכייף ולפנק.
ברשימת המתכונים שלנו ישנו מתכון של סרדינים בשם מז’אווזין שפירושו משודכים או מזווגים וזהו גם המקור לשם מז’אוז’ שנובע מזה שהם באים משודכים בזוגות.
בארץ שומעים הרבה יותר על המופלטה שהיא המקבילה של המז’אוז’ שלנו בקרב עדות אחרות של יוצאי מרוקו ויוצאי צפון אפריקה.
גם המז’אוז’ וגם המופלטה הם מאפים עשויים בצק שאותו מכינים במהירות במוצאי חג הפסח. ההכנה נעשית ע”י מתיחת הבצק על מגש משומן באמצעות ידיים משומנות והנחתו על גבי מחבת מיוחדת.
המנהג היה שלפני שהאורחים מתחילים להגיע מתכנסים בני המשפחה סביב שולחן המימונה ואבי המשפחה מברך בזה אחר זה את האישה והילדים כשבתום הברכה הוא מגיש למי שאותו בירך מז’אוז’ מקופל מרוח בדבש. במרוקו נהגנו לנשק את ידי האב עם קבלת המז’אוז’ ובארץ מסתפקים בנשיקות בשני צידי הלחיים.
מיותר לציין שלצד המז’אוז’ תמיד יש את כוס התה.
בהיותי ילד קטן גיליתי שבעדה שלנו נהגו שלא לאכול לחם גם ביום של איסרו חג אלא להסתפק באכילת מז’אוז’ וכשביקשתי הסבר מדוע אי אפשר לאכול לחם גם כשחג הפסח כבר מאחורינו קיבלתי הסבר (ראה מצגת מימונה) שרק בחלוף השנים למדתי להעריך את גדולתם של אלה שהגו אותו והקפידו עליו.

מצרכים:
1 קילו קמח      
3.5 כוסות מים
2 כפיות מלח
אופן הכנה:
לערבב הכל במיקסר
לקָמֵח מגש
להניח לפחות ל 10 דקות
לקרוץ עיגולים (הבצק דביק) ולסדר במגש
להמיס חמאה
לשטח עיגול, על משטח משומן,למרוח בחמאה הרכה לקפל קיפול משולש – מלמטה אל האמצע מלמעלה אל האמצע, למרוח בין השכבות ומסביב ומצד ימין לאמצע ומצד שמאל לאמצע.
להחזיר אל המגש המקומח ולהניח
את השלב הבא להתחיל לפי הסדר (לתת מקסימום זמן מנוחה לכל מז’אוז מרוח)
לקחת אחד אחד, לפתוח בעזרת שתי הידיים, למתוח למרוח עוד חמאה ולשים במחבת, אחרי מספר רגעים להפוך ו…שוב למרוח.

 

 

הרָאיֶבּ מהמימונה של נורית ודוד

רָאיֶיב – Rayeb
• מוזגים לקנקן 1 ליטר חלב ומוסיפים לו 1/3שמנת חמוצה ו-2 אשל
• סוגרים את פתח עם בד וכורכים סביב עם גומיה
• מניחים במקום שבו הטמפרטורה אינה נמוכה מידי (מטבח למשל) למנוחה של כ – 15 שעות.

 

היום שאחרי – תגובות

אחרי הכנס מגיע שלב הסיכומים ולצורך זה פשפשנו קצת בתגובות שהתקבלו מהמשתתפים לאחר הכנס. לא הצלחנו להגיע לכל התגובות שנכתבו בשעתו אבל דאי היה לנו באלה שעדיין נשמרו במאגר המיילים כדי להבין שאם איננו רוצים להיות בבחינת “המוסיף גורע” עלינו להסתפק בהצגת התגובות כפי שהן.
נפתח בתגובה שנכתבה במענה למייל של רחלי שבו היא שיתפה אותנו בחלום שחלמה על סבתא זהרה מיד לאחר הכנס ובהמשך נביא תגובות שונות שמצאנו בתיבת המייל.

המייל של רחלי

הלילה חלמתי את ננה זהרה בבית שבמקור חיים שנשאר כמו שהוא היה, אבל הנוף שנשקף מחלון המטבח שונה לגמרי מזה שהכרנו עקב הפיתוח המואץ.
סבתא החליטה לנסוע עם טובה  לארה”ב למספר חודשים.
טובה אמרה שסבתא אוהבת שמש, וסבתא נראתה טוב ובבריאות טובה.
מאוד שמחתי לגלות בבוקר שחלמתי עליה.שי 15

 

התגובה לרחלי (למעשה התגובה לכולם)

 כמנהג מפרשי החלומות במרוקו נפתח ונאמר לרחלי “חלום טוב חלום שלום”. חלום כל כך ברור וישיר לא זקוק לפרשנויות, אוסיף רק שממש בזמן שחלמת שסבתא החליטה לנסוע לארה”ב, טובה הייתה במטוס בדרכה לשם ואני לא אתפלא אם סבתא השיגה כרטיס ב”דקה ה-90″.
ומהחלום של רחלי לחלומות של אלה שנטלו חלק בארגון הכנס המשפחתי לרגל יובל שנים לפטירתו של סבא יוסף ז”ל.
גם בחלומות הוורודים ביותר לא יכולנו לצפות למבול כזה של תגובות נרגשות ומרגשות עד כלות.  מי בטלפון, מי במייל ומי ב- sms, כל אחד במילותיו מתאר חוויה חד פעמית ומיוחדת במינה.
להלן לקט ציטוטים שלא קראתם במיילים של רשימת התפוצה.

” .. אין אני זוכר ולא הייתה חוויה כה מרגשת..”

” חוויה של פעם במיליון “

” הדבר הכי טוב שקרה לי ..”

” חוויה שניקח אתנו עד הקבר..”

” מושלם, מושלם, מושלם “

” אנחנו לא מפסיקים לדבר על זה עם הילדים בחו”ל “

” אין מילים, כל מילה מיותרת”

” כבר כמה ימים שאני לא מפסיקה לחשוב על זה “

” גם אני מאמינה שסבא וסבתא היו אתנו “

ועוד ועוד …

הדאגה והחששות שקדמו לקיום הכנס התמוססו והתפוגגו והלב מוצף בתחושות מעורבות של הקלה, תודה והתרגשות עד כדי אופוריה.
את אלה שהיו בקדמת הבמה מאיר, טובה , אורלי, רוזי, דויד, דקלה, אריאל, שלומית, נונה אחותי, הרב מרציאנו והמנחה המהולל אבי בירכתם כבר במיטב הברכות ואני כמובן מצטרף לים הברכות שבירכתם אותם וברשותכם אני רוצה להודות לאלה שטרחו מאחורי הקלעים.
תודה למעצבת הגרפית צאלה, ליועץ המולטימדיה אריאל, למאיר מעביר השקפים והעזר כנגד של אורלי, למעצבות התצוגה מלי ורחלי, לעוזרת ההפקה הראשית רחל (אשתי), לדיילות המקסימות נועה, גלי ומאיה ותודה לשמחה (שהיה לה מאוד קשה עם זה שהיא לא צריכה לבשל שום דבר לקראת האירוע) ותודה לדבורי על החומר הרב שליקטה לצורך בניית האתר וארגון הכנס.
יש מי שרצו לקחת חלק במשימה והנסיבות מנעו מהם ויש מי שרצו וקבלו “מכתבי פיטורין” (תשאלו את אלעד ומלי), לאלה וגם לאלה הרבה תודה.
יבואו על הברכה טובה ומשה אשר כפי שכולם כבר יודעים נטלו על עצמם את החלק הארי של מימון האירוע ולא חסכו בדבר שיש בו כדי להוסיף למכובדות וליוקרה של האירוע, מבחירת האולם ועד העיצובים והטיפים ברוחב לב, כיאה לרוחב הלב של סבא יוסף וסבתא זהרה.
כיאה לכוהנים אמתיים אי אפשר בלי קצת כעסים והתרגזויות בדרך ולמרות שאני בטוח שאלה לא היו כעסים המותירים משקעים, סליחה ממי שאולי בכל זאת נותרו אצלו פירורים.
זה איננו סיכום אלא כמה מילות תודה וברכה, את הסיכום אני מקווה נעשה בהמשך.

