פתח דבר
העת העתיקה
האלף הראשון לספירה
◊ עד הכיבוש המוסלמי
◊ גירוש ספרד הראשון
תקופת השלטון המוסלמי
תקופת השלטון הנוצרי
     ◊  עד גזירות קנ”א
     ◊ מגזירות קנ”א ועד גירוש ספרד
     ◊ גירוש ספרד
 אחרית דבר

פתח דבר

במבט כרונולוגי, יהודי מרוקו שמוצאם מספרד חיו בספרד אלף שנה ויותר לפני שהגיעו למרוקו וחיו במרוקו כחמש מאות שנה בטרם הגיעו לישראל כך שהחוליה ה”מרוקאית” בשלשלת האבות היא אמנם הקרובה יותר אבל ללא ספק החוליה הספרדית היא הארוכה והמשמעותית יותר. הפרקים הבאים מספרים בקצרה את תולדות היהודים בספרד שנעו כמטוטלת בין גזרות, פוגרומים וצווי גרוש לפריחה ושגשוג תרבותי וכלכלי. מי שמעונין במבט קצר וחטוף יוכל לצפות במצגת  מבט בתנועה על אלפיים שנות היסטוריה יהודית בספרד ב-2 דקות שהוכנה לקראת הכנס המשפחתי.

העת העתיקה

סיפורי העם מספרים שאדונירם גזבר המלך שלמה שקברו נמצא בטרגונה הגיע לספרד בספינות הצי הפיניקי ונהרג שם. המסורת מספרת גם כי העיר טולדו שכינויה העברי היה “טוליטולא” נבנתה לאחר חורבן בית ראשון ע”י גולים מיהודה ולפי המסורת המשפחתית של משפחת אברבנאל שהייתה מגזע דוד המלך והייתה מהמשפחות המיוחסות בספרד הם הגיעו לספרד עוד לפני חורבן בית שני. בשנת 161 לפה”ס מגיעים שליחים של החשמונאים לרומא ומאוחר יותר מגיעים לשם סוחרים יהודים מאלכסנדריה ומקימים שם קהילה יהודית והחל מ-150 לפנה”ס מתקיימת ברומא קהילה יהודית מאורגנת,(אותה קהילה שבחלוף הזמן תפדה בכסף שבויים יהודים שמביאים הרומאים מישראל אחרי המרד של היהודים). נוכחות יהודית בספרד קיימת מן המאה ה- 1 לפה”ס. בשורה של חפירות ארכיאולוגיות בספרד נתגלו מטבעות מארץ ישראל מתקופתו של הורדוס. למטבעות אלו מעולם לא היה ערך כלכלי בספרד ומקובל על החוקרים שמדובר על יהודים מא”י שהביאו איתם את המטבעות. התגלו גם מצבות יהודיות מן המאה ה-1 או ה-2 לפנה”ס.

האלף הראשון לספירה

◊ עד הכיבוש המוסלמי
הזינוק הגדול במספר היהודים בדרום אירופה מתרחש אחרי דיכוי המרד הגדול (66-74 לספירה) והמרד של בר כוכבא (132-136) כאשר אלפים רבים של שבויים הובאו מישראל לרומא. חלקם של שבויים אלה נפדה ע”י יהודי הקהילה שברומא. מאיטליה נודדים היהודים למקומות אחרים באימפריה הרומית ובהן ספרד. ידיעה היסטורית ברורה ראשונה על קיומו של ישוב יהודי בספרד היא על ועידה כנסייתית שהתכנסה בגרנדה בשנת 306 לספירה ומקבלת מספר החלטות שנוגעות להפרדה בין יהודים לנוצרים.
תחת השלטון הוויזיגותי חיו היהודים בד”כ בשלווה בין התושבים וזאת עד לשנת 587 כאשר המלך ריקרד ה-1 מוותר על הנצרות האריאנית לטובת הנצרות הקתולית. הוא אוסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות בעלות סמכות ענישה לנוצרים, אוסר נישואי תערובת וגזרות נוספות שמגבילות את היהודים ומקשות על חייהם. התקופה האחרונה לשלטון הוויזיגותי היא תקופה של סבל קשה ורדיפות בלתי פוסקות של היהודים עד כדי גזרות “שְמָד” וגירוש.

עדות לנוכחות היהודים בזמן הוויזיגותים – אבן מהמאה ה- 6 שעליה חריטה בעברית, יוונית ולטינית. האבן שייכת לקבר של  יהודייה צעירה בשם מליוסה, בתם של יהודה ומריה. (על קיר מצבה בקתדרלה של טורטוסה קיים העתק של אבן המצבה)

תזכורת לכך שברחובות אלה חיו בעבר יהודים

◊ גירוש ספרד הראשון
גירוש ספרד הידוע של שנת 1492 נצרב עמוק בתודעה ההיסטורית של היהודים. כל כך עמוק, שהעובדה שהוא לא היה הגירוש ההמוני היחידי מספרד היא בעיקר נחלתם של היסטוריונים.
בשנת 613 הוציא המלך סיסיבוט הוויזיגותי צו המורה לכל היהודים להתנצר או לעזוב את ספרד לצמיתות. יהודים רבים עזבו את ספרד וכתשעים אלף! נאנסו לקבל עליהם את הנצרות.

משנת 633 ואילך התכנסו 17 מועצות שבהן נוכחו אנשי המלך ואנשי כנסייה. היהודים הוזכרו בכל אחת מהוועידות ובכל פעם בקשר לאיסור שיש להחיל עליהם. הרבה מהגזרות כוונו נגד היהודים האנוסים.
בשנת 638 (המועצה החמישית) אישר המלך חוקים נגד היהודים והוסיף עליהם פקודה לגירוש כל היהודים מארצו ובשנת 694 יצא חוק אשר לפיו מי שאינו בפטיסט הופך לעבד. 
יהודים רבים נטשו את ספרד לצפון אפריקה שם הם חברו למוסלמים שהתכוננו לכיבוש חצי האי האיברי.

תקופת השלטון המוסלמי

השלטון המוסלמי שהתחיל עם הפלישה של המוּרים בשנת 711 נמשך כשמונה מאות שנה. הם שלטו על דרום ספרד ומרכזה, הצפון נשאר בשליטה נוצרית.
היהודים מצפון אפריקה ובראשם קאולא אל-יהודי עזרו הרבה למוּרים בכיבוש. שרי הצבא מוסא וטריק, כבשו את הערים קורדובה, מלגה, גרנדה, סיביליה וטולידו ומסרו אותן לידי היהודים שישבו בהן. הם נתנו להם נשק להגן על עצמם והפקידו בידיהם מבצרים לשמירה. היהודים קיבלו שוויון זכויות ויכלו לשמור את דתם בצורה חופשית וכל מה שנדרש מהם הוא לשלם מס גולגולת של דינר אחד לשנה.
בספרד המוסלמית התקיימו יחסי גומלין בין היהודים לסביבתם. מצד אחד השפעה מוסלמית על היהודים, עד כדי כך שחלק מהכתבים של חכמי התורה נכתבו בערבית. מצד שני ההשפעה של היהודים על האיסלאם בכלל ועל זה שבספרד בפרט היא הרבה יותר חזקה. היהודים הצטיינו בתחומים רבים של מדע, רפואה, מסחר, אומנויות ועוד. הם פעלו כמתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים העריכו מאד ידע קלאסי אבל הם לא ידעו יוונית ולטינית והיהודים תרגמו עבורם את היצירות לערבית.
התקופה המוסלמית היתה תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית ליהודי ספרד, והיא נודעת בכינוי “תור הזהב”. יהדות ספרד הגיעה לשיא תפארתה הרוחנית, הדתית והתרבותית והיא הצמיחה שורה ארוכה של משוררים, פילוסופים, פרשני מקרא, הוגה דעות ורופאים. אבל מה שקרוי זהב לא תמיד נוצץ, הביטחון שהיהודים זכו בו בתקופת המוסלמים נקטע ע”י אירועים קשים. בשנת 1066 הסתער המון מוסלמי על יהודי גרנדה וערך בהם טבח המוני. יותר מ-4000 יהודים נהרגו בטבח. יהודי הקהילה בקושי הצליחו להשתקם וכבר בשנת 1090 נהרס שוב הרובע היהודי של גרנדה בזמן כיבוש העיר ע”י שושלת המוראביטון בטענה שהיהודים תמכו בנוצרים. בשנת 1148 השתלטו האלמוהאדים (כת של קנאים מוסלמים קיצוניים) על מרוקו ואנדלוסיה שבספרד והטילו גזירות המחייבות את היהודים להתאסלם אחרת יולאמו נכסיהם לטובת המלכוּת ונשיהם וילדיהם יגזלו מהם. רבים מן היהודים התאסלמו (חלקם למראית עין) או ברחו, חלקם לצפון ספרד שבידי הנוצרים וחלקם לקשטיליה שם קיבל אותם המלך אלפונסו השביעי תחת חסותו והם התיישבו בטולדו.

תקופת השלטון הנוצרי

◊ עד גזירות קנ”א
הנוצרים החלו בריקונקיסטה כבר בסמוך לתחילת הכיבוש המוסלמי ולקראת אמצע המאה ה- 12 למעט גרנדה הם שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי. אחרי תקופה קצרה של רגיעה מתחילים הנוצרים במסע רדיפה אחר היהודים ששיאו הוא בגזירות קנ”א ליהודי סיביליה ובהם בני משפחת הכהן סקלי ובגירוש ספרד של 1492 ליתר תושביה היהודים. בשנת 1085 נכבשת טולדו ע”י המלך אלפונסו השישי. היהודים שהכירו היטב את מערכות השלטון המוסלמיות מסייעים להם ובתמורה לכך הנוצרים מעניקים להם זכויות. יש להם בתי דין משלהם שיכלו אפילו לחרוץ דין מוות. יוסף הנשיא מתמנה לרופא המלך ורוכש השפעה גדולה. היהודים בטולדו עוסקים בתרגומים של יצירות פילוסופיות, מדעיות ואחרות ללטינית וקסטיליאנית. בד בבד עם מינויים של יהודים לתפקידים בכירים בממשל ובשיתופם בעניינים שקשורים בקידום התרבות הספרדית מחילים עליהם שורה של חוקים ומפעם לפעם יש התנכלויות ורדיפות. בשנת 1108 מוגבלות הזכויות של יהודי טולדו ומטילים עליהם מיסים כבדים. במאה ה-13 יש ליהודים בקשטיליה, אראגון ופורטוגל אוטונומיה שיפוטית. הקתולים עדיין חיים בתקווה שיצליחו לשכנע את היהודים באמיתות הנצרות ולגרום להם להמיר את דתם. באמצע המאה ה-13 נזירים מהמסדר הדומיניקני והפרנציסקני מסיתים נגד היהודים ומה שלא ניתן היה להשיג בניסיונות שכנוע מנסים להשיג בדרך של כפייה. היהודים מחויבים להאזין לדרשות הנזירים אשר שוללים את זכות קיומם בקרב הנוצרים. פרננדו השלישי (1214) נותן ליהודים קצת פריבילגיות, מעסיק יהודים בשורותיו אך בד בבד מוציא חוקים נגדם. במשך כל המאות ה-13 וה-14 ליהודים יש תפקידים בכירים כמעט בכל המשרדים של חצר המלכות. אצל אלפונסו העשירי יהודים אחדים נקראים מזכירי המלך והם אלה שמופקדים על ארגון המיסים והפיננסים. אבל היחס ליהודים איננו עקבי והוא נתון לתנודות, המלכים עושים שימוש ביהודים לצרכיהם, הם שומרים עליהם מפני גזירות הכנסייה והכמרים, כי הם נזקקו ליהודים בגלל ההכנסות הגדולות שניתן להפיק מהם. היחס ליהודים איננו נובע מאישיותו של המלך אלא הוא תוצאה של המגמות והצרכים. מאמצע המאה ה-14 היהודים מחויבים לשאת אות קלון על בגדיהם כדי להבחין בינם לבין הנוצרים. היה זה האות הראשון לתחילתם של פרעות בקהילה היהודית שהחלו בשנת 1355 בטבח של אלפים מיהודי טולדו והמשיכו בשורה ארוכה של פרעות שבהן נטבחים אלפי יהודים. בשנת 1360 נטבחו בקשטיליא כל יהודי העיר נאחירא ובשנת 1366 טובח המלך הנרי 8000 מיהודי טולדו.

◊ גזרות קנ”א
בשנת 1390 לאחר מותו של הארכיבישוף, הכנסייה של סיביליה עוברת לידיו של הכומר פראן מארטינז שקודם לכן החזיק בה בתפקיד בכיר. משנת 1378 נושא הכומר מארטינז דרשות שבהן הוא דורש לכפות את הנצרות על כל היהודים, להפוך את כל בתי הכנסת של סיביליה לכנסיות ולתחום את היהודים בגטאות. יהודי סיביליה שולחים משלחת למלך ומצליחים לבטל את רוע הגזירה. בשנת 1390 הבישוף והמלך מתים והכומר מחריף את ההסתה ועובר מדיבורים למעשים.
מאורעות הדמים שמתחילים בראש חודש תמוז של שנת קנ”א (6 ביוני 1391) הוא נקודת מפנה בתולדות יהודי ספרד. הפוגרום שמתחיל ביהודי סיביליה מתפשט לערים אחרות ונמשך לסירוגין כמאה שנה עד לגירוש ספרד בשנת 1492. כארבעת אלפים מיהודי סיביליה נהרגים על קידוש השם, בתיהם של היהודים נשרפים ובתי הכנסת הופכים לכנסיות. רבי חסדאי קְרֶשְקַש שהיה עד ראיה ואבד את בנו במאורעות מתאר באיגרת ששלח ליהודי אוויניון שבצרפת.
“רבים קדשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ’ שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו”.
בני משפחת הכהן סקלי היו מקהילת יהודי סיביליה שהצליחו להימלט ובמנוסתם הגיעו למרוקו.

◊ מגזירות קנ”א ועד גירוש ספרד
מסיביליה התפשטו הפרעות לקורדובה ולמדריד ועד אוקטובר 1391 הגיעו לכל ערי קשטיליה וכמעט לכל ערי אראגון. אמנם אין תמימות דעים, אך מקובל שבתקופה שבין 1391 ל-1414 בערך שליש מהיהודים התנצרו, שליש מתו על קידוש השם ושליש נשארו ביהדותם. לשאלה איך אחרי כל הפרעות האלה עוד נותרו יהודים משיבים החוקרים כי היו מקומות בהם הצליחו להגן על עצמם, היו מי שהמועצות העירוניות הגנו עליהם והיו מי שהצליחו להימלט בזמן הפרעות.
בראשית שנת 1392 הצליחה אומנם הממשלה לייצב את הסדר הציבורי, יהודים שוב תפסו עמדות בעלות השפעה בבית המלוכה אבל מצבם של היהודים הלך והורע.
הכנסייה ובמיוחד בהשפעתו של הנזיר המטיף וינסנט פרר הצליחו להביא לגל גדול של יהודים שהמירו את דתם (מומרים/אנוסים/converso / maranos). רבים מהמומרים המירו את דתם כלפי חוץ בלבד, ואולי בהשפעת איגרת השמד של הרמב”ם (שעודדה יהודים שהדבר נכפה עליהם להמיר את דתם למראית עין). היחס אל המומרים מצד היהודים שלא המירו את דתם היה סלחני ומתחשב ומצד הנוצרים שהבינו שאצל רבים מהמומרים המרת הדת היא רק למראית עין, ונבהלו גם מההיקף הגדול של התופעה הייתה תסיסה רבה כלפי המומרים. הם התחילו להאמין שהמרת הדת היא מזויפת ושהמומרים פועלים במחתרת כדי להשתלט על העולם הנוצרי. באמצע המאה ה-15 פרצו בטולדו ובקורדובה מהומות כנגד המתנצרים החדשים. אנשי הכנסייה בסיביליה פנו לאפיפיור בבקשה להקים אינקוויזיציה שתפעל כנגד המתנצרים החדשים בטענה שהם ממשיכים לקיים את היהדות בסתר ושסיביליה מלאה בהם. אלפי יהודים אנוסים הועלו על המוקד ולאחרים הרכוש הוחרם והם נענשו בעונשים כבדים. בתקופה שבין פרעות קנ”א לגירוש ספרד עזבו כמאה אלף יהודים את ספרד מרצונם.
◊ גירוש ספרד
הנזיר הדומיניקני תומאס דה טורקמדה שעמד בראש האינקוויזיציה, שם לו למטרה לגרש את היהודים והוא זה שיזם אותו. הוא החל במסע שכנוע שאין די בחקירות ובעינויים וכל עוד יהיו בספרד יהודים שומרי מצוות, הם יפריעו לשליחות הדתית לכונן ממלכה נוצרית אדוקה והם ישפיעו על הנוצרים החדשים (המומרים) בפרט ולכן יש לגרש את כל היהודים.
מסע השכנוע של הנזיר עשה את שלו ובשנת 1492 לאחר שפרננדו ואיזבלה השלימו את הריקונקיסטה עם הכיבוש של גרנדה הם התפנו לטפל ביהודים.
ביום 31 במרץ 1492 הוציאו פרננדו ואיזבלה את צו גרנדה המורה על גירוש יהודי ספרד וחודש לאחר מכן הוא פורסם ברבים.
הצו נתן ליהודים ארכה של שלושה חודשים לעזוב את תחומי האי האיברי במהלכם הם קיבלו חסות מפני פרעות. עפ”י לוח השנה העברי המועד האחרון לעזיבה היה תשעה באב יום ציון חורבן בית המקדש. היהודים הורשו למכור את רכושם אך אליה וקוץ בה, הם היו רשאים לעזוב את ספרד רק עם מטלטלים אישיים. דון יצחק אברבנאל ואברהם סניור שניסו למנוע את הגירוש בכל דרך לא הועילו (סניור שהיה שר אוצר אולץ להתנצר ודון אברבנאל שסירב להתנצר גורש בעצמו). עפ”י הערכות שונות מספר המגורשים נע בין 80000 ל- 200000 יהודים. כשני שליש מהמגורשים עברו לפורטוגל ( משם הם גורשו בשנת 1496 ע”י המלך מנואל לאחר שהוא נישא לבתם של פרננדו ואיזבלה), אלפי יהודים נרצחו במהלך הגירוש ורבים נוספים מתו במהלך המנוסה. רוב המגורשים מצאו מקלט בצפון אפריקה ובארצות בהן שלטו העות’מאנים. 

אחרית דבר

מהקהילה היהודית שהתקיימה בספרד מעל אלף שנה ובמאה ה-12 וה- 13 הייתה הקהילה היהודית הגדולה, המשכילה והעשירה ביותר והוציאה מתוכה דמויות יהודיות מן הבולטות ביותר בהיסטוריה היהודית לא נותר זכר לאחר הגירוש.
אם לשפוט עפ”י ההיסטוריה נדמה שספרד קיבלה את עונשה ומאז שהיהודים גורשו ממנה,מצבה הלך והתדרדר, היא קנתה לה אויבים רבים, מלחמות פקדו אותה כמעט ברצף, ובמאה ה-19 האימפריה הגדולה החלה לשקוע, בדרום אמריקה ובמרכזה החלו המדינות להכריז עצמאות, פלורידה אבדה לטובת ארה”ב ונפוליאון הביס אותה ושם עליה את אחיו כמלך. היא המשיכה בשקיעתה. בראשית המאה ה-20 היא כבר נחשבה למדינה נחשלת ובהמשכה מלחמת אזרחים שפרצה בתקופתו של פרנקו.
ההתאוששות התחילה רק בשנות השבעים של המאה ה-20.
האינקוויזיציה בספרד בוטלה 400 שנה לאחר הקמתה בשנת 1834, רבים מהיהודים האנוסים התפזרו ברחבי העולם כולו ותפסו מקום נכבד במסחר הבינלאומי, חלק מהם שבו ליהדות. קהילות שלמות של יהודים “חדשים” קמו באירופה ובדרום אמריקה.
בתאריך 17 בדצמבר 1968 בטקס סמלי שנערך בנוכחות נשיא מדינת ישראל  בבית כנסת במדריד הכריזה ממשלת ספרד על ביטול צו הגירוש ובשנת 2012 היא הודיעה שהיא מאפשרת לכל יהודי שיכול להוכיח שהוא נצר ליהודים מגורשי ספרד לקבל דרכון ספרדי.