עד גירוש ספרד

מוּרְסְיָה – עירם של בני מרציאנו

העיר מוּרְסְיָה והמחוז
מורסיה היא בירת מחוז מורסיה ששוכן בדרום מזרח ספרד. העיר נוסדה ע”י עבד אל רחמן השני בשנת 825 שהיה אז אמיר קורדובה ובראשיתה הייתה בירת הטאיפה של מורסיה, (טאיפות הן ממלכות מוסלמיות קטנות שנוצרו אחרי שהשלטון המרכזי התפורר). 

הממלכה נלקחה לראשונה מהמוסלמים בשנת 1243 בתקופת שלטונו של פרדיננד השלישי מקסטיליה שהפך אותה לפרוטקטורט.
לאחר מרד המוסלמים בשנת 1265, נכבשה על ידי ג’יימס הראשון מלך אראגון שהעביר אותה לידי אלפונסו העשירי מלך קסטיליה .
ניצול הנהר סגורה ליצירת רשת מורכבת של תעלות השקיה עוד מתקופת עבד אל רחמן שגשגה החקלאות של מורסיה, ולאחר שנכבשה ע”י ג’יימס ה-1 היא הייתה עיר משגשגת מאוד, מפורסמת בזכות הקרמיקה שלה ובתעשיית המשי והנייר הראשונה באירופה.
מורסיה נודעת בשפע החקלאי של שדותיה הרבים (וגם באזורים צחיחים).
במחוז של מורסיה יש ערים חשובות כמו לורקה ועיר הנמל קרטחנה שבהם הייתה אוכלוסיה יהודית.
היסטוריה יהודית במוּרְסְיָה
יהודים חיו במורסיה עוד בתקופת השלטון המוסלמי, כאשר המלך ג’יימס מאראגון שם מצור על העיר (1265) הוא ניהל משא ומתן עם תושביה באמצעות משלחת שאחד מנציגיה היה יהודי בשם אסטרֶה ששימש כמזכיר המלך ומתורגמן.
היהודים סייעו לנוצרים בכיבוש ויהודה דה לה קאבאלייר מוזכר כמי שהלווה כספים ששימשו להצטיידות הצי הנוצרי ואסטריק בונסיניור כמי נשא ונתן עם המוסלמים על תנאי הכניעה, הוא גם שימש כמתרגם רשמי של מסמכים בערבית.
אלפונסו העשירי העניק ליהודי מורסיה את אותן הזכויות שמהן נהנו איגודים נוצריים בטולדו וסביליה. תיקיהם המשפטיים הובאו כמו הנוצרים, בפני בתי המשפט העירוניים ואילו תיקים שבין יהודים לבין עצמם, הוכרעו על ידי שופטים יהודים. אלפונסו הקצה ליהודים רובע מיוחד ואסר עליהם להתגורר בין נוצרים והם חויבו בתשלום מס שנתי למלך ומעשר לשלטונות הכנסייה.
ב-1307 נתמנה דון יצחק בן יעיש כממונה על המוסלמים במלכות מורסיה, והיה היהודי האחרון בתפקיד כזה במדינה. לקראת סוף המאה שימשו יהודים כמוכסים ואחד מהם, שלמה אבן לוף, היה בן-חסותו של מלך אראגון.
יהודי מורסיה עסקו במסחר ותעשייה וידוע על “שאלת רב” שבה פנו  לרבי שלמה בן אדרת (רשב”א, 1310 – 1235 שהיה מגדולי חכמי התורה בספרד), האם מותר מבחינה דתית לעסוק בעורות של ארנבים, ארנבות ודובים.
יהודי מורסיה עשו רבות לפדיון שבויים, ונטלו חלק פעיל בסחר הימי, בנוסף לעיסוקיהם במסחר הפנים-ארצי, במלאכה ובחקלאות. יחסיהם עם הנוצרים היו תקינים ושניים מזקני העדה השתתפו בישיבות המועצה העירונית.
אחרי הגירוש של יהודי סיביליה בשנת 1391 כשהמהומות כנגד היהודים החלו להתפשט ליתר הערים בספרד, יהודי מורסיה שבאותם ימים הייתה ממלכה חצי אוטונומית, חשו מוגנים יחסית, וכשהמטיף האנטישמי Vicente Ferrer הגיע למורסיה כדי להסית כנגד היהודים, התירו מושלי העיר ליהודים להתגונן. החוקרים מספרים ששליטי מורסיה אמנם לא יכלו שלא לציית לגזרות מלכותיות ממלכי ספרד, כמו צו הגירוש מ -1492 אבל הם הֶאֶטוּ בכוונה תחילה את יישום התקנות שמטרתן הייתה להקשות על חיי היהודים.
בשנת 1490 שנתיים לפני הגירוש הדפיס שלמה בן מימון זלמתי ספרים עבריים במורסיה.


ה- Juderia שכונת היהודים
בלב Santa Eulalia שבכיכר Sardoy, עמד בית הכנסת הראשי של הרובע היהודי במורסיה “נווה מדבר של שלום” במשך מאתיים שנה לפחות.
אבל לפני שהכיכר קיבלה את השם Sardoy היא נקראה “כיכר בית הכנסת”, מכיוון שבימי הביניים, כאשר העיר הייתה תחת שלטון מוסלמי, הכיכר הייתה מרכז הרובע היהודי של העיר ובית הכנסת שכן במקום.
שכונה זו הייתה ממוקמת בקצה המזרחי בתוך החומה של העיר וממנה אפשר היה לצאת דרך שער Orihuela.
זהו השער ממנו הגיע ג’יימס הראשון מאראגון עם צבאותיו  אחרי שאלפונסו העשירי ביקש ממנו עזרה בעקבות המרד המוסלמי ב 1264,הוא נכנס לעיר דרך השער וניהל את הקרב הראשון  ואחד המכריעים ביותר בכיכר בית הכנסת.
אחרי שהמרד נכשל, הרובע היהודי נותר על כנו, עד לגירוש היהודים מאתיים שנה מאוחר יותר בשנת 1492.
השם “כיכר בית הכנסת” שרד עד המאה ה -18 שבה שונה ל- Plaza Sardoy.
ה – Juderia


מורסיה של ימינו, היהודים וישראל
באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת הוצב בכיכר Sardoy שבמורסיה שלט לציון המקום שבו שכן הרובע היהודי (Juderiaׂ) ולאחר שחוקרים גילו שבשונה מגורלם של היהודים בספרד יהודי מורסיה לא סבלו מהפוגרומים ומההיסטריה האנטישמית שסחפה את כל ערי ספרד, נוסף בשנת 2002 עוד לוח שבו נכתב:

הלוח שנתלה בכיכר Sardoy

“כיכר זאת של Sardoy הייתה מרכז הרובע היהודי ובה היה ממוקם במשך שתי מאות שנים בית הכנסת המרכזי מבין אלה שהיו קיימים בעיר”.
” בעיר הזאת, אף לא יהודי אחד סבל ממוות אלים בידי נוצרים, ורובע היהודים לא הותקף ולא נשדד”.
                                       מוּרְסְיָה 16 במאי 2002

הלוח נחשף בטקס במעמדם של סגן ראש העיר אנטוניו גונזאלס בארנס ושגריר ישראל  בספרד שהתכבד לחשוף את הלוח.
ואכן מורסיה הייתה אחד המקומות הבודדים שבהם היהודים חשו מוגנים יחסית מהמוני האדם שפרעו, בזזו והרגו ללא הרף ביהודים כשהם מוסתים ע”י אנשי דת, עד כדי כך שבימים שלאחר הגירוש מסביליה בגזרות קנ”א יהודים רבים מערים אחרות חיפשו בה מקלט  כאשר הפרעות ביהודים החלו להתפשט מסביליה ליתר הערים בספרד.

התמזל מזלם של בני משפחת מרציאנו, שלא רק ששליטי מורסיה הגנו עליהם עד הגירוש, אלא שגם בעת שגורשו הם לא היו צריכים לעבור דרך ממלכות שכנות שהיו פורעות בהם בדרכם להגיע לאניות שיוציאו אותם מספרד, שכן הנמל המוריציאני קרטחנה שכן בסמוך למורסיה.
לפני שגורשו בצו המלך מנו יהודי מורסיה כ- 2000 נפשות שהיוו כחמישית מאוכלוסיית העיר.
למורסיה של היום יש עניין מיוחד להדגיש את העובדה שהיהודים שחיו בה בתקופה שלפני גירוש ספרד לא נרדפו כביתר הערים.
גם היום 500 שנה אחרי הגירוש ממשיכים במורסיה לכבד את המורשת של אבותיהם, אנטוניו גונזלס בארנס שהיה סגן ראש העיר אמר בשנת 2003  “האופי שלנו שונה”, “יש לנו בסיס מוצק להבנה.”  והוסיף כי בעת ששגריר ישראל חשף את הלוח שבכיכר Sardoy, הסכסוך הישראלי-פלסטיני
שנערך שנה קודם שנערך שנה קודם שנערך שנה קודם “לא הייתה כאן שום מחאה אנטי-ישראלית”, ולא ” אף סיסמה או גרפיטי”.
בארנס מספר שכל מערכת ההשקיה במורסיה מקורה בישראל תוך שהוא מציין את בעיית המים המשותפת למורסיה ולישראל ומוסיף כי הסחר של מורסיה עם ישראל גדול מזה שהיא מקיימת עם כל שכנותיה הערביות גם יחד, פקידים מהעירייה ערכו לא מעט ביקורים בישראל.

אנטוניו גונזאלס

עוד הוא סיפר כי הוא עבד בשיתוף פעולה עם שגרירות ישראל, כדי לביים פסטיבל שנתי “מורסיה: שלוש תרבויות”, שחוגג את התקופה של ימי הביניים של הרמוניה בין-דתית, ומוסיף כי הוא אמנם עבד עם כל מדינות ערב אך השגרירות הישראלית סיפקה את התמיכה הנלהבת ביותר לפסטיבל, “מהרגע הראשון הם הבינו את החשיבות של הפסטיבל הזה.”
“לפני שמונה מאות שנה היה אפשר להתקיים כאן בדו קיום בלי לשפוך דם, ולכן אין סיבה שלא נוכל לקבל את זה עכשיו”.
במהלך הפסטיבל שמוקדש למסרים של סובלנות, מתקיימת מידי שנה תערוכה שמוקדשת לחיים היהודיים במורסיה של ימי הביניים”.
אנטוניו גונזאלס נפטר בשנת 2016 כשהוא בן 64 ומי ייתן שמורשתו שכולה מסרים של אחווה, רעות וסובלנות תמשיך להתקיים במורסיה לנצח וממנה לערים אחרות בספרד ואירופה.

וקצת על לוֹרְקָה
לורקה אף היא במחוז של מורסיה ו
אם לא שמעתם עד כה עליה אתם לא לבד, למרות שהיה ידוע כי הייתה בה נוכחות יהודית משמעותית, ספרי ההיסטוריה המספרים את דברי ימי היהודים בספרד פסחו עליה משום מה ואילולא חשיפת שרידי הרובע היהודי שהתגלו בה בשנת 2002 תוך כדי חפירות להקמת בית מלון, היא כנראה הייתה נותרת בתהומות הנשייה.
אחד המקומות היחודיים בלורקה הוא מצודה מימי הביניים וחפירות שנערכו שם לצורך בניית המלון חשפו רובע יהודי מהמאה ה – 14 בשלמותו, חומות המצודה הגנו על היהודים שבתוכו ובה בעת יצרו את ההפרדה הנדרשת בין היהודים לנוצרים.
ברובע שנחשף בית הכנסת תופס את המקום המרכזי וסביבו מפוזרים 12 הבתים שנחשפו.
בית הכנסת נבנה בראשית המאה ה-15 כשהקהילה היהודית בלורקה צמחה באופן משמעותי.
כדי שהמבנה הגבוה יחסית של בית הכנסת לא יחרוג בגובהו מהבתים שבסביבתו הוא נבנה כך שמחצית גובהו נחפרה מתחת לפני השטח. לעזרת הנשים הייתה כניסה נפרדת ובין השרידים נמצא גם המקום שבו עמדה התיבה.
המיוחד בבית הכנסת שנחשף הוא שמכל בתי הכנסת שהיו בספרד, זהו בית הכנסת היחידי שמעולם לא הוסב לכנסייה.

שני סרטונים מומלצים מאד לצפייה:
הראשון  עקבות של התרבות היהודית בלורקה משחזר את הרובע היהודי במאה ה-15, הטירה שסביבו ושרידים שנמצאו בחפירות.
הסרטון השני בית הכנסת של לורקה – מראה מבפנים מתאר איך נראה בית הכנסת מאותה תקופה שנשמר במצב יחסית טוב, כולל כעשרים מנורות, חנוכייה, שרידי עבודות גבס, כתבי יד ועוד.
כמו במורסיה בירת המחוז, גם בלורקה היהודים היו מוגנים יחסית ולא סבלו מגזרות ופוגרומים.
המיקום של הרובע היהודי מאחורי חומות המבצר של לורקה הגן עליהם מפני גל הפוגרומים הרצחניים של 1391 שהתחיל בסיביליה והתפשט ליתר הערים בחצי האי האיברי.
כמו ביתר ערי ספרד החוקים חייבו הפרדה מלאה בין נוצרים ליהודים, אך כמו במורסיה גם בלורקה העלימו עין מהחוקים ולא הקפידו באכיפתם ובין הנוצרים ליהודים נוצרו שיתופי פעולה ויחסי מסחר, ואף שותפים לעסק, כמו סוחר תבלינים היהודי אברהם דה כרמונה ושותפו הנוצרי דון תומאס.
ליהודי לורקה היה תפקיד חשוב במסחר עם מדינות שמעבר לגבול והם עסקו במגוון רחב של עיסוקים.
האידיליה היחסית שבה חיו יהודי מורסיה ולורקה ששכנה באותו מחוז הגיעה לקיצה עם גירוש ספרד בשנת 1492.

ערי המוצא של יהודי דבדו בספרד

גלות ספרד
ההיסטוריה של עם ישראל מונה ארבע גלויות, הראשונה שבהם גלות מצרים שהתרחשה בשנת 1500 לפנה”ס לערך ונמשכה כ 210 שנים. גלות אָשוּר שלאחריה לא נודע גורלם של  עשרת השבטים, שהוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אָשוּר בשנת 930 לפנה”ס. גלות בבל שבה גורשה ממלכת יהודה ע”י נבוכדנצאר,  בשנת 597 לפנה”ס והסתיימה לאחר 70 שנה עם הצהרת כורש, וגלות רומי שהתרחשה בשנת 70 לספירה (נקראת גם גלות אדום) שעפ”י המסורת היא הגלות האחרונה.
“חזון עובדיה” מזכיר אמנם במפורש את גלות ספרד “וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד–יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב”, אך המסורת אינה מונה אותה כגלות נפרדת, אולי כי היהודים שהגיעו לספרד היו בחלקם מתוך היהודים שגלו בגלות רומי או מצאצאיהם ובחלקם הגיעו אליה והתיישבו בה עוד בתקופת המלך שלמה שבה התקיימו יחסי מסחר בין צור לתרשיש.
אם נמנה את ראשיתו של היישוב היהודי בספרד עם גלות רומי הרי שהוא התקיים במשך 1400 שנה ואם ראשיתו עוד בימי המלך שלמה הרי שהוא התקיים כ-2400 שנה.
כך או כך ארוכים ימיו של היישוב היהודי בספרד יותר מכל גלות אחרת.
ימים של זוהר, עדנה ושגשוג תרבותי וכלכלי, ששיאם בתור הזהב וימים של רדיפות ועלילות דם, גזרות ופוגרומים שסופם בגירוש יהודי סביליה בשנת קנ”א וגירוש כל יהודי ספרד בשנת 1492 ששמו קץ ליישוב היהודי בספרד.

ערי המוצא של יהודי דבדו

מוצאם של לפחות 5 מתוך 11 החמולות המשפחתיות המהווים כ- 90% מתושביה היהודים של דבדו הוא מספרד.
מוצאה של משפחת הכהן סקלי הוא בסביליה והיא הגיעה למרוקו לאחר הגירוש של יהודי סיביליה בשנת קנ”א.
מוצאה של משפחת מרציאנו הוא מורסיה והיא הגיעה למרוקו בגירוש ספרד.
מוצאה של משפחת בן שושן הוא מטולדו  והיא הגיעה למרוקו בגירוש ספרד.
♦ מוצאה של משפחת בן נעים הוא מברצלונה והיא הגיעה למרוקו בגירוש ספרד.
♦ מוצאה של משפחת מרעלי הוא מוולנסיה. לאחר גזרות קנ”א והתפשטות הפרעות מסביליה ליתר ערי ספרד, חדלה קהילת היהודים בוולנסיה להתקיים (ראה בהמשך).
על מוצאן של משפחות בנחמו ובן גיגי ראה בסעיף הבא.

“ערי המקלט” של המגורשים
ההיסטוריון והמזרחן זאב הירשברג מספר כי “משהתחילה שואת קנ”א מתרגשת ובאה על קאסטיליה, אראגון, קאטאלוניה ומיורקה, ביקשו פליטי הארצות הללו מקלט בערי אפריקה והמגרבּ התיכון, כלומר באותו אזור הקרוי היום אלג’יריה, רבים מהם התיישבו באלג’יר העיר” והוא מוסיף ש”מאז החלה פריחתה הכלכלית והתפתחותה של אלג’יר כמרכז מינהלי, שהעלו אותה למעמד של עיר בירה”. (תולדות היהודים בצפון אפריקה, חלק ראשון, עמ’ 285)
מעניינת העובדה שלמרות שיהודי סביליה היו הראשונים שגורשו בגזרות קנ”א, הירשברג אינו מציין אותם בין אלה שביקשו מקלט באלג’יריה ומאחר שאנחנו מנסים להתחקות אחרי קהילת יהודי דבדו, כאן המקום לציין שאי אפשר לשלול את האפשרות שגם בני משפחת הכהן סקלי שמוצאה מסביליה שהו באלג’יריה תקופה מסוימת קודם שהגיעו למרוקו.
לעומת המגורשים של שנת קנ”א, רוב המגורשים מספרד (1492) ומפורטוגל (1497), שהגיעו לצפון אפריקה חיפשו מקלט במרוקו, רבים מהם נקלטו והתיישבו בערי הנמל ובערים הגדולות שבפנים הארץ.
ואולם עפ”י הירשברג “מסתבר כי המגורשים לא התרכזו בערים בלבד” ולדעתו אין ספק שמגורשים מספרד התיישבו בהרי האטלס “בשכנות התושבים היהודים”. אי אפשר לשער מה היה היחס המספרי בין שתי השכבות של אוכלוסיה זו ו”אין אפשרות להעלות שום אומדן על מספר המגורשים שהגיעו למגּרב ישירות מספרד, מי בדרך פורטוגל, ומי נתגלגל למחוזות אלה מפורטוגל עם הגירוש של שנת 1497.
יהודה פרץ שהיה אחד מצאצאי היהודים שהתיישבו באטלאס שלאחר מכן עבר לאירופה, מספר על בני משפחתו ומשפחות רבות אחרות שהתיישבו בדאדי”ש שבסהרה (כנראה דאדס) שבמלכות מראי”קוס (מראקש ?), “והם רבים ופרים, ולא נשאה הארץ אותם לשבת יחדיו, ויקנו עוד מאת המלך עיר הסמוכה… ויקם להם אחוזה זו בדמים יקרים”.
ידוע כי מקורן של משפחות בנחמו ובן גיגי מדבדו הוא באזור הברברים, ואולם הגילוי אודות המגורשים שהתיישבו בצד היהודים שבהרי האטלס, מעלה את האפשרות שאולי גם הן היו מבין המגורשים שהגיעו לאזור הברברי מספרד ולא מבין היהודים שהתיישבו באזור הזה מקדמת דנא.

כיצד הגיעו היהודים לספרד

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

התחנה הארוכה ביותר במסע הנדודים של הכהן סקלי הייתה ספרד. הנה מספר גרסאות לשאלה כיצד ומתי הגיעו היהודים לשם.

ראשית ימי בית ראשון

לפי גרסה זאת יתכן שיהודים התחילו להגיע לספרד אי שם בתקופת שלמה המלך בשנים 970- 930 לפה”ס. בימים אלה קשרי המסחר בין שלמה המלך לחירם מלך צור הם ענפים מאד. הצי הפיניקי הענק של חירם והאניות של שלמה מפליגים בים התיכון הלוך ושוב. אניותיו של שלמה המלך מגיעות לנמלי העיר תרשיש שעפ”י אחת הסברות היא העיר טרטיסוס השוכנת בחצי האי האיברי שלימים תהפוך לספרד. לא רחוק מן העיר טרגונה נתגלתה מצבה עם כתובת בארמית “כאן קבור אדונירם, גזבר המלך שלמה”. בין יתר העמים שהיגרו לספרד בתקופת האלף הראשון שלפני הספירה היו גם הפניקים שיסדו שם מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה שבהן הייתה עיר הנמל קָדִיז, ממנה יפליגו כעבור כ-2400 שנה בני משפחת הכהן סקלי במנוסתם למרוקו אחרי גזרות קנ”א שהוטלו על יהודי סיביליה.

%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%96

עיר הנמל קדיז

בספרי הנביאים והכתובים אפשר למצוא אזכורים רבים למסחר הענף שבין המלך שלמה לפיניקים ולאניות התרשיש.

“כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים” .
נביאים » ספר מלכים א » פרק י » פסוק כ”ב
“וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם”

נביאים » ספר ישעיהו » פרק ס”ו » פסוק י”ט

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה"ס - דגם מהמוזאון הימי בחיפה

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה”ס – דגם מהמוזאון הימי בחיפה”תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְנביאים » ספר יחזקאל » פרק כ”ז » פסוק י”ב

עם חורבן בית ראשון

ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת 586 לפנה”ס. היא נכבשה על ידי ממלכת בבל בהנהגת נבוכדנצר השני. הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה, נמלטו למצרים וחלקם למקומות אחרים. מתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה”ס.
בספר עובדיה פרק א’ פסוק כ’ נאמר “וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד”
ואכן בקרב יהודי ספרד הייתה מקובלת מסורת שהם צאצאים של גולים מהעיר ירושלים.

עם חורבן בית שני

המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בשנת 66 לספירה והקיף את מרבית שטחי יהודה והגליל. לאחר שצבאו של נציב סוריה הובס בידי המורדים נשלח אספסיאנוס עם בנו טיטוס ( 67 לספירה) כדי לדכא את המרד, הוא מגיע תחילה לעכו וכובש את ציפורי ואת מבצר יודפת החזק שבמבצרי הגליל וממשיך בכיבוש הגליל כולו ואינו ממהר לעלות ולכבוש את ירושלים אלא ממתין שהמלחמות הפנימיות בין היהודים יתישו אותם. בינתיים רומא רוחשת אירועים הרי גורל והוא מטיל על בנו טיטוס להשלים את כיבוש ירושלים ומבצרים נוספים שטרם נכבשו ושב לרומא. טיטוס כובש את ירושלים, מחריב אותה עד היסוד ושורף את בית המקדש.
במהלך דיכוי המרד בידי אספסיאנוס וטיטוס מאות אלפי יהודים נהרגו הוגלו ונשבו וחלקם נמכרו לעבדוּת רומי. אחרי דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא חל זינוק גדול במספר היהודים והקהילות בדרום אירופה כאשר אלפי שבויים הובאו לאיטליה ולמקומות נוספים באימפריה הרומית והקימו קהילות במדינות הבלקן ספרד, צרפת וגרמניה.

ספרד – פיסת היסטוריה

תוכן עניינים
לפנה”ס
האלף הראשון לספירה
האלף השני לספירה

פתח דבר
ההיסטוריה של ספרד היא הרקע שבו התרחשו עלילות הדם, גזרות השְמָד, מאורעות קנ”א, האינקוויזיציה והגירוש של יהודי ספרד והיא גם הרקע שבו צמחו רבים מגדולי הפילוסופים, המשוררים ופרשני מקרא שהיו לעם היהודי לדורותיו. קשה להבין את תולדות היהודים בספרד ללא הכרה של התהליכים ההיסטוריים שהתרחשו בה, ועל כן חשבנו שנכון יהיה להכיר ולו על קצה המזלג ובראשי פרקים את ההיסטוריה של ספרד קודם שאנחנו מספרים על תולדות היהודים בה.

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ"א

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ”א

 

לפנה”ס

במהלך האלף ה-1 לפנה”ס מגיעים לספרד גלים של מתיישבים שעברו את חצי האי. הראשונים היו האיברים שמוצאם מלוב שבצפון אפריקה, שעל שמם זכה חצי האי בשמו.
הפולשים הבאים היו הפניקים שיסדו מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה ביותר הייתה קדיז. בשנת 241 לפנה”ס קרתגו הפיניקית יוצאת למערכה לכיבוש ספרד וכובשת חלקים ממנה, את המערכה שנמשכת עשרות שנים ממשיך חניבעל.
בשנת 211 לפנה”ס הרומאים יוצאים למערכה נגדית והם מצליחים להביס את הקרתגים. לאחר הניצחון החל סקיפו אפריקנוס בכיבוש ספרד כולה שנשארת תחת שלטון רומאי במשך שש מאות שנה והופכת לחלק חשוב באימפריה הרומאית.
הרומאים מביאים אתם את השפה הלטינית ממנה התפתחה הספרדית.

 

האלף הראשון לספירה – רומאים, ונדלים, וויזיגותים ומוסלמים

את שקיעתה של האימפריה הרומית שהחלה אי שם באמצע המאה הרביעית לספירה מנצלים שבטים גרמניים (ונדלים) כדי לחדור לספרד אולם אלה מובסים על ידי הוויזיגותים בשנת 416 לספירה.
לקראת סוף המאה השישית שלטו הוויזיגותים ברוב שטח חצי האי וקבעו את בירתם במרכז האי בעיר טולדו. הם ראו את עצמם כיורשי האימפריה הרומית. קביעת הבירה היה הניסיון הראשון לראות את חצי האי כיחידה פוליטית אחת. מלחמות ירושה בין אזרחי ה”עשירון העליון” והאכזבה של האוכלוסיה מאי השוויון בזכויות החלישו את השלטון. המצב הירוד של האזרחים הביא לכך שהם ראו במוסלמים שהיו הכוח הכובש החדש כ”משחררים”.
בשנת 711 לספירה כוח מוסלמי שמורכב מצבא של ערבים וברברים (המוּרים) מנצל את קריסתה הקרבה של הממלכה הוויזיגותית וחודר לספרד מצפון אפריקה דרך מיצר גיברלטר ובתוך מספר שנים הם כובשים ושולטים בדרום ספרד ומרכזה שמתחברים לעולם המוסלמי של צפון אפריקה והמזה”ת שהיו מפותחים יחסית, הצפון נשאר בשליטה נוצרית שהיה מחובר לאירופה שהייתה נתונה ב”תקופת החושך”.
המוסלמים מקימים בדרום ספרד ומרכזה את הפרובינציה המוסלמית “אל אנדלוס”.
בשנים 716-750 “אל אנדלוס” היא בח’ליפות אומיה ובירתה היא סביליה.

השלטון המוסלמי בספרד נמשך כשמונה מאות שנה והוא מסתיים בשנת 1492 כאשר הנוצרים כובשים את גרנדה, המאחז המוסלמי האחרון בספרד.
שנת 1492 היא גם השנה שבה מתחוללים בספרד שני אירועים היסטוריים מכוננים האחד, גירוש ספרד בתולדות העם היהודי. השני, המסע של קולומבוס שיוצא מספרד ומביא לגילוי אמריקה, בהיסטוריה העולמית. במהלך השלטון המוסלמי בספרד התקיימו שלוש תקופות:
תקופת האימפריה – ( 711-756) שבה פרץ מרד בממלכה האנדלוסית ושליטה מכריז על עצמו כאמיר קורדובה ומנתק את עצמו מהשלטון בדמשק אליו היו כפופים עד אז.
תקופת הח’ליפות – מתחילה בשנת 756 כאשר השליט עבד אל רחמן מבית אוֹמַיַה ממנה את עצמו לח’ליף (יורש/מחליף של הנביא מוחמד, בעל סמכות רוחנית)

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-2

סיביליה – עירם של בני משפחת הכהן סקלי עד לגירושם במאורעות קנ”א

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-1

 

 

 

 

 


האלף השני לספירה


עד גירוש ספרד
תקופת הח’ליפות נמשכת עד לשנת 1031 והיא פורייה במיוחד. קשרי מסחר ענפים ופריחה כלכלית ובה בעת פריחה תרבותית גדולה, במישור התרבותי יש שיתוף פעולה עם היהודים. במאה ה-11 מתחיל פיצול בח’ליפות והשלטון נחלש. תקופת הממלכות העצמאיות – (1492- 1031) עם היחלשות שלטון הח’ליפות נוצרות עשרות ממלכות זעירות (טאיפאס) ומתחילה פלישה של שבטים שונים מאפריקה, השלטון המוסלמי הולך ונחלש.

איזאבלה

Fernando

פרננדו

 

 

 

 

 

 

 

 


הריקוֹנְקִיסְטָה
מתוך מניעים של דת ולחצים של האוכלוסיה החלו הנוצרים בכיבוש מחדש והדיפה של השלטון המוסלמי כמעט מאז תחילת השלטון המוסלמי ולמעשה כבר בשנת 1130. הנוצרים שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי ובידי המוסלמים נותרה רק גרנדה. האיחוד של הממלכות הנוצריות הקטנות שהיו בספרד החליש עוד יותר את השלטון המוסלמי. איחוד הממלכות הנוצריות לממלכה אחת מסתיים עם הנישואין של מושלת קסטיליה איזבלה למושל אוראגון פרננדו. הם משלימים את הריקוֹנְקִיסְטָה בשנת 1492 כשהם הודפים את המוסלמים ממעוזם האחרון בגרנדה, באותה שנה הם גם חותמים על צו הגירוש ליהודי ספרד.

לאחר הגירוש
גילוי אמריקה ע”י קולומבוס בשנת 1492 פותח עידן שבו כובשים ספרדים משתלטים על רוב יבשת אמריקה. המושבות הכבושות מעשירות את ספרד והופכות אותה למעצמה החזקה ביותר באירופה. מלחמות פנימיות על המלוכה ומלחמות אחרות (עם מדינות אירופה) מחלישות אותה ונפוליאון משתלט עליה בשנת 1808. כעבור מספר שנים מצליחים אמנם הספרדים לסלק את הצרפתים בעזרת הבריטים אך במקביל היא מאבדת את מרבית מושבותיה באמריקה. סיבות שונות מביאות למלחמה בין ארה”ב לספרד ובשנת 1898 מאבדת ספרד את שלוש המושבות האחרונות שלה קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. לאחר תקופה של שקט בתחילת המאה ה-20 פורצת מלחמת אזרחים שבסופה מנצחים הפשיסטים בראשות גנרל פרנקו בשנת 1939.
במלה”ע השנייה ספרד אמנם לא הייתה פעילה אך היא נקטה קו פרו גרמני.
מותו של פרנקו ב-1975 הביא לקץ שלטון הדיקטטורה.
ב-1977 נערכו בחירות חופשיות שבהן המפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון ומאז ספרד מתפקדת כמדינה דמוקרטית, חואן קרלוס הוכתר למלך בשנת 1978.

כיום ספרד שייכת לגוש האירו והיא חברה באיחוד האירופי ובגוש נאט”ו.

חיי היהודים בספרד – ציוני דרך

פתח דבר
העת העתיקה
האלף הראשון לספירה
♦ 
עד הכיבוש המוסלמי
גירוש ספרד הראשון
תקופת השלטון המוסלמי
תקופת השלטון הנוצרי
♦ עד גזירות קנ”א
♦ גזירות קנ”א
מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
סוף דבר

 

פתח דבר

במבט כרונולוגי, יהודי מרוקו שמוצאם מספרד חיו בספרד אלף שנה ויותר לפני שהגיעו למרוקו וחיו במרוקו כחמש מאות שנה בטרם הגיעו לישראל כך שהחוליה ה”מרוקאית” בשלשלת האבות היא אמנם הקרובה יותר אבל ללא ספק החוליה הספרדית היא הארוכה והמשמעותית יותר. הפרקים הבאים מספרים בקצרה את תולדות היהודים בספרד שנעו כמטוטלת בין גזרות, פוגרומים וצווי גרוש לפריחה ושגשוג תרבותי וכלכלי. מי שמעונין במבט קצר וחטוף יוכל לצפות במצגת  מבט בתנועה על אלפיים שנות היסטוריה יהודית בספרד ב-2 דקות שהוכנה לקראת הכנס המשפחתי.

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיביליה

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיבילי

 

העת העתיקה

סיפורי העם מספרים שאדונירם גזבר המלך שלמה שקברו נמצא בטרגונה הגיע לספרד בספינות הצי הפיניקי ונהרג שם. המסורת מספרת גם כי העיר טולדו שכינויה העברי היה “טוליטולא” נבנתה לאחר חורבן בית ראשון ע”י גולים מיהודה ולפי המסורת המשפחתית של משפחת אברבנאל שהייתה מגזע דוד המלך והייתה מהמשפחות המיוחסות בספרד הם הגיעו לספרד עוד לפני חורבן בית שני. בשנת 161 לפה”ס מגיעים שליחים של החשמונאים לרומא ומאוחר יותר מגיעים לשם סוחרים יהודים מאלכסנדריה ומקימים שם קהילה יהודית והחל מ-150 לפנה”ס מתקיימת ברומא קהילה יהודית מאורגנת,(אותה קהילה שבחלוף הזמן תפדה בכסף שבויים יהודים שמביאים הרומאים מישראל אחרי המרד של היהודים). נוכחות יהודית בספרד קיימת מן המאה ה- 1 לפה”ס. בשורה של חפירות ארכיאולוגיות בספרד נתגלו מטבעות מארץ ישראל מתקופתו של הורדוס. למטבעות אלו מעולם לא היה ערך כלכלי בספרד ומקובל על החוקרים שמדובר על יהודים מא”י שהביאו איתם את המטבעות. התגלו גם מצבות יהודיות מן המאה ה-1 או ה-2 לפנה”ס.


 

האלף הראשון לספירה

עד הכיבוש המוסלמי
הזינוק הגדול במספר היהודים בדרום אירופה מתרחש אחרי דיכוי המרד הגדול (66-74 לספירה) והמרד של בר כוכבא (132-136) כאשר אלפים רבים של שבויים הובאו מישראל לרומא. חלקם של שבויים אלה נפדה ע”י יהודי הקהילה שברומא. מאיטליה נודדים היהודים למקומות אחרים באימפריה הרומית ובהן ספרד. ידיעה היסטורית ברורה ראשונה על קיומו של ישוב יהודי בספרד היא על ועידה כנסייתית שהתכנסה בגרנדה בשנת 306 לספירה ומקבלת מספר החלטות שנוגעות להפרדה בין יהודים לנוצרים.
תחת השלטון הוויזיגותי חיו היהודים בד”כ בשלווה בין התושבים וזאת עד לשנת 587 כאשר המלך ריקרד ה-1 מוותר על הנצרות האריאנית לטובת הנצרות הקתולית. הוא אוסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות בעלות סמכות ענישה לנוצרים, אוסר נישואי תערובת וגזרות נוספות שמגבילות את היהודים ומקשות על חייהם. התקופה האחרונה לשלטון הוויזיגותי היא תקופה של סבל קשה ורדיפות בלתי פוסקות של היהודים עד כדי גזרות “שְמָד” וגירוש.

עדות לנוכחות היהודים בזמן הוויזיגותים – אבן מהמאה ה- 6 שעליה חריטה בעברית, יוונית ולטינית. האבן שייכת לקבר של  יהודייה צעירה בשם מליוסה, בתם של יהודה ומריה. (על קיר מצבה בקתדרלה של טורטוסה קיים העתק של אבן המצבה)

תזכורת לכך שברחובות אלה חיו בעבר יהודים

   

גירוש ספרד הראשון
גירוש ספרד הידוע של שנת 1492 נצרב עמוק בתודעה ההיסטורית של היהודים. כל כך עמוק, שהעובדה שהוא לא היה הגירוש ההמוני היחידי מספרד היא בעיקר נחלתם של היסטוריונים.
בשנת 613 מוציא המלך סיסיבוט הוויזיגותי צו המורה לכל היהודים להתנצר או לעזוב את ספרד לצמיתות. יהודים רבים עוזבים את ספרד וכתשעים אלף! נאנסים לקבל עליהם את הנצרות.

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו 

משנת 633 ואילך מתכנסות 17 מועצות שבהן נוכחים אנשי המלך ואנשי כנסייה. היהודים מוזכרים בכל אחת מהוועידות ובכל פעם בקשר לאיסור שיש להחיל עליהם. הרבה מהגזרות מכוונות נגד היהודים האנוסים.
בשנת 638 (המועצה החמישית) מאשר המלך חוקים נגד היהודים ומוסיף עליהם פקודה לגירוש כל היהודים מארצו ובשנת 694 יוצא חוק אשר לפיו מי שאינו בפטיסט הופך לעבד. 
יהודים רבים נוטשים את ספרד לצפון אפריקה שם הם חוברים למוסלמים שמתכוננים לכיבוש חצי האי האיברי.

 

תקופת השלטון המוסלמי

השלטון המוסלמי שמתחיל עם הפלישה של המוּרים בשנת 711 נמשך כשמונה מאות שנה. הם שולטים על דרום ספרד ומרכזה, הצפון נשאר בשליטה נוצרית.
היהודים מצפון אפריקה ובראשם קאולא אל-יהודי עזרו הרבה למוּרים בכיבוש. שרי הצבא מוסא וטריק, כובשים את הערים קורדובה, מלגה, גרנדה, סיביליה וטולידו ומוסרים אותן לידי היהודים היושבים שם. הם נותנים להם נשק להגן על עצמם ומפקידים בידיהם מבצרים לשמירה. היהודים מקבלים שוויון זכויות, הם יכולים לשמור את דתם בצורה חופשית וכל מה שנדרש מהם הוא לשלם מס גולגולת של דינר אחד לשנה.
בספרד המוסלמית מתקיימים יחסי גומלין בין היהודים לסביבתם. מצד אחד השפעה מוסלמית על היהודים, עד כדי כך שחלק מהכתבים של חכמי התורה נכתבים בערבית. מצד שני ההשפעה של היהודים על האיסלאם בכלל ועל זה שבספרד בפרט היא הרבה יותר חזקה. היהודים מצטיינים בתחומים רבים ממדע, רפואה, מסחר, אומנויות ועוד. הם פועלים כמתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים מעריכים מאד ידע קלאסי אבל הם לא ידעו יוונית ולטינית והיהודים תרגמו עבורם את היצירות לערבית.
התקופה המוסלמית היא תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית ליהודי ספרד, והיא נודעת בכינוי “תור הזהב”. יהדות ספרד מגיעה לשיא תפארתה הרוחנית, הדתית והתרבותית והיא מצמיחה שורה ארוכה של משוררים, פילוסופים, פרשני מקרא, הוגה דעות ורופאים. אבל מה שקרוי זהב לא תמיד נוצץ, הביטחון שהיהודים זכו בו בתקופת המוסלמים נקטע ע”י אירועים קשים. בשנת 1066 מסתער המון מוסלמי על יהודי גרנדה ועורך בהם טבח המוני. יותר מ-4000 יהודים נהרגים בטבח. יהודי הקהילה בקושי מצליחים להשתקם וכבר בשנת 1090 נהרס שוב הרובע היהודי של גרנדה בזמן כיבוש העיר ע”י שושלת המוראביטון בטענה שהיהודים תמכו בנוצרים. בשנת 1148 משתלטים האלמוהאדים (כת של קנאים מוסלמים קיצוניים) על מרוקו ואנדלוסיה שבספרד ומטילה גזירות המחייבות את היהודים להתאסלם אחרת הולאמו נכסיהם לטובת המלכוּת ונשיהם וילדיהם נגזלו מהם. רבים מן היהודים מתאסלמים (חלקם למראית עין) או בורחים, חלקם לצפון ספרד שבידי הנוצרים וחלקם לקשטיליה שם מקבל אותם המלך אלפונסו השביעי תחת חסותו והם מתיישבים בטולדו.

 

תקופת השלטון הנוצרי

עד גזירות קנ”א
הנוצרים החלו בריקונקיסטה כבר בסמוך לתחילת הכיבוש המוסלמי ולקראת אמצע המאה ה- 12 למעט גרנדה הם שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי. אחרי תקופה קצרה של רגיעה מתחילים הנוצרים במסע רדיפה אחר היהודים ששיאו הוא בגזירות קנ”א ליהודי סיביליה ובהם בני משפחת הכהן סקלי ובגירוש ספרד של 1492 ליתר תושביה היהודים. בשנת 1085 נכבשת טולדו ע”י המלך אלפונסו השישי. היהודים שהכירו היטב את מערכות השלטון המוסלמיות מסייעים להם ובתמורה לכך הנוצרים מעניקים להם זכויות. יש להם בתי דין משלהם שיכלו אפילו לחרוץ דין מוות. יוסף הנשיא מתמנה לרופא המלך ורוכש השפעה גדולה. היהודים בטולדו עוסקים בתרגומים של יצירות פילוסופיות, מדעיות ואחרות ללטינית וקסטיליאנית. בד בבד עם מינויים של יהודים לתפקידים בכירים בממשל ובשיתופם בעניינים שקשורים בקידום התרבות הספרדית מחילים עליהם שורה של חוקים ומפעם לפעם יש התנכלויות ורדיפות. בשנת 1108 מוגבלות הזכויות של יהודי טולדו ומטילים עליהם מיסים כבדים. במאה ה-13 יש ליהודים בקשטיליה, אראגון ופורטוגל אוטונומיה שיפוטית. הקתולים עדיין חיים בתקווה שיצליחו לשכנע את היהודים באמיתות הנצרות ולגרום להם להמיר את דתם. באמצע המאה ה-13 נזירים מהמסדר הדומיניקני והפרנציסקני מסיתים נגד היהודים ומה שלא ניתן היה להשיג בניסיונות שכנוע מנסים להשיג בדרך של כפייה. היהודים מחויבים להאזין לדרשות הנזירים אשר שוללים את זכות קיומם בקרב הנוצרים. פרננדו השלישי (1214) נותן ליהודים קצת פריבילגיות, מעסיק יהודים בשורותיו אך בד בבד מוציא חוקים נגדם. במשך כל המאות ה-13 וה-14 ליהודים יש תפקידים בכירים כמעט בכל המשרדים של חצר המלכות. אצל אלפונסו העשירי יהודים אחדים נקראים מזכירי המלך והם אלה שמופקדים על ארגון המיסים והפיננסים. אבל היחס ליהודים איננו עקבי והוא נתון לתנודות, המלכים עושים שימוש ביהודים לצרכיהם, הם שומרים עליהם מפני גזירות הכנסייה והכמרים, כי הם נזקקו ליהודים בגלל ההכנסות הגדולות שניתן להפיק מהם. היחס ליהודים איננו נובע מאישיותו של המלך אלא הוא תוצאה של המגמות והצרכים. מאמצע המאה ה-14 היהודים מחויבים לשאת אות קלון על בגדיהם כדי להבחין בינם לבין הנוצרים. היה זה האות הראשון לתחילתם של פרעות בקהילה היהודית שהחלו בשנת 1355 בטבח של אלפים מיהודי טולדו והמשיכו בשורה ארוכה של פרעות שבהן נטבחים אלפי יהודים. בשנת 1360 נטבחו בקשטיליא כל יהודי העיר נאחירא ובשנת 1366 טובח המלך הנרי 8000 מיהודי טולדו.

 

גזרות קנ”א
בשנת 1390 לאחר מותו של הארכיבישוף, הכנסייה של סיביליה עוברת לידיו של הכומר פראן מארטינז שקודם לכן החזיק בה בתפקיד בכיר. משנת 1378 נושא הכומר מארטינז דרשות שבהן הוא דורש לכפות את הנצרות על כל היהודים, להפוך את כל בתי הכנסת של סיביליה לכנסיות ולתחום את היהודים בגטאות. יהודי סיביליה שולחים משלחת למלך ומצליחים לבטל את רוע הגזירה. בשנת 1390 הבישוף והמלך מתים והכומר מחריף את ההסתה ועובר מדיבורים למעשים.
מאורעות הדמים שמתחילים בראש חודש תמוז של שנת קנ”א (6 ביוני 1391) הוא נקודת מפנה בתולדות יהודי ספרד. הפוגרום שמתחיל ביהודי סיביליה מתפשט לערים אחרות ונמשך לסירוגין כמאה שנה עד לגירוש ספרד בשנת 1492. כארבעת אלפים מיהודי סיביליה נהרגים על קידוש השם, בתיהם של היהודים נשרפים ובתי הכנסת הופכים לכנסיות. רבי חסדאי קְרֶשְקַש שהיה עד ראיה ואבד את בנו במאורעות מתאר באיגרת ששלח ליהודי אוויניון שבצרפת.
“רבים קדשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ’ שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו”.
בני משפחת הכהן סקלי היו מקהילת יהודי סיביליה שהצליחו להימלט ובמנוסתם הגיעו למרוקו.

 

מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
מסיביליה התפשטו הפרעות לקורדובה ולמדריד ועד אוקטובר 1391 הגיעו לכל ערי קשטיליה וכמעט לכל ערי אראגון. אמנם אין תמימות דעים, אך מקובל שבתקופה שבין 1391 ל-1414 בערך שליש מהיהודים התנצרו, שליש מתו על קידוש השם ושליש נשארו ביהדותם. לשאלה איך אחרי כל הפרעות האלה עוד נותרו יהודים משיבים החוקרים כי היו מקומות בהם הצליחו להגן על עצמם, היו מי שהמועצות העירוניות הגנו עליהם והיו מי שהצליחו להימלט בזמן הפרעות.
בראשית שנת 1392 מצליחה אומנם הממשלה לייצב את הסדר הציבורי, יהודים שוב תופסים עמדות בעלות השפעה בבית המלוכה אבל מצבם של היהודים הולך ומורע. הכנסייה ובמיוחד בהשפעתו של הנזיר המטיף ויסנט פרר מצליחים להביא לגל גדול של יהודים הממירים את דתם (מומרים/אנוסים/converso / maranos). רבים מהמומרים המירו את דתם כלפי חוץ בלבד, ואולי בהשפעת איגרת השמד של הרמב”ם (שעודדה יהודים שהדבר נכפה עליהם להמיר את דתם למראית עין), היחס אל המומרים מצד היהודים שלא המירו את דתם היה סלחני ומתחשב. מצד הנוצרים שהבינו שאצל רבים מהמומרים המרת הדת היא רק למראית עין, ונבהלו גם מההיקף הגדול של התופעה הייתה תסיסה רבה כלפי המומרים. הם מתחילים להאמין שהמרת הדת היא מזויפת ושהמומרים פועלים במחתרת כדי להשתלט על העולם הנוצרי. באמצע המאה ה-15 פורצות בטולדו ובקורדובה מהומות כנגד המתנצרים החדשים. אנשי הכנסייה בסיביליה פונים לאפיפיור בבקשה להקים אינקוויזיציה שתפעל כנגד המתנצרים החדשים שממשיכים לקיים את היהדות בסתר ושסיביליה מלאה בהם. אלפי יהודים אנוסים מוּעָלים על המוקד ולאחרים הרכוש מוחרם והם מוענשים בעונשים כבדים. בתקופה שבין פרעות קנ”א לגירוש ספרד עוזבים כמאה אלף יהודים את ספרד מרצונם. בשנת 1492 משלימים פרננדו ואיזבלה את הריקונקיסטה עם הכיבוש של גרנדה והם מתפנים לטפל ביהודים. על פי אמונתם הדתית נוכחותם פוגעת ומפריעה לשליחות הדתית לכונן ממלכה נוצרית אדוקה שתהיה נקיה מהשפעה יהודית על הנוצרים בכלל ועל הנוצרים החדשים (המומרים) בפרט. הצו נותן ליהודים ארכה של שלושה Fernandoחודשים במהלכם תינתן ליהודים חסות מפני פרעות. עפ”י לוח השנה העברי המועד האחרון לעזיבה (לאחר הארכה של יומיים) הוא תשעה באב. היהודים מורשים למכור את רכושם אך אליה וקוץ בה, הם רשאים לעזוב את ספרד רק עם מטלטלים אישיים. דון יצחק אברבנאל ואברהם סניור שניסו למנוע את הגירוש בכל דרך לא הועילו (סניור שהיה שר אוצר אולץ להתנצר ודון אברבנאל שסירב להתנצר גורש בעצמו). עפ”י הערכות שונות מספר המגורשים נע בין 80000 ל- 200000 יהודים. כשני שליש מהמגורשים עוברים לפורטוגל ( משם הם מגורשים בשנת 1496 ע”י המלך מנואל לאחר שהוא נישא לבתם של פרננדו ואיזבלה), רבים מצאו את מותם בדרך, כ- 50000 יהודים עזבו לצפון אפריקה ואיטליה.

 

סוף דבר

400 שנה לאחר הקמתה בוטלה האינקוויזיציה בספרד בשנת 1834. רבים מהיהודים האנוסים התפזרו ברחבי העולם כולו ותפסו מקום נכבד במסחר הבינלאומי, חלק מהם שבו ליהדות. קהילות שלמות של יהודים “חדשים” קמו באירופה ובדרום אמריקה. בתאריך 17 בדצמבר 1968 מכריזה ממשלת ספרד באקט סמלי על ביטול צו הגירוש ובשנת 2012 היא מכריזה שהיא מאפשרת לכל יהודי שיכול להוכיח שהוא נצר ליהודים מגורשי ספרד לקבל דרכון ספרדי.