תודה לכולם

פנינה

אברהם וטובה אחיי הקטנים האהובים והחכמים, כל הכבוד על האירוע המדהים ואני מקווה גם המאחד בו זמנית פשוט היה מדהים.
עצם המחשבה להחזיר אותנו שישים שנה אחורה ולחיות את תקופת התמימות הטהורה הזאת ולו רק לארבע השעות המדהימות האלה, רק זה היה שווה את כל הערב, שלא נדבר על הארגון המחשבה על כל פרט ופרט ועל שכמעט כיסיתם כל תקופה ותקופה של חיינו לצד הורינו שהיו אנשים מיוחדים במינם
אשריהם שבנו דור שכזה, תודה לאל, לדעתי אתמול הם התאחדו, לא כן הדבר?
זה מצחיק קצת אבל ככה אני מרגישה אז שוב תודה לך אברם אחי היקר שרק תהיה לנו בריא ותמשיך לאתגר אותנו ב”ה ושתזכה לחיים ארוכים ובריאים אמן.
ואתם טובה ומשה על ההשקעה כי בלעדיכם זה בטח לא היה יוצא לפועל אני רוצה לברך כל אחד ואחד שתרם את חלקו בדבר המדהים הזה.

משה

לקראת המפגש, במהלכו ובעיקר אחריו מלווה אותנו התרוממות רוח. התגובות לאירוע יוצאות דופן וזכינו להיות חלק מאירוע מיוחד.
אני יושב אצל דוד אברהם וחולק עמו חוויות מרגשות ובמיוחד מתגובתם של בני הדור הצעיר אשר מגלים מעורבות מרגשת.
יישר כח על פרק חדש בתולדות המשפחה.

מלי

דוד אברם ודודה טובה יקרים
תודה לכם על הרעיון, היוזמה ומעל הכול הביצוע המושלם לערב מלא בנוסטלגיה, בהומור עם המערכון המקסים והמשעשע עם שלומית ואריאל, ובהתרגשות שלא השאירה עין יבשה משירתה הנפלאה של דקלה
ואחי היקר והמוכשר שאפו על ההנחיה.
כן ירבו מפגשים משפחתיים

אריאל

ראשית כל שלום לכולם ושבוע טוב.
אני מתרגש מהתגובות המרגשות לערב המרגש שחווינו. בכל מכל היה בו. כמו תבשיל מרוקאי משובח מבית מטבחה של סבתא, עם כל כך הרבה טעמים, ריחות והפתעות שרק עושים חשק לעוד.
שאפו לאבא ! כל הכבוד לדודה טובה ודוד משה, כל הכבוד לאימא רחל שלנו (אני באמת אובייקטיבי) כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה וכל הכבוד לסבא וסבתא שלכבודם ובזכותם יכול היה להתקיים ערב מסוג זה. ניכר היה שכל מי שידו הייתה בדבר עשה זאת באהבה כה גדולה לשני האנשים היקרים האלה.

ירון ואיריס

דוד אברהם היקר, אנחנו כמובן מצטרפים לכל הברכות והתודות, (איך לא?!) שקלנו אם להוסיף את ברכתנו מחשש שנחזור על דברים שנאמרו אבל כידוע כשיש ספק אין ספק.
הגשמת חלום עבור לא מעט אנשים שחשבו אך לא העזו… תודה על שהעזת וטרחת יש לכך משמעות הסטורית וימים יגידו. היה פשוט ערב מרתק וקסום! בחוכמה ובשנינות שולבו בכי, צחוק, היסטוריה ונוסטלגיה.
תודה לרחל שוודאי היוותה לך רוח גבית.
תודה לכל מי שנשא דברים: מאיר, טובה, אורלי ומאיר, וכמובן לסטנדאפ האדיר של הערב מפיה של רוזי (של נונה) שנתנה הופעה מיוחדת.
לאריאל ושלומית על התקדימון לסידרה (תודה על הקישור), פשוט ה ו ר ס ! אין מה לומר.
לדקלה המוכשרת והמרגשת עד דמעות, לעיצוב המיצגים במקום ובכלל לכל מי שעסק במלאכה וכמובן לטובה ומשה על התמיכה.
הרבה בריאות ורק בשמחות!!
שבוע נפלא לכולם.

אסתר

תודה לכל המשתתפים ותודה ענקית לאחי אברהם ואחותי טובה על ערב מהנה ומושלם מכל ההיבטים וכמובן לאחיין הגדול מכולם שהנחה את הערב הנפלא לזכרם של ההורים הנפלאים שהיו לנו !!!!!!!
זכינו בגדול תודה, תודה, תודה אחי היקר.
אוהבים אותך !!!

דנה

Thanks again and again.

Ariel & Shlomit – thanks for the YouTube link – I am already proudly sharing it with friends!

 

ספי
אמנם חלף זמן מאז כנס המורשת והרבה כבר אמרו וכתבו את תודותיהם, אבל הביטוי “עבר זמנו – בטל קורבנו” לא תקף במקרה זה.

אבא היקר והמוכשר, שעבד על הפרויקט ימים כלילות, ובמקרה שלו, הביטוי לא בא רק להמחיש את היקף העבודה, אלא, ממש, כפשוטו, אבא עבד ימים כלילות, בכל שעה משעות היממה, בכל יום, כל השבוע, כל השנה. כולנו ראינו בכנס את היקף העבודה, אבל בתור מי שנמצא בקשר יומיומי עם ההורים, אני יכול להעיד שהיקף העבודה היה בלתי נתפס. החל מהתחלת המחקר, התנעת הרעיון ובנית השלד, דרך כתיבת החומר, למידה עצמית של תוכנות המחשב שהיו בשימוש ועד להוצאה לפועל של הערב המופלא הזה.
אמא, שהיתה העזר שכנגדו, שתמכה ועזרה ופטרה אותו מהדאגות השוטפות למשק הבית.
דודה טובה ומאיר של נונה על ההרצאות והעדויות ממקור ראשון.
אורלי ומאיר על הגילויים המפתיעים (מאיר – על העברת השקפים בתזמון מושלם. (רואים שהשקעתם בשיעורי בית)
אבי של שמחה, על קולו הערב והנחית הטקס המקצועית שנעשתה בחן רב בנועם ובהומור.
רוזי של נונה על הקלילות והאתנחתות הקומיות הרבות שהיא אפשרה לנו.
דקלה, על הצמרמורת שהעבירה בכולנו, היינו אתך והתרגשנו עד  דמעות.
הרב מרציאנו, שעבודת המחקר שלו היא בבחינת עבודת קודש.
אריאל ושלומית, תמשיכו בקו הזה, ועוד נראה אתכם בסרטים בערבית בערוץ 1 אתם עוד תקבלו את האוסקר של הסרטים בערבית.
מלי ורחלי על סידור התערוכה.
לדיילות השירות המקסימות.
לכל מי שמניתי כאן, תודה מיוחדת על ערב מושלם, ואם נחזור לתודות מההתחלה, תודה ענקית לכל מי שהגיע, שכן הערב לא היה מרגיש כך ללא הנכונות הרצון והעניין של כל המשתתפים.
כולנו הרגשנו משהו מיוחד וקבלנו המון בערב הזה, אבל אני מרגיש את עצמי בר מזל יותר מכולם – וכאן אני מגיע לתודה האחרונה (והחשובה ביותר עבורי).
תודה לדוד (של עליזה) על המעיל העליון של סבא יוסף שסבתא זהרה נתנה לו אותו בחייה ובמחווה יוצאת דופן הוא החליט להעניק לי אותו במהלך הכנס.
מאוד התרגשתי לקבל אותו, ושוב תודה לך דוד על הכבוד שנפל בחלקי בזכותך.

 

ורד

שלום לכולם!
אני מצטרפת לברכות בני הדודים שהקדימו אותי, היה ערב מרגש, מלמד ומאחד בצורה יוצאת דופן.
מודה לדוד אברהם ולכל העוסקים במלאכה!
התמוגגתי מכך שנחשפה פיסת ההיסטוריה המשפחתית בפני ילדיי, וגרמה להם להסתקרן ולהיות צמאים לעוד מידע.
מחכים לאתר