נפלו על מזבח הארץ

הקמת המדינה והעלייה לארץ אמנם שמו קץ לפרעות ולפוגרומים שידעו היהודים בגלות אבל לדאבוננו קרבנות יש עדיין והרבה, אלא שבגלות היהודי היה חסר כל הגנה והיה לטרף קל לאויביו ובארץ ישראל הוא מוגן מאויביו ע”י צבא משלו שהוא גם אחד הצבאות הטובים בעולם.
להגנה הזאת יש מחיר בחיילים שנופלים בעת מילוי תפקידם ובאזרחים שהם קורבנות למעשי טרור.
אבות המשפחה של יוצאי דבדו שילמו מחיר יקר במהלך הפוגרומים והפרעות בגלות. צאצאיהם ולעתים אחיהם ודודיהם משלמים מחיר בהגנה על הארץ.
וכך אנו פוגשים בשני צאצאים של אדם שנרצח בפרעות במרוקו ושניהם קרויים על שמו של אותו אדם ושניהם הופכים לאבות שכולים באותו יום ובאותה מלחמה.
סב שנרצח ע”י פורעים ונינו הקרוי על שמו שנהרג בקרב על הגנת המולדת. אישה שבהיותה ילדה קטנה במרוקו חווה לנגד עיניה רצח של בני משפחה ע”י פורעים ערבים, ובארץ היא משכלת את אחיה הקטן שנופל בעת מילוי תפקידו.
ואם נתבונן על הקירבה המשפחתית בין הנופלים עצמם נגלה תופעה יוצאת דופן.
דוֹד ואחיין הקרוי על שמו, שני אחים, שני גיסים, בני דודים, בני אותה משפחה (בן שושן) שנולדו באותה שנה ולמדו באותו בית ספר, ובקיצור תופעות שהן הרבה מעבר לסבירות הסטטיסטית.
החללים הם חיילים שנפלו בעת מילוי תפקידם או בעת שירותם הצבאי אבל יש ביניהם גם אזרחית שנהרגה בפיגוע חבלני ואזרח אשר נהרג בעת שהסתער בגבורה על מחבלים תוך כדי פיגוע.
בהיותם חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה כל החללים האלה שהם מקרב בני משפחת הכהן סקלי וצאצאים לקהילת יהודי דבדו קבורים בארץ ומונצחים באנדרטאות ובאתרי “יזכור” שהמדינה דאגה להם, וכמו מפעלי הנצחה שיישובים רבים ברחבי הארץ דאגו להקים למען בני היישוב שלהם, כך גם ההנצחה באתר המורשת שלנו לחללים שהם מצאצאי הקהילה.
ואם כבר יש לנו מקום להנציח בו את חללנו, זה המקום וזאת ההזדמנות לתקן גם אם בזעיר אנפין עוול היסטורי שנעשה ל- 42 היהודים אשר נרצחו בפוגרום באוג’דה וג’רדה שרובם הגדול הם בני משפחת סקלי ויוצאי דבדו.
הפוגרום התרחש ב-7 ביוני 1948 כשלושה שבועות לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל כנקמה על הפעילות של יהודי אוג’דה להברחת יהודים בעיקר צעירים ממרוקו לאלג’יריה, על מנת שמשם יוכלו לעלות ארצה ולעזור בהגנה על היישוב.
יהודי אוג’דה פעלו תוך שהם מסכנים את נפשם והם שילמו מחיר יקר מאד.
חללי הפוגרום הזה דינם כחללים שנפלו על מזבח המולדת וכך ראוי היה שמוסדות המדינה יתייחסו אליהם.
גם אם זה מעט מן המעט ממה שמגיע להם, אנחנו נכבד את נרצחי הפוגרום באתר המורשת שלנו כמו את יתר החללים צאצאי הקהילה שנפלו במערכות ישראל.

שם נפל ביום שם נפל ביום
מאיר הכהן סקלי
5/6/1967 שלמה מאיר הכהן סקלי 18/2/1989
אברהם הכהן סקלי
21/10/1967 יעקב הכהן סקלי
21/10/1967
אורי הכהן סקלי 10/6/1982 יצחק הכהן סקלי
10/6/1982
מאיר הכהן סקלי
13/6/1982 יוסף הכהן סקלי
20/4/1949
מימון הכהן סקלי
9/11/1980 רחמים הכהן סקלי
7/10/1973
אליהו הכהן סקלי
14/4/1979 שמעון הכהן סקלי 4/4/1951
אהרן בן חמו בן יצחק ועליזה
10/5/1977 אהרן בן חמו בן יעקב ולאה
8/6/1967
יצחק בן שושן 7/10/1973 רחמים בן שושן
15/10/1973
שמעון בן שושן
13/4/1951 יורם אמסלם 5/6/1986
מיכל ביאזי (מרציאנו)
16/7/1978 עופר בן ארי (בן חמו)
23/12/2015
42 הרוגי הפוגרום באוג’דה וג’רדה
7 – 8 ביוני 1948

 

מאיר כהן סקלי

המפגש הראשון שלי עם בן משפחה של הכהן סקלי שנפל במילוי תפקידו היה במלחמת ששת הימים כאשר נודע לי על נפילתו של מאיר כהן ז”ל שאותו היכרתי מבית הספר היסודי.
כאשר התגייס לצה”ל בשנת 1966 הוא התנדב לצנחנים. ביום 5/6/1967 היום הראשון למלחמה הוא נפל בקרב באזור רפיח. הוא נהרג מפגיעה ישירה של פגז אחרי שפעל באומץ 
 לב שזיכה אותו ב”עיטור העוז” על גבורתו בעת הקרב.
מאיר גר באבו טור שבירושלים השוכנת במרחק של מספר קילומטרים משכונת מקור חיים. אתם בבית גרה גם סבתו סעידה (שהיא אחות של אחת הסבתות שלנו) שבאופן תדיר הייתה עושה את הדרך הארוכה הזאת על רגליה שלה. כמוני גם רבים אחרים שהכירו אותה זוכרים ודאי את התמונה שלה כאישה זקנה כשהיא גומאת לאיטה בפסיעות קטנות את המרחק הגדול ומעת לעת נחה בעמידה כשידה המכופפת תומכת במותנה.
נפל בקרב ביום כ”ו באייר תשכ”ז  5/6/1967
בנם של שלמה ושמחה הכהן סקלי.

 

שלמה מאיר הכהן סקלי

פחות מחודשיים לאחר נפילתו של מאיר נולד לאחותו מזל בן אשר מקבל את שמו של דודו והוא נקרא שלמה מאיר. לימים כשהוא גדל ומתגייס לצה”ל הוא מתנדב לחטיבת גבעתי.
לקראת תום שירותו ביום שבת 18/2/1989 תוך כדי שהוא הולך עם חברו לכותל כדי להתפלל תפילת מנחה מתנפלים עליהם חמישה ערבים שארבו להם סמוך לשער ציון ודוקרים אותו בכל חלקי גופו.
האחיין שלמה מאיר הכהן סקלי מצטרף לדודו מאיר הכהן סקלי ברשימת חללי צ.ה.ל.
התבלט באהבת הארץ ואהבת האדם וחבריו העידו עליו שהיה סוחף וכובש לבבות בחוש ההומור ובכושר הארגון שלו.
כשהוא נולד גרו הוריו של שלמה מאיר מרחק פסיעות מביתנו שבמקור חיים. אביו מרדכי (מריטך) ודודיו התפללו בבית הכנסת הקטן שלנו שהמנגינות והלחנים שהסתלסלו בו הגיעו אליו מדבדו. סבו אברהם דיעקוש ישב בכיסא הצמוד לזה של סבא יוסף היה גוזר על עצמו מעת לעת  צום של שבוע ימים רצופים!! .
נפל בקרב ביום י”ג באדר א’ תשמ”ט 18/2/1989
בנם של מזל ומרדכי הכהן סקלי.

 

 

            יעקב הכהן סקלי                       אברהם הכהן סקלי

ביום 21 באוקטובר 1967 ארבעה חודשים לאחר נפילתו של מאיר במלחמת ששת הימים יוצאת משחתת חיל הים אח”י אילת לסיור בט”ש והפגנת ריבונות לאורך חופי סיני כשעל סיפונה אנשי הצוות של המשחתת וחניכי קורס חובלים שהצטרפו לאותה הפלגה לצרכי אימון. במבואות פורט סעיד נורים על המשחתת ארבעה טילי סטיקס ומטביעים אותה. 32 חיילים נהרגים ו-15 נעדרים. בין ההרוגים יעקב כהן שהיה מאנשי הצוות של המשחתת ואברהם כהן שהיה אחד מחניכי קורס חובלים שהצטרפו להפלגה, שניהם בניו של הרב שלמה הכהן סקלי. הם הובאו לקבורה בחול המועד סוכות כשהמוני אדם מלווים אותם בדרכם האחרונה.
לימים באחת מתכניות הטלוויזיה של ערב יום הזיכרון יספר הרב גורן על אותה הלוויה, כיצד השתומם לראות את האב רבי שלמה הכהן סקלי נפרד משני בניו במשפט קצר אחד “כי מעפר באתם ואל עפר תשובו” שכן הלכות חול המועד אינן מתירות הספדים.
הרב שלמה הכהן סקלי שימש כרב של העיר תאוורירת וחבר בית הדין הרבני באוז’דה ואני זוכר אותו היטב כשהיה בא בהדרת לבושו לבקר את אבי במיטת חוליו בביתנו שבמקור חיים, וכמי ששירת באותם הימים על אחד מכלי השייט של חיל הים אני זוכר היטב את אירוע הטביעה של אח”י אילת.
נפלו בעת מילוי תפקידם ביום י”ח בתשרי תשכ”ח 21/10/1967
בניהם של שלמה ואסתר הכהן סקלי.

 

אורי הכהן סקלי
 פסיעות אחדות מבית משפחת הוריו של שלמה מאיר וממש בסמוך לבית הכנסת שלנו שבמקור חיים גר אליהו הכהן סקלי (Bousetsa). אדם מקסים ומיוחד שהחיוך שכמעט שלא מש מפניו היה לו לסמל. אחת מבנותיו של אליהו שוּלָה נישאת לבן דודה משה בנו של הרב דוד הכהן סקלי (רבי דוּדוּ) וביום ו, בכסלו תשכ”ב 14/11/1961 הם מביאים לעולם את בנם בכורם אורי.
למד בבית ספר “גאולים” שבשכונת בקעה והיה פעיל במשמר האזרחי. לקראת גיוסו הצטרף לגרעין “אורעד” של הנח”ל ותקופה קצרה שירת בשל”ת בחניתה.
כשהתגייס לצה”ל בשנת 1980 קבעו לו בבקו”מ כושר גופני לקוי אבל הוא לא השלים עם הקביעה הזאת והתעקש עד אשר הצליח לעבור את מסלול הטירונות של חי”ר אותו סיים בהצטיינות ונשלח לקורס מכ”ים.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה עם היחידות הראשונות שהתקדמו בגזרה המזרחית.
נפגע ונהרג כאשר היחידה שלו הותקפה ע”י חיל האוויר הסורי.
מפקדו מספר עליו שהוא “נחשב לאחד ממקימי מחלקת המרגמות שבה שירת ושהוא בלט בחוסנו ובעקשנותו לדברים שאינם קלים” והוא מציין גם את “בת הצחוק המיוחדת שלו” שלנו היא הזכירה את החיוך התמידי שהיה על פניו של הסבא שלו אליהו.
נפל בקרב ביום י”ט סיון תשמ”ב 10/6/1982
בנם של שולה ומשה הכהן סקלי.

 

יצחק הכהן סקלי

באותו היום שבו אורי נפל בגזרה המזרחית של בקעת הלבנון נחתו כוחות הצנחנים מן הים ובין הלוחמים היה גם יצחק הכהן סקלי שהוא בן דוד שני של אורי.
* רצה הגורל ויצחק קרוי על שמו של יצחק הכהן סקלי (Bousetsa) שנרצח ע”י פורעים ערבים באוֹטַט באישון לילה של ערב שבת 16/9/1922.
* רצה הגורל ושני האבות של יצחק ושל אורי נקראים בשם משה על שמו של משה הכהן סקלי  (Bousetsa) שנרצח עם אחיו יצחק באותו ליל שבת של שנת 1922.
* רצה הגורל שיצחק ואורי יהרגו באותו יום ואף ייקברו באותה שורה של חלקה 21 של הר הרצל.
* רצה הגורל שיצחק בן שושן שהוא בן דוד אחר של יצחק הכהן סקלי, נפל בקרב במלחמת יום הכיפורים (ראה בהמשך).
בצעירותו למד בבי”ס כרמלי ומשם המשיך לבית חינוך תיכון, בילה הרבה בבית הנוער של עמק רפאים שבו הנציחה משפחתו את זכרו היה שם דמות מרכזית.
הרבה לחייך, אהב לטייל, אהב את הים, לפרוט על גיטרה ובעיקר אהב לשיר.
התנדב לצנחנים מפקדיו מעידים עליו כמי שהתנדב לכל קריאה, עובד ללא ליאות וצייתנות לצו וכי האימונים המפרכים וקורס הצניחה חישלו את גופו והפכו אותו מנער ביישן לגבר מוצק וחסון.
לאחר הנחיתה מהים נפל איציק בקרב עם הקומנדו הסורי.
נפל בקרב ביום י”ט בסיון תשמ”ב 10/6/1982
בנם של שמחה ומשה הכהן סקלי.

 

מאיר הכהן סקלי

באחד הימים בהם הייתי עסוק בהכנת הפוסט הזה ביקרתי בביתו של האחיין שלי מאיר ותוך כדי שיחה סיפרתי על הפוסט החדש שאני מתכוון להעלות לאתר וכששמעה אותי אשתו אֶתִי היא מיד סיפרה לי על בן דודה מאיר שנפל בקרב בלבנון.
אֶתִי נושאת את השם כהן סקלי עוד בטרם נישאה למאיר אלא שהשורשים שלה הם מהעיר פֶס ולא מדֶבְּדוּ, כך לפחות היא חשבה, עד אשר גילינו שלמעשה מוצאם של כל הכהנים יהודי פֶס הוא מדֶבְּדוּ, ואם כך מאיר בן דודה שנפל בקרב בלבנון איננו רק כהן סקלי אלא שגם שורשיו הם מדֶבְּדוּ.
כשהמשכתי ובדקתי אודות מאיר גיליתי לתדהמתי שהקבר שלו שהוא הקבר הראשון בשורה 6 ניצב מאחורי קברו של אורי שהוא הקבר הראשון של שורה 5, אותה שורה שבה נמצא גם קברו של יצחק שמספר שורות לפניה ניצב לו הקבר של מימון הכהן סקלי ולמי שקצת התבלבל עם התיאור הנה תרשים.
 

