תרופות הסבתא של סבתא זהרה


כבר אמרנו בעבר שבמחילה מכבודם של ורד ואבנר, חלוצת הרופאים במשפחה הייתה לא אחרת מאשר סבתא זהרה. עשרות שנים לפני שנכדיה קיבלו את התואר שלהם ברפואה, היא הייתה רופאת המשפחה של יהודי העיירה לעיון וגם אם לא הייתה לה קליניקה, היה לה בית מרקחת שבו רקחה מיני תרופות, תחליפי גבס ושאר מיני ירקות (תרתי משמע). מָסָזִ’ים ופיזיותרפיה לשיכוך מיגרנות וכאבים אחרים, טיפול בשברים, כוויות, טיפול בדלקות, מערכת עיכול ועוד.
היא הקפידה מאד בכל מה שקשור להיגיינה רפואית ולא היססה אף לחלל שבת, כשזה נדרש למען שמירה על ההיגיינה. 
אולי היה זה מגע הקסם ואולי חוכמת החיים שלה, מכל מקום הסטטיסטיקה שמדברת על  הצלחה שנושקת ל- 100%, היא אולי האישוש המדעי הטוב ביותר ליעילות הטיפולים והתרופות שלה.

עליזה (הבת של דוד משה) מספרת

באחת השיחות שהיו לי עם עליזה (אליס) הבת של דוד משה היא סיפרה לי על שני מקרים שבהם הטיפול הרפואי של סבתא הוכיח את עצמו מעל ומעבר.
איחוי שברים
המקרה הראשון מספר על ילדה שהובהלה לסבתא זהרה כשידה מרוסקת אחרי שנפלה מאופניים עליו רכבה ביום כיפור. (כמו בארץ גם לילדי לָעְיוּן יום כיפור היה חגיגה של רכיבה על אופניים אותם שכרו יום קודם)
סבתא קיבעה את ידה של הילדה עם קנים של סוּף וחבשה אותה בחבישה מיוחדת. למרות קדושתו של החג הרב נתן היתר להסיע את הילדה לרופא באוג’דה מרחק כ-60 ק”מ מלעיון. כשראה הרופא את הילדה התעניין מיד לדעת מי הוא זה שטיפל בילדה, ולאחר שסיפרו לו הוא הגיב “האישה הזאת היא כנראה מאד חכמה” וכי בלי הטיפול שהיא טיפלה בילדה, השבר לא היה מתאחה (ציטוט).
טיפול בכוויות
המקרה השני קשור בעליזה עצמה שבזמן שהייתה אצלנו בבית (היא ופנינה היו חברות טובות), נכוותה בידה מהפרימוס (קראו לו רּיֵשוֹ) שדלק. לפי התיאור שלה הכוויה הייתה קשה ומי שראה פרימוס כזה בשעה שהוא דולק יכול להבין כמה חמורה יכולה להיות כוויה מפרימוס כזה.
סבתא שלפה מיד בקבוק שבו היא שמרה מי שלג שאספה והפשירה (ואיננו יודעים אם הוסיפה להם חומרים אחרים) ומרחה לה את היד עם המים. וראה זה פלא סיפרה לי עליזה בפליאה והתפעלות, הכוויה נעלמה כלא הייתה ולא נותר ממנה ולו כתם אחד.

רינה מספרת

טיפול במיגרנה
במה שקשור לכאבי ראש ישנם אלה הקרויים “מיגרנה” שהם כרוניים והאחרים שיכולים להופיע בגלל סיבות שונות. הטיפול שרינה מתארת כאן מתייחס למיגרנות, (לכאבי הראש האחרים ראה בהמשך “עיסוי לכאבי ראש”) .
תקופה ארוכה סבלתי ממיגרנות וכשאימא ראתה אותי סובלת היא אמרה לי לטפל בהם באופן הבא:
לקלף תפוחי אדמה ולחתוך ממנו מספר פלחים, את הפלחים לטבול באבקת קפה ולהניח אותם מסביב למצח ואז לקשור אותם עם מטפחת.
כשעשיתי את זה, זה תמיד עזר לי אבל לא רק זה, אחרי כמה פעמים שעשיתי את זה המיגרנה חלפה.
הסרת פרונקל
כשהייתי ילדה וצמח לי פרונקל על גב היד, אמא הכינה מעין בצק מקמח ומים, שאותו היא שמה על הפרונקל. אחרי שחבשה לי את היד היא ביקשה ממני שלא להרטיב את זה במשך שלושה ימים.
כשפתחתי את החבישה כעבור שלושה ימים לא היה זכר לפרונקל.
הסרת פָלוּלָה (שוּמָה)
פָלוּלָה היא סֶרָח עור שמופיע באזורים שבהם העור נוטה להתקמט ולהשתפשף עם עצמו כמו בית השחי, מפשעה או אפילו בעפעפיים. משום מה הופיעו אצלי שלוש פלולות ולא אחת, שצמחו אחת על גבי השנייה בין אצבעות היד.
סבתא לא נזקקה לטיפולי לייזר כמו אלה המוצעים היום להסרת גידולים כאלה, אבל גם במונחים של תרופות סבתא הטיפול שלה להסרת הפלולה היה לגמרי לא שגרתי.
היא המתינה עד שמישהו ישחט כבש (או אולי עז) ואז הביאה ממנו את הטחול ושרפה אותו על האש. את הדם שזלף מהטחול בשעת הצלייה היא אספה ומרחה על הפלולות ואז חבשה לי את היד.
סופו של הסיפור הוא בדיוק כסופו של הסיפור הקודם, כעבור מספר ימים כשפתחה לי את החבישה לא נותר זכר מהן.
עיסוי אקרובטי לליאת
כשעדיין גרנו ברחוב רבקה, אחרי שאָנִי ואבי חזרו מדאהב שבסיני הם גרו אצלנו לתקופת מה, ובאחד הימים היא חזרה מ”טיפת חלב” עם ליאת התינוקת (הבן הבכור שלה הוא כיום בן 16 לערך) כשהיא צורחת מבכי בלתי פוסק. לא הצלחנו להרגיע אותה בשום צורה שניסינו וכבר התחלנו לחשוש מהטיפולי היא קיבלה ב”טיפת חלב”.
בעודנו אובדי עצות, הופיעה כמו מלאך מן השמים אמא בפתח הבית וכשהיא ראתה את ליאת היא לא השתהתה לרגע, נטלה אותה לידיה והחלה לעשות תרגילים מתרגילים שונים שכללו כיפופי ידיים אל מאחורי הגב עד אשר יגעו ברגליים ועוד תרגילים שהצפייה בהם לא הייתה כלל וכלל. אָנִי (האימא) התקשתה לצפות במחזה וסבתא ביקשה ממנה לצאת לסיבוב. אחרי תרגילי הכיפוף לקחה אימא את ליאת לידיה, אחזה בה באחיזות משונות (ויש לומר מפחידות) והניפה אותה בתנועות לא מוכרות ולא שגרתיות. לא היה קל לצפות במחזה אבל מי שצפה בו יכול היה להבחין בקלות ביד המקצועית והבוטחת שאימא עשתה הכל.הטיפול הרגיע לחלוטין את הבכי של ליאת, כל כך הרגיע שהיא נרדמה אחריו לשעות ארוכות מאד.

קולונוסקופיה עם גבעולי פטרוזיליה
כשחגית הייתה תינוקת, היא סבלה פעם סבל של ממש מעצירות וכשאימא ראתה אותה בסבלה, היא לקחה גבעול פטרוזיליה וניגשה אתו אל ישבנה של חגית ולאחר שעשתה שם מה שעשתה השתחררה חגית התינוקת מסבלה.  

הוטרינרית של לעיון

◊ חדר מיון לתרנגולים

לקראת יום הכיפורים חצרות הבתים ואפילו הרחובות בלעיון דמו ללול ענק שבו קרקרו תרנגולים ותרנגולות. כמי שאהב (ועדיין אוהב) לצפות בתרנגולים אני יכול להעיד שאני זוכר מחזות שבהן אחד מהתרנגולים היה הופך לקרבן להתעללות של הקבוצה כולה. אולי מסיבה כזאת ואולי מסיבה אחרת קרה לא פעם שתרנגולות היו מגיעות אל סף מותן, או אז היו נחפזים עם התרנגולת ל”חדר המיון לתרנגולות” שפעל בביתה של סבתא בתקופה שלקראת יום כיפור.
לסבתא לפי מה שסיפרה רינה (ולא רק היא) היה שיקוי פלאים של פפריקה ושמן זית אותו הייתה מוזגת לכפית קטנה ובידה האמונה הייתה אוחזת בתרנגולת, פותחת  את פיה ומוזגת לתוכו את הכפית.
למותר לציין שהחיים שסבתא השיבה לתרנגולת לא נמשכו אלא עד לבוא השוחט ימים ספורים אחר כך.

◊ הלוחשת לטווסים

שמואל, סימון, מאיר, ז’אנו ודוד הנכדים
היותר גדולים של סבתא גרו באוג’דה, אבל את רוב החופשים שלהם הם בילו בבית של סבא וסבתא שבלעיון ומכל הזיכרונות והחוויות שהם הביאו איתם לארץ, נראה שהם במיוחד אוהבים להתרפק על אלה שהיו להם עם סבתא זהרה.

מעת לעת מגיח לו איזה סיפור חדש וכבר למדתי שבכל מה שקשור לסבתא הכל אפשרי ושום דבר כבר לא מפתיע …, כך חשבתי עד אשר באחד המפגשים המשפחתיים פנה אלי לפתע מאיר בשאלה “ואת הסיפור של סבתא עם הטווס אתה מכיר ?”. בעוד אני תוהה מה פשר השאלה המוזרה, הוא המשיך, “היא ידעה לגרום לו, לפרוש את הנוצות שלו”. הסיפור נשמע לי מאד מוזר, מה גם שלמיטב זיכרוני לא נתקלתי אי פעם בטווס במרוקו.
הוא הבחין כנראה בארשת התימהון שכיסתה את פני והוא חזר על דבריו .. “זה היה טווס של אחד השכנים והיא הייתה לוחשת לו משהו והוא היה פורש את נוצותיו”.
מסתבר שלא רק מאיר, גם רינה אחותי זוכרת היטב את המחזה של סבתא הלוחשת לטווס והוא נשמע לה.
כשבדקתי גיליתי שטווס פורש את נוצותיו משתי סיבות עיקריות, כדי למשוך אליו נקבות או כדי להגן על הטריטוריה שלו מפני מתחרים בני מינו.
לסבתא לא הייתה תוּכִּית כמו פולינזיה שלימדה את ד”ר דוליטל את שפת החיות, אבל הייתה לה את חוכמת החיים המיוחדת במינה. יכול להיות אבל לגמרי לא סביר שהיא סימנה לו שטווס אחר מנסה להשתלט על הטריטוריה שלו, או שאולי לחשה על אוזנו שהשמועה מספרת על איזה טווסה שָאפָה שהגיעה ללעיון וכמנהג הטווסים הוא אץ רץ להתגנדר.
אבל יש עוד הסבר שאמנם אינו מופיע ברשימת ההסברים המדעיים לתופעה של פרישת הנוצות, אך הוא בהחלט עומד במבחן ההיגיון והסבירות…. הטווס פשוט נקשר לסבתא והבין את מבוקשה. 

פנינה מספרת

היגיינה רפואית דוחה שבת
טובה אחותי, שבלעיון הייתה עדיין ילדה קטנה, שיחקה באחד הימים עם כפתור קטן של בגד, שאיכשהו מצא את דרכו לאחד מנחירי האף שלה וכשהתיישב שם גרם לה לקשיי נשימה ולנפיחות חיצונית.
סבתא שראתה את הנפיחות והבינה מה קרה, החליטה לשלוף את הכפתור עם מחט תפירה, אבל כדי לחדור עם המחט לחלל האף צריך לחטא אותו קודם והדרך המיידית לעשות את זה הייתה באמצעות אש גלויה.
אך מה לעשות שהיום הוא שבת קודש שבו הבערת אש אצל יהודי לעיון בלי יוצא מן הכלל הייתה בגדר טאבו.
קרוב לודאי שבגלל קדושת השבת, אחרים במקומה של סבתא היו מוותרים על חיטוי המחט, אבל לא סבתא שבלי שום היסוס חיממה את המחט באש ובידי האומן שלה שלפה את המחט.

התנסות אישית

עיסוי לכאבי ראש
על המסז’ים להעלמת כאבי ראש (שאינן מיגרנה) אני יכול לספר מתוך ההתנסות האישית שלי. לפני שנים ארוכות אחרי ליל עצמאות ללא שינה, נרדמתי לשעה קלה בבית של סבתא, ומשהתעוררתי חשתי כאב ראש חזק במיוחד, מעוצמת הכאב אותו חשתי באזור הרכות, יכולתי בקושי לפקוח את העיניים.
ישבתי בחצר הבית וסבתא שראתה אותי בכאבי נגשה למלאכה והחלה בעיסוי של המצח. לא חלפו אלא דקות ספורות מתום העיסוי ותאמינו או לא, לא רק שכאב הראש חלף לחלוטין אלא שהוא התחלף בתחושה של רעננות מיוחדת. נסו והיווכחו.
הערה קטנה: סבתא אמרה לי אז שהעיסוי יעיל כאשר כאב הראש נגרם כתוצאה מהשמש וכשאמרתי שבקושי יצא לי להיות בשמש היא אמרה שלפעמים דאי בשהות קלה. (אלה היו דבריה).
ולמי שמעוניין להלן ההוראות לעיסוי:
• הניחו את שתי כריות האגודלים על שתי הרכות.
• תוך כדי לחיצה, להתקדם עם האגודלים זה כלפי זה, לכיוון מרכז המצח (בעוצמה שיוצרת קפלים על המצח). לחזור על הפעולה שבע פעמים.
• בתום הלחיצות צוֹבטים שבע פעמים צביטות קלות בקצה העליון של האף.
בתום המסז’ יתכן שיופיע סימן אדמדם בקצה האף.
פלאי החוט האדום
בתקופה הראשונה לנישואינו גרנו אצל סבתא, ספי התינוק עדיין ישן בעגלה ואנחנו עדיין הורים נרגשים שזה עתה נולד להם בנם בכורם. ערב אחד נתקף ספי בשיהוקים שנמשכו ונמשכו ובעודנו נעים בחוסר מנוחה מהשיהוקים הבלתי פוסקים, לקחה סבתא חוט דק בצבע אדום גלגלה אותו לכדור זעיר והניחה אותו על מצחו וכמו במעשי קסם השיהוק נעלם כלא היה.
יש להניח שהשיהוק נפסק בשל הסחת הדעת שנגרמה בשל החוט האדום ואם כך תרופת הסבתא במקרה זה פעלה פעולה פסיכולוגית.

בית המרקחת של סבתא 

בדף המוקדש לאוג’דה העלינו את זכרונותיו של יוסף אזולאי, מאוג’דה של שנות ה- 30 וה- 40 של המאה הקודמת. הזיכרונות שהוא העלה בפני אחיינו מוריס הקיפו את כל תחומי החיים ובהם את תרופות הסבתא שבימים ההם היו מאד נפוצות בשימוש. חלק מהתיאורים שקראתי אצלו הזכירו לי ממש את התרופות של הסבתא שלנו, ומה הפלא ? הרי סבתא זהרה בעצמה הייתה אוּגְ’דִיָה.
אני מביא כאן את דבריו של יוסף (כמו שהם) בנוגע לתרופות סבתא. יש לנו סיבות טובות להניח, שגם אלה מתוכן שלא סיפרנו עליהן, היו ברובן בשימוש אצל סבתא.

לכאב ראש ומיגרנה: לחתוך עיגולים של תפוחי אדמה ולקשור אותם מסביב לראש.
לכאב בטן: להרתיח מנטה או כמון  עם קצת סוכר ולשתות.
לשלשול:  להרתיח קליפות של רימון ולשתות עם קצת סוכר.
לדלקת ראות:  לקנות אצל מוכר התבלינים (לעטר- תערובת תבלינים), להרתיח אותם, למלא עוף ולבשל. לאחר מכן לשתות את המרק ולאכול העוף.
לדלקת עיניים: להרתיח תה בלי סוכר ולעשות קומפרסים מספר פעמים.
שבר קטן או נקע:  לערבב ביצים וקמח, למרוח על בד דק ולשים על המקום. למתוח בין שלוש מקלות קטנים ולקשור למספר ימים. לאחר מכן, לעשות מסג’ בשמן זית באותו המקום למשך זמן קצר.
לכאב שינים: לטבול חתיכת צמר גפן בערק ולשם אותה על השן.
לנזלת: להרתיח מים, לכסות את הראש ולנשום את האדים מספר פעמים.

3 תגובות “תרופות הסבתא של סבתא זהרה

  1. אברהם כהן מאת

    עדי יקרה
    בעת שהאתר נבנה, המטרה העיקרית שנקבעה לו הייתה הנחלת מורשת האבות לדורות הבאים ולפיכך אוכלוסיית היעד העיקרית הייתה ועדיין היא הדור הצעיר, וכשמילים שכאלה באות מפיה של נערה שכמוך תחושת הסיפוק גוברת ומתחזקת.

  2. עדי

    דוד אברהם
    פתחתי את האתר שלך בזכות סבתא
    ומאוד מאוד נהנתי לקרוא!
    תודה רבה מאוד על האתר הזה ועל הזכות ללמוד עוד על משפחתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *