עד גירוש ספרד

כיצד הגיעו היהודים לספרד

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

התחנה הארוכה ביותר במסע הנדודים של הכהן סקלי הייתה ספרד. הנה מספר גרסאות לשאלה כיצד ומתי הגיעו היהודים לשם.

ראשית ימי בית ראשון

לפי גרסה זאת יתכן שיהודים התחילו להגיע לספרד אי שם בתקופת שלמה המלך בשנים 970- 930 לפה”ס. בימים אלה קשרי המסחר בין שלמה המלך לחירם מלך צור הם ענפים מאד. הצי הפיניקי הענק של חירם והאניות של שלמה מפליגים בים התיכון הלוך ושוב. אניותיו של שלמה המלך מגיעות לנמלי העיר תרשיש שעפ”י אחת הסברות היא העיר טרטיסוס השוכנת בחצי האי האיברי שלימים תהפוך לספרד. לא רחוק מן העיר טרגונה נתגלתה מצבה עם כתובת בארמית “כאן קבור אדונירם, גזבר המלך שלמה”. בין יתר העמים שהיגרו לספרד בתקופת האלף הראשון שלפני הספירה היו גם הפניקים שיסדו שם מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה שבהן הייתה עיר הנמל קָדִיז, ממנה יפליגו כעבור כ-2400 שנה בני משפחת הכהן סקלי במנוסתם למרוקו אחרי גזרות קנ”א שהוטלו על יהודי סיביליה.

%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%96

עיר הנמל קדיז

בספרי הנביאים והכתובים אפשר למצוא אזכורים רבים למסחר הענף שבין המלך שלמה לפיניקים ולאניות התרשיש.

“כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים” .
נביאים » ספר מלכים א » פרק י » פסוק כ”ב
“וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם”

נביאים » ספר ישעיהו » פרק ס”ו » פסוק י”ט

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה"ס - דגם מהמוזאון הימי בחיפה

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה”ס – דגם מהמוזאון הימי בחיפה”תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְנביאים » ספר יחזקאל » פרק כ”ז » פסוק י”ב

עם חורבן בית ראשון

ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת 586 לפנה”ס. היא נכבשה על ידי ממלכת בבל בהנהגת נבוכדנצר השני. הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה, נמלטו למצרים וחלקם למקומות אחרים. מתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה”ס.
בספר עובדיה פרק א’ פסוק כ’ נאמר “וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד”
ואכן בקרב יהודי ספרד הייתה מקובלת מסורת שהם צאצאים של גולים מהעיר ירושלים.

עם חורבן בית שני

המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בשנת 66 לספירה והקיף את מרבית שטחי יהודה והגליל. לאחר שצבאו של נציב סוריה הובס בידי המורדים נשלח אספסיאנוס עם בנו טיטוס ( 67 לספירה) כדי לדכא את המרד, הוא מגיע תחילה לעכו וכובש את ציפורי ואת מבצר יודפת החזק שבמבצרי הגליל וממשיך בכיבוש הגליל כולו ואינו ממהר לעלות ולכבוש את ירושלים אלא ממתין שהמלחמות הפנימיות בין היהודים יתישו אותם. בינתיים רומא רוחשת אירועים הרי גורל והוא מטיל על בנו טיטוס להשלים את כיבוש ירושלים ומבצרים נוספים שטרם נכבשו ושב לרומא. טיטוס כובש את ירושלים, מחריב אותה עד היסוד ושורף את בית המקדש.
במהלך דיכוי המרד בידי אספסיאנוס וטיטוס מאות אלפי יהודים נהרגו הוגלו ונשבו וחלקם נמכרו לעבדוּת רומי. אחרי דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא חל זינוק גדול במספר היהודים והקהילות בדרום אירופה כאשר אלפי שבויים הובאו לאיטליה ולמקומות נוספים באימפריה הרומית והקימו קהילות במדינות הבלקן ספרד, צרפת וגרמניה.

ספרד – פיסת היסטוריה

תוכן עניינים
לפנה”ס
האלף הראשון לספירה
האלף השני לספירה

פתח דבר
ההיסטוריה של ספרד היא הרקע שבו התרחשו עלילות הדם, גזרות השְמָד, מאורעות קנ”א, האינקוויזיציה והגירוש של יהודי ספרד והיא גם הרקע שבו צמחו רבים מגדולי הפילוסופים, המשוררים ופרשני מקרא שהיו לעם היהודי לדורותיו. קשה להבין את תולדות היהודים בספרד ללא הכרה של התהליכים ההיסטוריים שהתרחשו בה, ועל כן חשבנו שנכון יהיה להכיר ולו על קצה המזלג ובראשי פרקים את ההיסטוריה של ספרד קודם שאנחנו מספרים על תולדות היהודים בה.

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ"א

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ”א

 

לפנה”ס

במהלך האלף ה-1 לפנה”ס מגיעים לספרד גלים של מתיישבים שעברו את חצי האי. הראשונים היו האיברים שמוצאם מלוב שבצפון אפריקה, שעל שמם זכה חצי האי בשמו.
הפולשים הבאים היו הפניקים שיסדו מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה ביותר הייתה קדיז. בשנת 241 לפנה”ס קרתגו הפיניקית יוצאת למערכה לכיבוש ספרד וכובשת חלקים ממנה, את המערכה שנמשכת עשרות שנים ממשיך חניבעל.
בשנת 211 לפנה”ס הרומאים יוצאים למערכה נגדית והם מצליחים להביס את הקרתגים. לאחר הניצחון החל סקיפו אפריקנוס בכיבוש ספרד כולה שנשארת תחת שלטון רומאי במשך שש מאות שנה והופכת לחלק חשוב באימפריה הרומאית.
הרומאים מביאים אתם את השפה הלטינית ממנה התפתחה הספרדית.

 

האלף הראשון לספירה – רומאים, ונדלים, וויזיגותים ומוסלמים

את שקיעתה של האימפריה הרומית שהחלה אי שם באמצע המאה הרביעית לספירה מנצלים שבטים גרמניים (ונדלים) כדי לחדור לספרד אולם אלה מובסים על ידי הוויזיגותים בשנת 416 לספירה.
לקראת סוף המאה השישית שלטו הוויזיגותים ברוב שטח חצי האי וקבעו את בירתם במרכז האי בעיר טולדו. הם ראו את עצמם כיורשי האימפריה הרומית. קביעת הבירה היה הניסיון הראשון לראות את חצי האי כיחידה פוליטית אחת. מלחמות ירושה בין אזרחי ה”עשירון העליון” והאכזבה של האוכלוסיה מאי השוויון בזכויות החלישו את השלטון.     המצב הירוד של האזרחים הביא לכך שהם ראו במוסלמים שהיו הכוח הכובש החדש כ”משחררים”.
בשנת 711 לספירה כוח מוסלמי שמורכב מצבא של ערבים וברברים (המוּרים) מנצל את קריסתה הקרבה של הממלכה הוויזיגותית וחודר לספרד מצפון אפריקה דרך מיצר גיברלטר ובתוך מספר שנים הם כובשים ושולטים בדרום ספרד ומרכזה שמתחברים לעולם המוסלמי של צפון אפריקה והמזה”ת שהיו מפותחים יחסית, הצפון נשאר בשליטה נוצרית שהיה מחובר לאירופה שהייתה נתונה ב”תקופת החושך”.
המוסלמים מקימים בדרום ספרד ומרכזה את הפרובינציה המוסלמית “אל אנדלוס”.
בשנים 716-750 “אל אנדלוס” היא בח’ליפות אומיה ובירתה היא סביליה.

השלטון המוסלמי בספרד נמשך כשמונה מאות שנה והוא מסתיים בשנת 1492 כאשר הנוצרים כובשים את גרנדה, המאחז המוסלמי האחרון בספרד.
שנת 1492 היא גם השנה שבה מתחוללים בספרד שני אירועים היסטוריים מכוננים האחד, גירוש ספרד בתולדות העם היהודי. השני, המסע של קולומבוס שיוצא מספרד ומביא לגילוי אמריקה, בהיסטוריה העולמית. במהלך השלטון המוסלמי בספרד התקיימו שלוש תקופות:
תקופת האימפריה – ( 711-756) שבה פרץ מרד בממלכה האנדלוסית ושליטה מכריז על עצמו כאמיר קורדובה ומנתק את עצמו מהשלטון בדמשק אליו היו כפופים עד אז.
תקופת הח’ליפות – מתחילה בשנת 756 כאשר השליט עבד אל רחמן מבית אוֹמַיַה ממנה את עצמו לח’ליף (יורש/מחליף של הנביא מוחמד, בעל סמכות רוחנית)