מאיר סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון הימלפארב שבירושלים, התנדב למשמר האזרחי וכשהתגייס התנדב לצנחנים. לאחר תקופת שירות כמ”כ נשלח לקורס קצינים אותו סיים בהצטיינות.
במלחמת שלום הגליל הגיע עם יחידתו עד למבואות ביירות.
נפל בקרב ביום כ”ג בסיון תשמ”ב 13/6/1982
בנם של מאיר וחווה הכהן סקלי.

 

יוסף הכהן סקלי 


בשיחה שהייתה לי עם  מוריס בן שושן שבעבר כיהן כחבר מועצה וסגן ראש העיר בעיריית עכו,  הוא סיפר לי על חייל בשם יוסף הכהן סקלי מתאוורירת שהיה פקוד שלו במלחמת העצמאות שנהרג בשנת 1948. “הייתי בהלוויה שלו” הוא סיפר, “והוא קבור בקבר אחים ברחובות” וכששאלתי מהי הסיבה בגללה הוא נקבר בקבר אחים הוא השיב לי שגופתו הושחתה.
יוסף כך יתברר לי מאוחר יותר הוא בן משפחה מצד אשתו של מוריס (דאר למגרוד).
יוסף היה כנראה ראשון הנופלים על מזבח הארץ מקרב צאצאי הקהילה של יהודי דבדו.
גם כאן עובר החוט המקשר בין הרוגי הפרעות והפוגרומים במרוקו לבנים שנפלו על הגנת הארץ. יוסף נהרג פחות משנה אחרי הפוגרום בג’רדה ואוג’דה שבו נרצחה דודתו מחה הכהן סקלי.
יוסף נולד בתאוורירת ועלה ארצה בשנת 1948 ומיד עם בואו גויס לצבא ו
נפל בקרב על יד בית גוברין. 
בנם של זהרי ואהרן הכהן סקלי
נפל בקרב ע”י בית גוברין ביום כ”א ניסן תש”ט (20.4.1949) והוא בן 19 שנים.

נקבר בקבר אחים בחלקה הצבאית שבבית הקברות ברחובות.

 

 

מימון הכהן סקלי
מימון היה בשירות מילואים כאשר תוך כדי מסדר חולים במרפאה שבמחנה שנלר קיבל דום לב. בשנים האחרונות לחייו הוא התרוצץ בין מספר פרוייקטי בנייה אותם ניהל בירושלים ועמד לפני התחלה של פרויקט בנייה אישי שלו ביחד עם חברו ושכנו פרופסור יהודה אלקנה.
התברך בשנינות חדות מחשבה ושיקול דעת יוצאי דופן וחוש ההומור שלו היה ייחודי רק לו. בפוסט “נר לזכרם” שבאתר זה אפשר לקרוא את הדף שנכתב לזכרו.
נפל בעת שירותו ביום א’ בכסלו תשמ”א 9/11/1980
בנם של יוסף וזהרה הכהן סקלי.

 

אהרן בן חמו
שתי שמחות היו לה למשפחת בן חמו בשנת 1958 לידתו של אהרן הבן, ונישואיה של קמי הבת. עשר שנים קודם בשנת 1948 כשלושה שבועות אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מתחולל באוג’דה ובג’רדה פוגרום שבו נרצחים 42 יהודים שרובם ממשפחת הכהן סקלי. קמי שהייתה אז ילדה קטנה צופה בפוגרום מבעד לחבית פתוחה משני צידיה, אליה “תחב” אותה דודה כדי להסתירה מפני הפורעים והיא רואה משם את היהודים הנטבחים ובהם הדוד שדאג להסתיר אותה.
כמעט שלושים שנה לאחר אותה טראומה מגיעים חייל קצין העיר כדי להודיע לה על נפילתו של האח אהרן באסון הנ”ד וכעבור שנתיים נוספות הם פוקדים אותה שוב, הפעם כדי להודיע על מותו של מימון בעלה בעת שירותו.
אהרן למד בבית הספר היסודי ‘מורשת’ שברחובות ובישיבה תיכונית בצפת. הגיע להישגים גבוהים מאד, ומנהל ביה”ס יודע לספר שזה היה תודות לשקדנותו הרבה. המורים והחברים ללימודים מספרים עליו שהיה מיוחד במינו בנועם הליכותיו ובעדינות נפשו וכי היה מלא באהבה ונתינה לזולת. בישיבה שבצפת ראו בו כעילוי.
היה מאד מסור להוריו ולמשפחתו והקדיש הרבה מזמנו לספורט. התגייס בשנת 1976 והתנדב לצנחנים ומספרים עליו שתמיד היה ראשון להתנדב. בכל מקום שלמד או שירת בו חוזרים ומתארים אותו כאדם ישר והגון.
אהרון נספה בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן באסון שלימים ייקרא אסון הנ”ד לזכר 54 החיילים שנהרגו בו.
נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ג באייר תשל”ז (10.5.1977)
בנם של יצחק ועליזה בן חמו