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-2

סיביליה – עירם של בני משפחת הכהן סקלי עד לגירושם במאורעות קנ”א

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-1

 

 

 

 

 


האלף השני לספירה


עד גירוש ספרד
תקופת הח’ליפות נמשכת עד לשנת 1031 והיא פורייה במיוחד. קשרי מסחר ענפים ופריחה כלכלית ובה בעת פריחה תרבותית גדולה, במישור התרבותי יש שיתוף פעולה עם היהודים. במאה ה-11 מתחיל פיצול בח’ליפות והשלטון נחלש. תקופת הממלכות העצמאיות – (1492- 1031) עם היחלשות שלטון הח’ליפות נוצרות עשרות ממלכות זעירות (טאיפאס) ומתחילה פלישה של שבטים שונים מאפריקה, השלטון המוסלמי הולך ונחלש.

איזאבלה

Fernando

פרננדו

 

 

 

 

 

 

 

 


הריקוֹנְקִיסְטָה
מתוך מניעים של דת ולחצים של האוכלוסיה החלו הנוצרים בכיבוש מחדש והדיפה של השלטון המוסלמי כמעט מאז תחילת השלטון המוסלמי ולמעשה כבר בשנת 1130. הנוצרים שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי ובידי המוסלמים נותרה רק גרנדה. האיחוד של הממלכות הנוצריות הקטנות שהיו בספרד החליש עוד יותר את השלטון המוסלמי. איחוד הממלכות הנוצריות לממלכה אחת מסתיים עם הנישואין של מושלת קסטיליה איזבלה למושל אוראגון פרננדו. הם משלימים את הריקוֹנְקִיסְטָה בשנת 1492 כשהם הודפים את המוסלמים ממעוזם האחרון בגרנדה, באותה שנה הם גם חותמים על צו הגירוש ליהודי ספרד.

לאחר הגירוש
גילוי אמריקה ע”י קולומבוס בשנת 1492 פותח עידן שבו כובשים ספרדים משתלטים על רוב יבשת אמריקה. המושבות הכבושות מעשירות את ספרד והופכות אותה למעצמה החזקה ביותר באירופה. מלחמות פנימיות על המלוכה ומלחמות אחרות (עם מדינות אירופה) מחלישות אותה ונפוליאון משתלט עליה בשנת 1808. כעבור מספר שנים מצליחים אמנם הספרדים לסלק את הצרפתים בעזרת הבריטים אך במקביל היא מאבדת את מרבית מושבותיה באמריקה. סיבות שונות מביאות למלחמה בין ארה”ב לספרד ובשנת 1898 מאבדת ספרד את שלוש המושבות האחרונות שלה קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. לאחר תקופה של שקט בתחילת המאה ה-20 פורצת מלחמת אזרחים שבסופה מנצחים הפשיסטים בראשות גנרל פרנקו בשנת 1939.
במלה”ע השנייה ספרד אמנם לא הייתה פעילה אך היא נקטה קו פרו גרמני.
מותו של פרנקו ב-1975 הביא לקץ שלטון הדיקטטורה.
ב-1977 נערכו בחירות חופשיות שבהן המפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון ומאז ספרד מתפקדת כמדינה דמוקרטית, חואן קרלוס הוכתר למלך בשנת 1978.

כיום ספרד שייכת לגוש האירו והיא חברה באיחוד האירופי ובגוש נאט”ו.

חיי היהודים בספרד – ציוני דרך

פתח דבר
העת העתיקה
האלף הראשון לספירה
♦ 
עד הכיבוש המוסלמי
גירוש ספרד הראשון
תקופת השלטון המוסלמי
תקופת השלטון הנוצרי
♦ עד גזירות קנ”א
♦ גזירות קנ”א
מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
סוף דבר

 

פתח דבר

במבט כרונולוגי, יהודי מרוקו שמוצאם מספרד חיו בספרד אלף שנה ויותר לפני שהגיעו למרוקו וחיו במרוקו כחמש מאות שנה בטרם הגיעו לישראל כך שהחוליה ה”מרוקאית” בשלשלת האבות היא אמנם הקרובה יותר אבל ללא ספק החוליה הספרדית היא הארוכה והמשמעותית יותר. הפרקים הבאים מספרים בקצרה את תולדות היהודים בספרד שנעו כמטוטלת בין גזרות, פוגרומים וצווי גרוש לפריחה ושגשוג תרבותי וכלכלי. מי שמעונין במבט קצר וחטוף יוכל לצפות במצגת  מבט בתנועה על אלפיים שנות היסטוריה יהודית בספרד ב-2 דקות שהוכנה לקראת הכנס המשפחתי.

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיביליה

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיבילי

 

 

 

 

העת העתיקה

סיפורי העם מספרים שאדונירם גזבר המלך שלמה שקברו נמצא בטרגונה הגיע לספרד בספינות הצי הפיניקי ונהרג שם. המסורת מספרת גם כי העיר טולדו שכינויה העברי היה “טוליטולא” נבנתה לאחר חורבן בית ראשון ע”י גולים מיהודה ולפי המסורת המשפחתית של משפחת אברבנאל שהייתה מגזע דוד המלך והייתה מהמשפחות המיוחסות בספרד הם הגיעו לספרד עוד לפני חורבן בית שני. בשנת 161 לפה”ס מגיעים שליחים של החשמונאים לרומא ומאוחר יותר מגיעים לשם סוחרים יהודים מאלכסנדריה ומקימים שם קהילה יהודית והחל מ-150 לפנה”ס מתקיימת ברומא קהילה יהודית מאורגנת,(אותה קהילה שבחלוף הזמן תפדה בכסף שבויים יהודים שמביאים הרומאים מישראל אחרי המרד של היהודים). נוכחות יהודית בספרד קיימת מן המאה ה- 1 לפה”ס. בשורה של חפירות ארכיאולוגיות בספרד נתגלו מטבעות מארץ ישראל מתקופתו של הורדוס. למטבעות אלו מעולם לא היה ערך כלכלי בספרד ומקובל על החוקרים שמדובר על יהודים מא”י שהביאו איתם את המטבעות. התגלו גם מצבות יהודיות מן המאה ה-1 או ה-2 לפנה”ס.


 

האלף הראשון לספירה

עד הכיבוש המוסלמי
הזינוק הגדול במספר היהודים בדרום אירופה מתרחש אחרי דיכוי המרד הגדול (66-74 לספירה) והמרד של בר כוכבא (132-136) כאשר אלפים רבים של שבויים הובאו מישראל לרומא. חלקם של שבויים אלה נפדה ע”י יהודי הקהילה שברומא. מאיטליה נודדים היהודים למקומות אחרים באימפריה הרומית ובהן ספרד. ידיעה היסטורית ברורה ראשונה על קיומו של ישוב יהודי בספרד היא על ועידה כנסייתית שהתכנסה בגרנדה בשנת 306 לספירה ומקבלת מספר החלטות שנוגעות להפרדה בין יהודים לנוצרים.
תחת השלטון הוויזיגותי חיו היהודים בד”כ בשלווה בין התושבים וזאת עד לשנת 587 כאשר המלך ריקרד ה-1 מוותר על הנצרות האריאנית לטובת הנצרות הקתולית. הוא אוסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות בעלות סמכות ענישה לנוצרים, אוסר נישואי תערובת וגזרות נוספות שמגבילות את היהודים ומקשות על חייהם. התקופה האחרונה לשלטון הוויזיגותי היא תקופה של סבל קשה ורדיפות בלתי פוסקות של היהודים עד כדי גזרות “שְמָד” וגירוש.

תזכורת לכך שברחובות אלה חיו בעבר יהודים


   

גירוש ספרד הראשון
גירוש ספרד הידוע של שנת 1492 נצרב עמוק בתודעה ההיסטורית של היהודים. כל כך עמוק, שהעובדה שהוא לא היה הגירוש ההמוני היחידי מספרד היא בעיקר נחלתם של היסטוריונים.
בשנת 613 מוציא המלך סיסיבוט הוויזיגותי צו המורה לכל היהודים להתנצר או לעזוב את ספרד לצמיתות. יהודים רבים עוזבים את ספרד וכתשעים אלף! נאנסים לקבל עליהם את הנצרות.

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו 

משנת 633 ואילך מתכנסות 17 מועצות שבהן נוכחים אנשי המלך ואנשי כנסייה. היהודים מוזכרים בכל אחת מהוועידות ובכל פעם בקשר לאיסור שיש להחיל עליהם. הרבה מהגזרות מכוונות נגד היהודים האנוסים.
בשנת 638 (המועצה החמישית) מאשר המלך חוקים נגד היהודים ומוסיף עליהם פקודה לגירוש כל היהודים מארצו ובשנת 694 יוצא חוק אשר לפיו מי שאינו בפטיסט הופך לעבד. 
יהודים רבים נוטשים את ספרד לצפון אפריקה שם הם חוברים למוסלמים שמתכוננים לכיבוש חצי האי האיברי.

 

תקופת השלטון המוסלמי

השלטון המוסלמי שמתחיל עם הפלישה של המוּרים בשנת 711 נמשך כשמונה מאות שנה. הם שולטים על דרום ספרד ומרכזה, הצפון נשאר בשליטה נוצרית.
היהודים מצפון אפריקה ובראשם קאולא אל-יהודי עזרו הרבה למוּרים בכיבוש. שרי הצבא מוסא וטריק, כובשים את הערים קורדובה, מלגה, גרנדה, סיביליה וטולידו ומוסרים אותן לידי היהודים היושבים שם. הם נותנים להם נשק להגן על עצמם ומפקידים בידיהם מבצרים לשמירה. היהודים מקבלים שוויון זכויות, הם יכולים לשמור את דתם בצורה חופשית וכל מה שנדרש מהם הוא לשלם מס גולגולת של דינר אחד לשנה.
בספרד המוסלמית מתקיימים יחסי גומלין בין היהודים לסביבתם. מצד אחד השפעה מוסלמית על היהודים, עד כדי כך שחלק מהכתבים של חכמי התורה נכתבים בערבית. מצד שני ההשפעה של היהודים על האיסלאם בכלל ועל זה שבספרד בפרט היא הרבה יותר חזקה. היהודים מצטיינים בתחומים רבים ממדע, רפואה, מסחר, אומנויות ועוד. הם פועלים כמתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים מעריכים מאד ידע קלאסי אבל הם לא ידעו יוונית ולטינית והיהודים תרגמו עבורם את היצירות לערבית.
התקופה המוסלמית היא תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית ליהודי ספרד, והיא נודעת בכינוי “תור הזהב”. יהדות ספרד מגיעה לשיא תפארתה הרוחנית, הדתית והתרבותית והיא מצמיחה שורה ארוכה של משוררים, פילוסופים, פרשני מקרא, הוגה דעות ורופאים. אבל מה שקרוי זהב לא תמיד נוצץ, הביטחון שהיהודים זכו בו בתקופת המוסלמים נקטע ע”י אירועים קשים. בשנת 1066 מסתער המון מוסלמי על יהודי גרנדה ועורך בהם טבח המוני. יותר מ-4000 יהודים נהרגים בטבח. יהודי הקהילה בקושי מצליחים להשתקם וכבר בשנת 1090 נהרס שוב הרובע היהודי של גרנדה בזמן כיבוש העיר ע”י שושלת המוראביטון בטענה שהיהודים תמכו בנוצרים. בשנת 1148 משתלטים האלמוהאדים (כת של קנאים מוסלמים קיצוניים) על מרוקו ואנדלוסיה שבספרד ומטילה גזירות המחייבות את היהודים להתאסלם אחרת הולאמו נכסיהם לטובת המלכוּת ונשיהם וילדיהם נגזלו מהם. רבים מן היהודים מתאסלמים (חלקם למראית עין) או בורחים, חלקם לצפון ספרד שבידי הנוצרים וחלקם לקשטיליה שם מקבל אותם המלך אלפונסו השביעי תחת חסותו והם מתיישבים בטולדו.

 

תקופת השלטון הנוצרי

עד גזירות קנ”א
הנוצרים החלו בריקונקיסטה כבר בסמוך לתחילת הכיבוש המוסלמי ולקראת אמצע המאה ה- 12 למעט גרנדה הם שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי. אחרי תקופה קצרה של רגיעה מתחילים הנוצרים במסע רדיפה אחר היהודים ששיאו הוא בגזירות קנ”א ליהודי סיביליה ובהם בני משפחת הכהן סקלי ובגירוש ספרד של 1492 ליתר תושביה היהודים. בשנת 1085 נכבשת טולדו ע”י המלך אלפונסו השישי. היהודים שהכירו היטב את מערכות השלטון המוסלמיות מסייעים להם ובתמורה לכך הנוצרים מעניקים להם זכויות. יש להם בתי דין משלהם שיכלו אפילו לחרוץ דין מוות. יוסף הנשיא מתמנה לרופא המלך ורוכש השפעה גדולה. היהודים בטולדו עוסקים בתרגומים של יצירות פילוסופיות, מדעיות ואחרות ללטינית וקסטיליאנית. בד בבד עם מינויים של יהודים לתפקידים בכירים בממשל ובשיתופם בעניינים שקשורים בקידום התרבות הספרדית מחילים עליהם שורה של חוקים ומפעם לפעם יש התנכלויות ורדיפות. בשנת 1108 מוגבלות הזכויות של יהודי טולדו ומטילים עליהם מיסים כבדים. במאה ה-13 יש ליהודים בקשטיליה, אראגון ופורטוגל אוטונומיה שיפוטית. הקתולים עדיין חיים בתקווה שיצליחו לשכנע את היהודים באמיתות הנצרות ולגרום להם להמיר את דתם. באמצע המאה ה-13 נזירים מהמסדר הדומיניקני והפרנציסקני מסיתים נגד היהודים ומה שלא ניתן היה להשיג בניסיונות שכנוע מנסים להשיג בדרך של כפייה. היהודים מחויבים להאזין לדרשות הנזירים אשר שוללים את זכות קיומם בקרב הנוצרים. פרננדו השלישי (1214) נותן ליהודים קצת פריבילגיות, מעסיק יהודים בשורותיו אך בד בבד מוציא חוקים נגדם. במשך כל המאות ה-13 וה-14 ליהודים יש תפקידים בכירים כמעט בכל המשרדים של חצר המלכות. אצל אלפונסו העשירי יהודים אחדים נקראים מזכירי המלך והם אלה שמופקדים על ארגון המיסים והפיננסים. אבל היחס ליהודים איננו עקבי והוא נתון לתנודות, המלכים עושים שימוש ביהודים לצרכיהם, הם שומרים עליהם מפני גזירות הכנסייה והכמרים, כי הם נזקקו ליהודים בגלל ההכנסות הגדולות שניתן להפיק מהם. היחס ליהודים איננו נובע מאישיותו של המלך אלא הוא תוצאה של המגמות והצרכים. מאמצע המאה ה-14 היהודים מחויבים לשאת אות קלון על בגדיהם כדי להבחין בינם לבין הנוצרים. היה זה האות הראשון לתחילתם של פרעות בקהילה היהודית שהחלו בשנת 1355 בטבח של אלפים מיהודי טולדו והמשיכו בשורה ארוכה של פרעות שבהן נטבחים אלפי יהודים. בשנת 1360 נטבחו בקשטיליא כל יהודי העיר נאחירא ובשנת 1366 טובח המלך הנרי 8000 מיהודי טולדו.

 

גזרות קנ”א
בשנת 1390 לאחר מותו של הארכיבישוף, הכנסייה של סיביליה עוברת לידיו של הכומר פראן מארטינז שקודם לכן החזיק בה בתפקיד בכיר. משנת 1378 נושא הכומר מארטינז דרשות שבהן הוא דורש לכפות את הנצרות על כל היהודים, להפוך את כל בתי הכנסת של סיביליה לכנסיות ולתחום את היהודים בגטאות. יהודי סיביליה שולחים משלחת למלך ומצליחים לבטל את רוע הגזירה. בשנת 1390 הבישוף והמלך מתים והכומר מחריף את ההסתה ועובר מדיבורים למעשים.
מאורעות הדמים שמתחילים בראש חודש תמוז של שנת קנ”א (6 ביוני 1391) הוא נקודת מפנה בתולדות יהודי ספרד. הפוגרום שמתחיל ביהודי סיביליה מתפשט לערים אחרות ונמשך לסירוגין כמאה שנה עד לגירוש ספרד בשנת 1492. כארבעת אלפים מיהודי סיביליה נהרגים על קידוש השם, בתיהם של היהודים נשרפים ובתי הכנסת הופכים לכנסיות. רבי חסדאי קְרֶשְקַש שהיה עד ראיה ואבד את בנו במאורעות מתאר באיגרת ששלח ליהודי אוויניון שבצרפת.
“רבים קדשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ’ שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו”.
בני משפחת הכהן סקלי היו מקהילת יהודי סיביליה שהצליחו להימלט ובמנוסתם הגיעו למרוקו.

 

מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
מסיביליה התפשטו הפרעות לקורדובה ולמדריד ועד אוקטובר 1391 הגיעו לכל ערי קשטיליה וכמעט לכל ערי אוראגון. אמנם אין תמימות דעים אך מקובל שבתקופה שבין 1391 ל-1414 בערך שליש מהיהודים התנצרו, שליש מתו על קידוש השם ושליש נשארו ביהדותם. לשאלה איך אחרי כל הפרעות האלה עוד נותרו יהודים משיבים החוקרים כי היו מקומות בהם הצליחו להגן על עצמם, היו מי שהמועצות העירוניות הגנו עליהם והיו מי שהצליחו להימלט בזמן הפרעות.
בראשית שנת 1392 מצליחה אומנם הממשלה לייצב את הסדר הציבורי, יהודים שוב תופסים עמדות בעלות השפעה בבית המלוכה אבל מצבם של היהודים הולך ומורע. הכנסייה ובמיוחד בהשפעתו של הנזיר המטיף ויסנט פרר מצליחים להביא לגל גדול של יהודים הממירים את דתם (מומרים/אנוסים/converso / maranos). רבים מהמומרים המירו את דתם כלפי חוץ בלבד, ואולי בהשפעת איגרת השמד של הרמב”ם (שעודדה יהודים שהדבר נכפה עליהם להמיר את דתם למראית עין), היחס אל המומרים מצד היהודים שלא המירו את דתם היה סלחני ומתחשב. מצד הנוצרים שהבינו שאצל רבים מהמומרים המרת הדת היא רק למראית עין, ונבהלו גם מההיקף הגדול של התופעה הייתה תסיסה רבה כלפי המומרים. הם מתחילים להאמין שהמרת הדת היא מזויפת ושהמומרים פועלים במחתרת כדי להשתלט על העולם הנוצרי. באמצע המאה ה-15 פורצות בטולדו ובקורדובה מהומות כנגד המתנצרים החדשים. אנשי הכנסייה בסיביליה פונים לאפיפיור בבקשה להקים אינקוויזיציה שתפעל כנגד המתנצרים החדשים שממשיכים לקיים את היהדות בסתר ושסיביליה מלאה בהם. אלפי יהודים אנוסים מוּעָלים על המוקד ולאחרים הרכוש מוחרם והם מוענשים בעונשים כבדים. בתקופה שבין פרעות קנ”א לגירוש ספרד עוזבים כמאה אלף יהודים את ספרד מרצונם. בשנת 1492 משלימים פרננדו ואיזבלה את הריקונקיסטה עם הכיבוש של גרנדה והם מתפנים לטפל ביהודים. על פי אמונתם הדתית נוכחותם פוגעת ומפריעה לשליחות הדתית לכונן ממלכה נוצרית אדוקה שתהיה נקיה מהשפעה יהודית על הנוצרים בכלל ועל הנוצרים החדשים (המומרים) בפרט. הצו נותן ליהודים ארכה של שלושה Fernandoחודשים במהלכם תינתן ליהודים חסות מפני פרעות. עפ”י לוח השנה העברי המועד האחרון לעזיבה (לאחר הארכה של יומיים) הוא תשעה באב. היהודים מורשים למכור את רכושם אך אליה וקוץ בה, הם רשאים לעזוב את ספרד רק עם מטלטלים אישיים. דון יצחק אברבנאל ואברהם סניור שניסו למנוע את הגירוש בכל דרך לא הועילו (סניור שהיה שר אוצר אולץ להתנצר ודון אברבנאל שסירב להתנצר גורש בעצמו). עפ”י הערכות שונות מספר המגורשים נע בין 200000 ל- 800000 יהודים. כשני שליש מהמגורשים עוברים לפורטוגל ( משם הם מגורשים בשנת 1496 ע”י המלך מנואל לאחר שהוא נישא לבתם של פרננדו ואיזבלה), רבים מצאו את מותם בדרך, כ- 50000 יהודים עזבו לצפון אפריקה ואיטליה.

 

סוף דבר

400 שנה לאחר הקמתה בוטלה האינקוויזיציה בספרד בשנת 1834. רבים מהיהודים האנוסים התפזרו ברחבי העולם כולו ותפסו מקום נכבד במסחר הבינלאומי, חלק מהם שבו ליהדות. קהילות שלמות של יהודים “חדשים” קמו באירופה ובדרום אמריקה. בתאריך 17 בדצמבר 1968 מכריזה ממשלת ספרד באקט סמלי על ביטול צו הגירוש ובשנת 2012 היא מכריזה שהיא מאפשרת לכל יהודי שיכול להוכיח שהוא נצר ליהודים מגורשי ספרד לקבל דרכון ספרדי.