 

אהרן בן חמו

בן נוסף למשפחת בן חמו הענפה שמוצאה מדבדו שנפל במילוי תפקידו וגם שמו הוא אהרן.
המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 מטאוורירת שם סיים את לימודיו היסודיים, בארץ למד שלוש שנים בישיבה התיכונית “הדרום” אשר ברחובות. השתייך לתנועת “בני עקיבא”.
לא רק תלמיד טוב היה שם אלא ששימש כחונך לתלמידים חדשים.
כשהוא היה עדיין תלמיד ב”ישיבה” פרצה מערכת-סיני ואהרן התחפש לחייל והלך במדבר לשם “ביקור להנאתו”.
התגייס לצה”ל בנובמבר 1958 ושירת בחטיבת “גולני”. גמר קורס מ”כ והתמחה בחבלה ובסיירות. בימי-החופשה לא בא הביתה לנוח מאימוניו המפרכים אלא עבד קשה ותמך באביו. עם שחרורו מצה”ל חיפש אהרן מקצוע ואחרי השתלמויות התחיל לעבוד בשדה התעופה בלוד שם עבד כסגן מכונאי ראשי .
ערב פרוץ הקרבות במלחמת ששת הימים היה צריך לעבור השתלמות בירושלים אבל התכנית לא יצאה לפועל. במלחמת ששת הימים היה סמל חבלה נקרא למילואים ובקרב שנערך ממערב לביר- גפגפה שבסיני ביום הרביעי למלחמה, נהרג בהתקפת האויב על חניון הלילה של גדודו. הניח אשה בהריון וילד בן שנתיים.
לאחר המלחמה נולדו לו זוג תאומים, אריאל ונורית. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.
בספר “על במותיך חלל” בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו.
הונצח בבית הכנסת “בית אהרן” שבלוד הקרוי על שמו.
נפל בקרב ביום כ”ט באייר תשכ”ז (8.6.1967)
בנם של יעקב ולאה בן חמו

 


 

יצחק בן שושן

משפחת בן שושן הייתה אחת המשפחות הענפות בקהילת יהודי דבדו ואחד מבתי האב שלה היה זה של יצחק בן שושן. שִמְחָה שהיא אחת מבנותיו של יצחק נישאה למשה הכהן סקלי ויעקב שהוא אחד מבניו נישא לרוזט שאף היא ממשפחת בן שושן. גם ליעקב וגם לשמחה יש בן שנושא את השם יצחק האחד שהוא הכהן סקלי שנהרג במלחמת לבנון (ראה למעלה) והשני הוא יצחק בן שושן שנהרג במלחמת יום הכיפורים.
נולד בעכו ביום כ’ בכסלו בשנת תשי”ד 27/11/1953. מתארים אותו כבחור עם מרץ, סקרן ומאד שקדן. מלא חיוניות, חובב ספורט מושבע, רקדן מצטיין שרקד בלהקת הרוקדים של עכו והדריך את בני הנוער במחול. מראשוני הפעילים במועצת הנוער וחבר בה ועיקר שאיפתו הייתה לקדם את בני הנוער של העיר סיפרה אחת מחברותיו. הזמין אמנים ידועי שם ואגן טיולים ובקיצור פעילות חברתית שמילאה את כל זמנו.
גויס לצה”ל באוגוסט 1972 והתנדב לשריון שם מספרים עליו כי “בשעות מבחן התאמץ איציק, הפגין כושר סבל ועמד בכל הדרישות. אחר כך, בהפסקות, השתולל והתפרק בצחוק קולני, כשהחיוך איננו מש משפתיו. תמיד היה עליז, הזדרז להסיר מעליו את האבק במקלחת קרה כקרח”.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוא נשלח מבית הספר לשריון שם עבר קורס מטק”ים לחזית הדרום ופעל כטען – קשר ביחידת הטנקים.
נהרג מאש המצרים בקרב שריון בשריון שהתנהל ברכס “נוזל” בגזרה המרכזית של של תעלת סואץ.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה שלו “…. הכלי בו לחם יצחק השמיד כלי אויב רבים….דבק במשימתו תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא”.
בנם של רוזט ויעקב בן שושן
נפל בקרב ביום י”א תשרי תשל”ד (7/10/1973)

 

רחמים בן שושן

 

סיפרנו קודם על יצחק ממשפחת בן שושן שנולד בעכו בשנת 1953 ונהרג במלחמת יום הכיפורים ואנחנו חוזרים עכשיו לאותה עיר ולאותה שנה כדי לספר על רחמים בן שושן שנולד באותה שנה ובאותה עיר ולא רק זה, הוא גם למד באותו בית ספר והגורל רצה שגם יהרג באותה המלחמה ואפילו באותה הגזרה של תעלת סואץ.
רחמים נולד בשנת 1953 ולמד בבתי הספר “התומר” ו “ביאליק” והמשיך לתיכון “דרסקי” שבעכו.
הדריך בקן של “הצופים” ובחוגים שונים בתחום התרבות והחינוך, ספורטאי מצטיין ושחקן בקבוצת הכדורגל של “הפועל עכו” ואת זמנו הפנוי הקדיש לתחביב הציור שלו.
הקפיד על ניקיונו והתהדר בלבושו המסודר וחבריו הצמידו לו את כינוי החיבה “רחמו”.
התגייס לצה”ל באוגוסט 1971 והתנדב לצנחנים והמשיך לסיירת שקד ממנה נשלח לסיני בתפקיד מש”ק סיירים.
הוא היה חייל טוב ואהוד על חבריו ועל פקודיו, משום שהקפיד לדאוג להם ולנוחותם. ואמנם רבים מהם לא ישכחו כיצד דאג תמיד להכין להם משקה חם בשובם ממארבים וממרדפים. תקופה ארוכה שירת בסיני והשתתף במרדפים ובפעולות שונות.
מפקדו אמר עליו שהוא היה “חייל מעולה ובעל יכולת ורמה גבוהות”.
הוא השתתף בפריצת הדרך בצומת “טרטור-לכסיקון”, באזור “החווה הסינית” שבסיני. ובקרב שהיה שם נפגע הזחל”ם שלו והוא נהרג.
הונצח בספר תורה שהוכנס לזכרו לבית כנסת “תפילת דוד”.
בנם של אהרן ועליזה בן שושן
נפל בקרב ב”חווה הסינית” ביום י”ט בתשרי תשל”ד (15/10/1973).

 

שמעון בן שושן


אחד החללים הראשונים מבין הצאצאים של קהילת יהודי דבדו, נולד בשנת תרפ”ט (1929) בתאוורירת ולמד שם ב”תלמוד-תורה”  ובבית הספר הצרפתי.
עלה ארצה באוקטובר 1948 והתגייס לצה”ל, התגייס לצה”ל בסוף 1949.
נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבהר-הרצל. הניח אשה, שני בנים ובת שנולדה כחודשיים אחרי שהוא נפל.
בנם של מכלוף ומסעודה בן שושן
נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז’ בניסן תשי”א 13.4.1951

 

 

שמעון הכהן סקלי

 

שמעון בנם של שלמה הכהן (מדאר תז’אז’א) וקמירה נולד בגרסיף בשנת 1932. עלה ארצה בשנת 1948 כשהוא בן 16 והספיק ללמוד שנתיים בבית ספר תיכון. לפני שהתגייס עבד מספר חודשים כפועל בנין.
התגייס לצה”ל בדצמבר 1951 ונפל בקרב בגבול הצפון באל חמה.
נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
נפל בפעילות מבצעית ביום כ”ז באדר ב’ תשי”א (4/4/1951)
בנם של שלמה וקמירה הכהן סקלי

 

 

מיכל ביאזי (מרציאנו)

 

קהילת היהודים שמוצאם מדבדו על כל שלוחותיה בארץ ובעולם חבה חוב גדול מאין כמוהו לאדם מיוחד במינו שכל עיתותיו קודש לחקר ותיעוד מורשת יהודי דבדו, זהו החוקר והגיניאולוג הרב אליהו מרציאנו שכתב עשרות ספרים ומאמרים על יהודי דבדו ומורשתם. לצורך עבודתו הוא אף שהה חודשים ארוכים כשהוא בגפו בעיירה דבדו על מנת לשמר ולתעד את בתי העלמין היהודיים.
בלעדיו רק בודדים מצאצאי הקהילה היו מודעים למורשתם ובזכותו ורק בזכותו יש כיום התעניינות בלתי פוסקת מצד רוב בני הקהילה ובהם בני הדור הצעיר, במקורות ובשורשים  שלהם.
גם את קיומו של האתר הזה אפשר לזקוף בראש וראשונה לזכות פועלו של האדם היקר הזה שעושה את מלאכת הקודש שלו בצניעות ובמסירות אין קץ ימים כלילות ולמרבה האירוניה אנחנו נדרשים אל הדף הזה שבאתר כדי להנציח את בתו שלו אשר נהרגה בפעולת טרור של מחבלים בני עוולה.
מיכל נולדה בי”א בתמוז תשל”ח 16/7/1978. למדה בתיכון לבנות ע”ש אוולינה דה רוטשילד. צעירה יפת מראה, ביישנית משהו ודעתנית. בעלת מידות טובות רבות שהייתה אהובה על הבריות וכדברי אביה “ריחה הטוב נודף כמו פרח בגן”.
גרה בשכונת גילה בירושלים ובבוקר יום שלישי 18/6/2002 היא אמורה היתה להתחיל השתלמות אליה נשלחה מטעם משרד התיירות שבו עבדה.
כדרכה מידי בוקר היא נסעה עם בעלה ברק ביאזי ברכבם הפרטי אך מיד בצאתם לדרך היא נזכרה ששכחה בבית תיק עם בגדים שהיא רצתה לקחת אתה כדי שתוכל להתלבש לאירוע משפחתי שהם תכננו ללכת אליו באותו יום.
מאחר שלא רצתה לאחר להשתלמות היא ביקשה מבעלה שיחזור הביתה כדי להביא לה את מבוקשה והיא עצמה עלתה על אוטובוס “אגד”, קו 32א בדרכו מגילה למרכז העיר.
מחבל מתאבד פלסטיני, שעלה לאוטובוס, פוצץ את עצמו זמן קצר לאחר מכן, בסמוך לצומת “פת”.  19 בני אדם ובהם מיכל נרצחו ועשרות נפגעו כתוצאה מהפיצוץ.
הונצחה בבית כנסת הקרוי על שמה ששוכן סמוך לבית אביה.
בת 23 במותה.
נהרגה ביום י”א בתמוז תשל”ח 16/7/1978
בתם של הרב אליהו וזהרה מרציאנו.

 

עופר בן ארי (בן חמו)

משה ויצחק הכהן סקלי שהם שני אחיה של הסבתא רבא של עופר מצד אמו נרצחו בדם קר ע”י פורעים ערבים במרוקו ועופר נהרג בשעה שהסתער באומץ רב על מחבלים שרצו לפרוע ביהודים במדינת ישראל ואולי עובדה כאובה זאת ממחישה את דבריה של יפעת רעייתו כאשר בהספד שנשאה לבעלה היא פונה לאלוהים “…. ומבקשת ממך להחיש את הגאולה למען עמך הנרדף והקדוש”, אולי רוצה לומר שהשיבה לציון ותקומתו המחודשת של עם ישראל במולדתו היא שלב אחד של הגאולה ולכשתושלם הגאולה אותה היא מבקשת להחיש עם ישראל לא ידע עוד קרבנות.
עופר נסע ברכבו כאשר בסמוך לשער יפו הוא מבחין בפיגוע דקירה המתרחש על המדרכה שליד ומיד הוא יוצא מהרכב ומסתער עליהם בידיים חשופות. תוך כדי שהוא נאבק בהם הוא נכנס לקו האש של שוטרות מג”ב שירו על המחבלים ונהרג.
עופר הוא דוגמה ומופת להקרבה עילאית שגילם במותו את הדרגה הגבוהה ביותר של אלטרואיזם. אל מול הגבורה של עופר ניצבת אצילות הנפש העילאית של בני משפחתו כולם אשר חשו צורך להגן על חיילות המג”ב שירו והרגו את עופר בשוגג. “הן עשו את המוטל עליהן, אני לא יכולה לדמיין את רגשות האשם שתוקפים אותן”.
המפגש המרגש בין אלמנתו ובנותיו של עופר בן ארי ז״ל לבין לוחמות מג״ב שירו בו בטעות למוות
בנם של שמעון ושושנה בן חמו
נהרג בפעולת איבה ביום י”א בטבת תשע”ו 23/12/2015

 

רחמים הכהן סקלי
נולד במרוקו ביום ב’ בכסלו תשט”ו למשה (Bennafah) ושמחה (Benhida) שניהם מבית הכהן סקלי. כשעלו ארצה בשנת 1955 הם גרו במעלות ומשם עברו לעכו. היה ילד עירני ומיוחד ומספרים עליו שכאשר היה תלמיד בי”ס במעלות ביקר שם אלוף מוטה גור ונפגש עם תלמידים ומורים ולאחר מכן אמר “עם בני נוער כמו רחמים אפשר לשנות את פני מעלות”. מוריו אמרו עליו ש “היה ראשון בין ראשונים”. התבלט בכושר מנהיגות ובאווירה שתמיד יצר סביבו.
גויס לצה”ל בפברואר של שנת 1973 והוצב לחיל השריון. אחרי הטירונות השתלם במקצועות הטנק ושירת כנהג טנק במרחבי סיני. חייל מצוין שאפשר תמיד לסמוך עליו. הוא מעולם פני ידיד ריקם והשתדל לכתוב ולטלפן להוריו כדי להסיר מליבם דאגה.
כשפרצה המלחמה הייתה יחידתו של רחמים פרוסה לא הרחק מקו התעלה. הוא לחם באומץ כשהוא נוהג את הטנק לעבר קו המים סמוך ל”חווה הסינית”.
במכתב שכתב מפקד היחידה למשפחה הוא מתאר “במהלך התנועה לעבר האויב עלה הטנק על מארב ואנשיו נלחמו בחירוף נפש, עד שנפגע מפקדם. הצוות נטש את הטנק והמשיך להילחם לבדו בשטח, וביקש להתחבר עם כוחותינו. בשלב זה נפגע רחמים ונפל”.
דברים שנכתבו לזכרו של רחמים ע”י דודו שמואל   עם נפילתו וכעבור 40 שנה
נפל בקרב ביום י”א בתשרי תשל”ד 7/10/1973
בנם של משה ושמחה הכהן סקלי.

 

אליהו הכהן סקלי


נולד ביום י”ח בחשון תש”ך (19.11.1959) בירושלים. אביו דוד הכהן ז”ל סקלי הקפיד על הדלקת נר לזכרו של סבא יוסף מידי יום שישי מאז פטירתו.
למד בבית-הספר היסודי ‘ענף החיים’ שבשכונת בקעה והמשיך את לימודיו ב’קרית הנוער’.
המשיך ולמד בבית-הספר התיכון ‘עירוני ג” ועבר ללמוד ב’אורט חניכים’ שבירושלים.    אליהו התגייס לצה”ל בינואר 1978, עבר קורס-ספרות והוכשר לשמש במקצוע זה.

ביום י”ח בניסן תשל”ט  נפל אליהו בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, תשעה אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “אלי מילא את תפקידו בנאמנות רבה לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו בצה”ל”.
הוריו נטעו חורשה לזכרו ביער רמות.
נפל בעת שירותו ביום י”ח בניסן תשל”ט 14/4/1979
בנם של דוד וסעידה הכהן סקלי.

 

 

יורם אמסלם

נולד ביום י”א באייר תשכ”ג (2/5/1963) בנהריה.
מצד אמו כרמלה (קמי) יורם הוא נכדו של משה הכהן סקלי.
נער מפותח וחברותי מאד מעידים עליו, ולא בכדי, תחביביו של יורם לא היו מן הסוג האופייני לצעירים בני גילו, הספרים שאהב לקרוא עסקו ברפואה ואומנות, כל כך אהב, שהוא הוציא את מיטב כספו על רכישת ספרים כאלה.
ברמה החברתית אהב לארגן אירועים חברתיים והיה פעיל במועדון ספורט לפיתוח כושר.
בגיל צעיר עבר תאונת דרכים קשה שלאחריה התקשה לחזור לשגרה.
התגייס לצה”ל במאי 1981 ושובץ בחיל התותחנים.
בתחילת שירותו חלה אביו ויורם הועבר לשרת בקרבת ביתו כדי שיוכל לסעוד אותו בחוליו.
בראשית יוני 1986 נקרא יורם לשירות מילואים בגייסות השריון וביום 5/6/1986 נפל בעת מילוי תפקידו בנסיבות טרגיות.
והנה מה שכתבה עליו אחת משכנותיו: “מציצים לאחור וזוכרים את פניו המאירות, בפגישות קצרות בחדר המדרגות, בחיוך נערי מבויש, של בוקר וערב טוב. קומה שהלכה וגבהה, גבוה, דק ועדין, הצעיר מבני המשפחה, עלם חמודות. נשארו רק העצב, הכאב, ותחושת הבזבוז” , ומפקדיו אשר אתם הספיק לשרת תקופה קצרה בלבד הוסיפו “…יורם שהה במחיצתנו תקופה קצרה, התרשמנו מאופיו הנוח, והליכותיו הנעימות. מפקדי וחיילי היחידה אבלים וכואבים אתכם”.
נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ח באייר תשמ”ו 5/6/1989
בנם של נתן וכרמלה אמסלם.

 

 

היהודים שנרצחו בפוגרום


במידה שרשימת הנרצחים בפוגרום אינה זמינה 
 לחץ כאן
לקריאה נוספת על הפוגרום לחץ כאן

Download (DOCX, Unknown)



2 תגובות “נפלו על מזבח הארץ

  1. אסתר סלומון

    וווואי איזה מחקר עשית בכדי להגיע לכל זה וזה בטח היה מלווה בהמון רגש וכאב והכל כדי לדעת וללמוד על בני המשפחה והקהילה שנפלו ואינם עוד אתנו.
    יישר כח ?

  2. כהן סעדיה עדי

    אני יודע כמה אתה משקיע בעבודת הקודש לחקור, לבדוק, לאמת ולפרסם פרי עמלך. אשרינו שזכינו שאיש כמוך
    יירתם לעבודת מחקר שאתה מגלה לנו רק טפח ממנה. בבוא העת תפרסם חומר רב על קהילת יהודי דבדו. כל הזכויות שמורות לך ואני מודה לך על כך שאתה משתף אותי בעבודת המחקר שאתה מבצע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *