ארכיון מחבר: אברהם כהן

“ואלה שמות” – על השמות והכינויים

תוכן העניינים:
רקע
מהצולע ועד המסניף – קצת על הכינויים עצמם
פולקלור או כורח מציאות
ממשה עד משה לא קם כמשה
תגובות


רקע

בנוסף לשם הפרטי ולשם המשפחה היה ליהודי דבדו כינוי שלמעשה תפס את מקומו של שם המשפחה אחרי השם הפרטי. ה”כינוי” עמד בדרגה גבוהה יותר מ”שם המשפחה” וכשרצו לציין אדם הזכירו אותו בשמו הפרטי ובכינוי שלו ולא בשם משפחתו. משה הכהן סקלי היה למשה דירזיגא או אולי למשה דימחיגן ובאותו אופן יעקב בנחמו יכול היה להיות יעקב די פופו או יעקב די בזיזא ואליהו מרציאנו יכול היה להיות מדאר עלוגא או מדאר להרהר כל אחד בשמו הפרטי והכינוי שהוצמד לו.
מה מקורה של התופעה הזאת שבראשיתה הייתה כנראה ייחודית ליהודי דבדו ושרדה עד
לימים הראשונים שלאחר העלייה לארץ ומדוע לא יכלו יהודי דבדו להסתפק כמקובל בשם הפרטי ובשם המשפחה?
בשורות הבאות ננסה להוכיח את ההשערה שלנו שהוספת הכינוי לא הייתה עניין של פולקלור אלא כורח של מציאותתוך כדי כך נברר איך נקבעו הכינויים ונכיר קצת מקרוב את ההרכב של היישוב היהודי בדבדו ואת תפוצת הכינויים והשמות.
בדבדו חיו שמונה משפחות יהודים שבהקשרים מסוימים בהמשך נכנה אותן במונח “משפחות ראשיות” ואלה הן: הכהן סקלי, מרציאנו, בן שושן, בנחמו, בן גיגי, בן נעים, סולטן, מרעילי, תורג’מן ובן סעדון.
למעט תורג’מן ובן סעדון כל משפחה ראשית פוצלה למספר “מחלקות” שלכל אחת מהן נקבע כינוי כמו רזיגא ואצבאן בקרב הכהנים, דואיב ובזיז אצל בן שושן וכיו”ב.
הגרף הבא מתאר את התפוצה של הכינויים (ולפי המינוח שלנו מספר המחלקות) בקרב המשפחות הראשיות.


מהצולע ועד המסניף – קצת על הכינויים עצמם

לפני שאנחנו צוללים לסטטיסטיקות של תפוצת השמות והכינויים כמה מילים על אופן בחירת הכינויים.
הכינוי ציין בד”כ מאפיין בולט של בני אותה מחלקה או של העומד בראשה, המאפיין יכול היה להיות תכונה פיזית ובכלל זה פגם גנטי או מום מולד, תכונת אופי או עיסוק.
הנה מספר דוגמאות:
דאר למגרוד – הצולע, דאר בוסתא – בעל השש (כנראה בשל מספר מקרים של ילדים שנולדו עם שש אצבעות), דאר לכְּחִיחְל- השחרחר (אולי בשל היותם שחומים במקצת),
דאר עקוש – העקשן, דאר אצבאן – הכובס (אולי כי נהגו לכבס הרבה), דאר אג’אג’א – התרנגול, דאר אנפאח – המסניף (כנראה בגלל שאבי המשפחה היה מסניף הרבה טבק) דאר אוג’רבא – העורב וכיו”ב.
הכינוי של המשפחה ממנה באתי היה דאר עוואז’ ארגבא שפירושו משפחת “עקומי הצוואר” ולמי שתוהה מדוע יתבונן נא בתמונתו של דודי יהודה הכהן סקלי ז”ל ויבין.


פולקלור או כורח מציאות

להוכחת ההשערה שלנו שמקורה של התופעה של הוספת כינוי היה בכורח של מציאות נצטייד בספריו של הרב אליהו מרציאנו שהם האורים ותומים בכל מה שקשור להיסטוריה ולמורשת של יהודי דבדו, נפיק כמה דוחות מהתוכנה ששימשה אותנו לבניית אילן היוחסין ונערוך כמה השוואות סטטיסטיות עם נתונים מקבילים מימינו אנו שהופיעו בפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
נתחיל בבדיקה של תפוצת השמות של המשפחות הראשיות במאה ה-18
במחציתה הראשונה של המאה חיו בדבדו כ-600 משפחות יהודים ולאחר נטישה גדולה בעקבות מגפת דבר שפקדה את העיירה נותרו בה 330 משפחות.

הטבלה הבאה מציגה את ההתפלגות של מספר בתי אב לפי משפחות ראשיות במחצית הראשונה והשנייה של המאה ה – 18
(1) עפ”י הרב מרציאנו.  (2) החלוקה בין המשפחות מתבססת על האחוז שחושב במחצית השנייה של המאה ה-18.  (3) מתבסס על הערכה של 7.11 נפשות בממוצע למשפחה*.
*ההערכה נקבעה עפ”י מדגם מקרי של 77 בתי אב המופיעים בספרו של הרב מרציאנו (לא כולל בתי אב מדור ראשון ושני שבהן יש פחות מידע) .
השווינו גם את תפוצת שמות המשפחה של אותם ימים עם אלה של ימינו אלה והנה מה שקיבלנו.
(1) מתוך פרסומים של הלמ”ס (2) היחס בין האחוז שהתקבל במאה ה-18 לאחוז בדצמבר 2017

מבט קל על הנתונים שבטבלאות מגלה לנו כי:
• כמחצית מתוך כארבעת אלפים וחמש מאות תושביה היהודים של דבדו הם בני הכהן סקלי ושליש הם בני משפחת מרציאנו ובמילים אחרות יותר משמונים אחוז מהיהודים בדבדו היו בני הכהן סקלי או מרציאנו !!
• במדינת ישראל של 2013 שמונה שמות המשפחה הנפוצים ביותר מהווים כ-5% מכלל שמות המשפחה ואילו בקרב קהילת דבדו ופזורותיה שמונה המשפחות (הראשיות) היו כל 100% !! של שמות המשפחה. 
במצב כזה שבו רוב האוכלוסיה נקראת במספר מצומצם מאד של שמות משפחה, שם המשפחה כבר אינו יעיל לצורכי זיהוי וכורח המציאות הוא לחפש מזהה אחר שיאפשר הבחנה בין אנשים השייכים לאותה משפחה ראשית.
הברירה היחידה היא לחלק את המשפחות הראשיות למעין “חמולות” אותן כינינו בשם “מחלקות” ולכל מחלקה להצמיד כינוי משלה. הטבלה הבאה ממחישה את ההשפעה של הוספת הכינויים.
(1) האחוז של המשפחה הראשית לפני הוספת הכינויים. (2) האחוז הממוצע לכינוי בתוך המשפחה הראשית. (3) מקום בדירוג התפוצה
כפי שניתן לראות בטבלה החלוקה של המשפחות הראשיות ל”מחלקות” שלכל אחת כינוי משלה הורידה את אחוז התפוצה באופן דרסטי. התפוצה של המשפחה הראשית הכהן סקלי שלפני החלוקה ל”מחלקות”  עמדה על 48.5% הצטמצמה לתפוצה ממוצעת של כ- 1.1% של כל אחת מ- 44 ה”מחלקות” (כינויים) שלהן התפצלה וכך לגבי יתר המשפחות הראשיות.
אחוז התפוצה הממוצע לכינוי ירד לסדרי הגודל של אחוזי התפוצה של ימינו אנו.

והיכן הופיעו לראשונה הכינויים ?
שאלה שנותרה עדיין פתוחה היא היכן הופיעו לראשונה הכינויים והתשובה על כך נשענת בלית ברירה על מבחן ההיגיון בלבד.
האם יתכן שאת הכינויים הם הביאו אתם מהגלות בספרד או אולי קודם לכן, התשובה על כך היא שכל הכינויים הם בערבית יהודית השפה שבה דיברו יהודי מרוקו ומכאן שמקורם של הכינויים הוא במרוקו ולא מתקופה קודמת ואם כך נותר לברר האם מקורם של הכינויים הוא בדבדו או שמא הם הופיעו לראשונה בתקופה שבה הם חיו בעיר פֶס ?
יהודי דבדו שהגיעו מסיביליה קבעו את ביתם בפס והם עברו ממנה לדבדו אחרי הפרעות של 1465. ככל הידוע יהודים שמוצאם אינו מדבדו שלהם שמות משפחה שהיו נפוצים בדבדו אינם נושאים כינוי משפחתי כלשהו ומכאן סביר שהכינויים המשפחתיים צמחו לראשונה בדבדו.

 

מצעד השמות הפרטיים

◊ “ממשה עד משה לא קם כמשה”
נגענו בשמות המשפחה ובכינויים כדי להוכיח את ההשערה שלנו שמקורם של הכינויים איננו בפולקלור שרווח באותה תקופה, ובאותה הזדמנות שאנחנו עוסקים בשמות החלטנו ללמוד גם על השמות הפרטיים של האבות המייסדים של השושלת והנה מתוך שלא לשמו בא לשמו, רצינו ללמוד קצת על השמות הפרטיים הנפוצים והייחודיים וקיבלנו כבונוס חיזוק נוסף להשערה שהביאה אותנו לחקור את מקורם של הכינויים.
בנוסף למקורות ששימשו אותנו קודם לקחנו גם מדגם של שמות פרטיים מתוך ספרו של הרב מרציאנו  כמפורט בטבלה הבאה.ראינו קודם ששמונה שמות משפחה היו 100% של כלל שמות המשפחה בדבדו ופזורותיה והטבלה הבאה מגלה לנו שאצל יהודי דבדו עשרה שמות פרטיים מהווים 75% של כלל השמות הפרטיים (לעומת כ- 20% בישראל של 2017) ובמילים אחרות השמות הפרטיים לא הקלו על הזיהוי וההבחנה בין אנשים והם רק תמכו בצורך להשתמש בכינוי שחילק בתי אב עם אותו שם משפחה ראשי ל”מחלקות”  שלכל אחת מהן הוצמד כינוי משלה.

◊ באופן לא מפתיע כל עשרת השמות הפרטיים שנכנסו לרשימת עשרת השמות המובילים אצל יהודי דבדו הנם שמות של דמויות תנ”כיות המביעים הזדהות יהודית.
◊ באופן די מפתיע שלושה מתוך עשרת השמות המובילים בדבדו נמצאים גם ברשימה המקבילה של ישראל של 2017. (אולי תודות לאוכלוסיה החרדית)
◊ שמות אחרים שאינם מופיעים ברשימה אבל נמצאים במקום גבוה יחסית (יותר מ-1.5%) הם יהודה, רחמים, שמואל, מרדכי, סעדיה ומסעוד.
◊ התפוצה של השם משה שהוא הנפוץ ביותר אצל יהודי דבדו גדולה כמעט פי 5 מזו של השם נועם שהוא הנפוץ ביותר בישראל של שנת 2017.
◊ השם “משה” שתפס את המקום הראשון בטבלת הדרוג של השמות של קהילת דבדו ופזורותיה המשיך לככב ברשימת עשרת השמות המובילים בכל הפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז קום המדינה ועד הפרסום האחרון של שנת 2017 (ומכאן גם הכותרת “ממשה עד משה לא קם כמשה”)
◊ שניים מתוך המדגם של מעל 2300 השמות הפרטיים הגבריים היו שמות נוכריים (רוג’ר ולאון) וכן שם אחד בלבד (בן) שנראה כאילו לקוח מתוך השמות המודרניים של ימינו.

תפוצת השמות הפרטיים לפי המשפחות הראשיות מופיעה בטבלאות הבאות.

ומה באשר למגזר הנשי ?
הערה: השמות מסעודה ואסתר הופיעו במספר מצומצם של מקרים והם נכללו בשמות סעודה וסתירה

◊ שלא כמו בשמות הגבריים מרבית השמות שנכנסו לעשירייה הראשונה אינם שמות תנ”כיים ובחלק מהמשפחות מצליחים להסתנן לרשימה גם שמות נוכריים (רוזט ואליסיה).
◊ גם בקרב הנשים עשרת השמות הראשונים בדירוג שולטים על כ- 75% מכלל השמות הנשיים.
◊ השם סעודה הוא השם המוביל בקרב נשות דבדו ופזורותיה ופרט למשפחה הראשית בן שושן שבה הוא מפנה את המקום הראשון לשם מרימה הוא הראשון בדירוג בכל המשפחות הראשיות.
(הערה להמחשה: אם נניח כי בממוצע היו ארבע בנות במשפחה המשמעות של תפוצה בשיעור 13% היא כי ליותר ממחצית המשפחות הייתה בת בשם סעודה).

מילים שמספרות היסטוריה

הזמן כידוע לנו מטשטש את עקבות ההיסטוריה עד שבחלוף הדורות קשה, ולעתים בלתי אפשרי למצוא מוצגים או אסמכתאות שיעידו על המקורות, אך יש דברים שגם כוחות האבולוציה של הזמן עדיין מתקשים למחוק מן היסוד.
אבותינו שהגיעו למרוקו לאחר גזרות קנ”א וגרוש ספרד ונטמעו בחלוף מאות השנים באוכלוסיה המקומית, אימצו ודאי רבים ממנהגיהם של המקומיים ואט אט החלו לדבר בשפתם.
השפה הספרדית פינתה את מקומה לטובת השפה המרוקאית (שבה דיברו בניב יהודי), עד אשר זאת הפכה לשפת האם ואילו הספרדית השתכחה כליל.
השתכחה כליל ?  לא מדויק ……
לפני שנביא דוגמאות של מילים שהצליחו לחמוק מכוחות ההרס של האבולוציה נציג ציטוט מדבריו של מי שהיה כנראה הראשון שחקר את סוגית הקשר של השפה שבה דברו יהודי דבדו לשפה הספרדית, הרב שלמה הכהן אצבאן זצ”ל.
לאחר שקצין צרפתי של שלטון החסות קפיטאן דולו ביקש ממנו לחקור את מוצאם של יהודי דבדו, הוא עורך מחקר מקיף ובין היתר הוא מנתח את לשונם של בני הקהילה ומגיע למסקנה “שהם מדברים באיזו מילות ושמות שרישומן ניכר שהם לשון ספרד כמו הכותונת שבלשון ערב קורין אותה קשאבה ואנו קורין אותה קמג’א”.
הגילוי הזה שמצטרף לגילוי המאוחר יחסית על היותנו יוצאי סיביליה מעורר בנו את יצר הסקרנות ומוציא אותנו למסע בילוש בלשני בחיפוש אחר אוצר קטן של מילים שהצליחו לשרוד מאות שנים של כוחות היטמעות חזקים שפעלו כנגד כל מה ששייך למורשת העבר.
כמו גרגרי החול שעל שפת הים כך מילותיה של שפה רבות הן מספור, מה שבוודאי אינו מקל על החיפוש.
אבל הכוח המניע והממריץ של האתגר מוכיח את עצמו ואט אט החלו להיערם המילים וכבר יש בידינו רשימה קטנה של מילים שיש להודות שבאף אחד מהמפגשים שלנו איתן בעבר לא עלה בדעתנו הקשר שלהן לשפה הספרדית.

המילה בספרדית פירוש בשפה המרוקאית של הורינו המילה העברית
escuila בית ספר סְקְווּיִלָה בית ספר
vest אפוד וֶסְט אפוד
zapato (סָבָּאטוֹ) נעל סְּבּאָט נעל
manta שמיכה מָנְטָה שמיכה
tabla שולחן טָבְּלָה שולחן
mantel מפת שולחן מְנְדִיל מפת שולחן
cocina מטבח קוּזִינָה מטבח
cacerola קדירה קָסְרוֹלָה אִלְפָּס
camisa חולצה קמְזָ’ה חולצה
Catre* מיטה קאָטְרֵי מיטה
almohada כָּרִית למְכְדָּה כָּרִית
guerra מלחמה גֵירָה מלחמה
bano חדר אמבטיה בָּנְיוֹ מעין גיגית לרחצה של תינוקות וילדים
basin אגן (כלי לאגירת נוזלים) בָּסִינָה גיגית ששימה לכביסה

*  התרגום המדויק של המילה Catre הוא עריסה ולא מיטה

עוד מצאנו מילים שהיו שימושיות יותר בקרב יהודים מקהילות אחרות שאף הם ממגורשי ספרד. הנה למשל מילים שהיו שגורות בקרב יהודי ספרו.

המילה העברית

במרוקאית של הורינו בספרדית
מיטה קָאמָה cama
כיסא סלְיָה Silla (סִייֶה)
סיר טָאזִ’ין tagin

 וכמו בלשים המכבדים את המוניטין שלהם גם הבלשנים שלנו אינם יכולים להסתפק בכך שהצליחו להעלות ברשתם את אוצר המילים שמקורותיו הספרדים נשכחו.
בשלב הבא היה צורך לענות על השאלה “מהו סוד כוחן של מילים אלה שדווקא הן הצליחו לשרוד מאות שנים של כוחות אבולוציה”.
בהיעדר כל שריד דוקומנטרי שיוכל לעזור בפענוח התעלומה, פנו בלשננו אל השכל הישר והאינטואיציה ואלה מצידם הציעו השערה שגם מי שיחלוק עליה יתקשה להתעלם מהיסודות המוצקים עליהם היא נשענת.
השאלה הראשונה שיש להתמקד בה היא האם יש מכנה משותף לכל המילים שברשימה, ואם כן מהו.
לא צריך להתעמק כדי לגלות שרוב המילים הם שמות עצם ובהגדרה לשונית מדויקת יותר “שם עצם מוחשי” .
המילים שברשימה מתארות חפצים ועצמים שניתן למשש, לראות ואף להשתמש בהם.
לא נדרשת מנת יתר של חוכמה כדי להגיע למסקנה הכול כך טריוויאלית שבֶּמָקוֹם שבו חפץ מסוים איננו קיים אין צורך בשם עצם שייצג אותו.
ואיך זה מביא אותנו לפתרון התעלומה שלנו?
פשוט מאד !! אבותינו שגורשו מספרד הגיעו למרוקו כשבגרדרובה שלהם היו פריטי לבוש כמו חולצות ואפודים שהבֶּרְבֶּרִים המקומיים לא הכירו, את ארוחותיהם הם הכינו במטבח ואכלו אותן על שולחנות עליהם פרשו מפות שולחן (ולא כמו המקומיים שעדיין אכלו על מחצלת שנפרשה על הרצפה) ובקיצור משתמשים באוסף של פריטים שאינם מוּכָּרים ואינם בשימוש אצל הברברים המקומיים ולכן אין להם בשפה המקומית מילה מקבילה לזאת שבשפה הספרדית.
הברירה היחידה היא להמשיך להשתמש בשם העצם שהביאו אתם בעת גירושם מספרד.

 

חידודי לשון – על פתגמים וחרוזים

 

קצת רקע

כשהתחלנו בהכנת הפוסט חשבנו שעיקר העבודה שלפנינו תהיה בליקוט וכינוס של הפתגמים שהיו נפוצים כל כך בשימוש בשפתם של אבות השושלת, אבל אז החלו לעלות ספקות לגבי התועלת שיכולה לצמוח מפוסט שמלקט בתוכו עשרות ואולי מאות של פתגמים, שהרי אין בכוונתנו וגם אם רצינו בכך אין באפשרותנו להחיות לא את השפה ולא את הפתגמים.
לאט לאט חלחלה בנו ההבנה שלעניין שימור המורשת, עולם הפתגמים של דור האבות הוא נכס יקר מאין כמוהו שאוצר בתוכו הרבה מעבר לפתגם עצמו, לְמִן האופן שבו הם שולבו בשיח דרך המסר החבוי והרמיזות (מעאנת) שבו ועד היכולת והכישרון לשלב אותם בסיטואציות יומיומיות.
לפיכך במקום ללקט את אוסף הפתגמים שהיו בשימוש (כפי שהתכוונו מראש לעשות), העדפנו להתמקד במספר מצומצם מהם שבאמצעותם ננסה להמחיש את העולם הקסום של השפה שבה דיברו אבות המשפחה.
לפני שאנחנו פונים לטעום על קצה לשוננו מקצת מטעמה של הלשון העשירה והמתובלת שבה דיברו הורינו נוסיף עוד כמה מילות הסבר והקדמה שאולי יועילו בהמשך להבנת המסר.



הדור של ימינו שנולד במרוקו ועלה ארצה בגיל הילדות, זוכר את השפה שבה דיברו הורינו בדֶבְּדוּ ופזורותיה, ומי מהם שולטים בה היטב ויודעים לדבר בה עד היום בניב עסיסי ומעורר קנאה.
אבל בודדים אם בכלל, שולטים בה באופן מלא, כי שליטה מלאה פירושה שליטה בים של פתגמים וּמְשָלִים כדי יכולת לשלב אותם באופן שוטף בדיבור ולתבל בהם את השיח היומיומי כפי שאבות הקהילה ידעו לעשות.
כשציטטנו בצער במקומות אחרים באתר זה את האמירה הידועה “כשהם רצו לספר לא רצינו לדעת ועכשיו שאנחנו רוצים אין את מי לשאול” התכוונו בעיקר לעניינים היסטוריים שקשורים למאורעות, ציוני דרך היסטוריים ומורשת, וספק אם נתנו את דעתנו לאוצר היקר של הפתגמים והניבים, אבל האמת היא שאובייקטיבית קשה אם לא בלתי אפשרי לשמר פתגמים, כי שלא כמו במאכלים לדוגמה שבהם אפשר לשחזר את המאכל באמצעות המילים הכתובות של המתכון המתועד, בפתגמים וניבים המילים בלבד כמוהן כמתכון שבו המצרכים הנדרשים בלתי ניתנים להשגה, והכישורים הנדרשים להכנתו הם של שפים מהשורה הראשונה, כי המילים בלבד חסרות את הצליל והאינטונציה ואת הרמזים הנסתרים (מְעְנאָת), והשימוש בפתגמים מצריך את היכולת הוירטואוזית שהייתה לדור האבות להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהשיח השוטף.
הוסיפו לזה את העובדה שפתגמים מטבעם רגישים אפילו לדיאלקטים שונים של אותה שפה והתרגום שלהם לשפה אחרת יכול לשבש אותם וליטול מהם את העוקץ.
מכאן
קצרה הדרך עד להבנה שיותר ממה שחשוב לשמר את הפתגמים עצמם, חשוב לשמר ולתעד את העולם שמסביבם וזה מה שננסה לעשות בדוגמאות שעל קצה הלשון שנביא מתוך עולם הלשון של דור האבות בתקווה לפתוח צוהר קטן דרכו אפשר יהיה להציץ לעבר הקסם, הכישרון וחכמת החיים שהיו טמונים בשפה שבה דברו אבותינו.

נאמר על מי שלא ידעו ליהנות מכספם בחייהם

על נופים יפים ואנשים חולפים

הפתגמים כיסו את כל תחומי החיים והם תמיד ידעו לשלוף מאמתחתם פתגם מתאים שימחיש את הסיטואציה כמו למשל בסיפור הבא מתקופת חייה האחרונה של מרים אחותי ז”ל.
מרים גרה בגפה בבית שהיה מבודד מבתיה האחרים של שכונת מקור חיים שבירושלים. בימים עברו כשכוחותיה היו עמה והיא יצאה מעת לעת מהבית היא לא חשה כל בדידות,  נהפוך הוא המיקום של הבית רחוק מן הכביש ומבתיה האחרים של השכונה היה בגדר יתרון, אבל עם הזמן כוחותיה אזלו ובריאותה הייתה רופפת, מרים הייתה שלא מרצונה מרותקת לביתה, ואפילו הרכבת שבימים עברו הייתה חולפת במסילה הסמוכה לביתה חדלה לפעול וכבר אינה יכולה להפר את הדממה המעיקה.
והנה באחד הימים כשביקרתי אצלה וישבנו יחד במרפסת ביתה הקטנה אמרתי לה בניסיון לעודד את רוחה ש”בעוד זמן מה פסי הרכבת שליד ביתה יהפכו לטיילת המסילה וכל היום היא תראה מטיילים חולפים על פניה, וממרפסות הבתים ההולכים ונבנים סביבה ישקיפו עליה הרבה שכנים חדשים” ובקיצור היא כבר לא תהיה בודדה.
היא השיבה לי מיד בפתגם הבא:

“קאָלְק פֶס זְייאָנְת גִ’יר מוּאָלִיהָא רְחְלוֹ”
“מספרים שפֶס (העיר) יָפְתָה רק אחרי שתושביה עזבו”

לא חלפו אלא חודשים אחדים ומרים הלכה לעולמה…
וכמו בפתגם שבו השיבה לי, כך הסביבה שליד ביתה הפכה באחת למקום שוקק חיים, עם הולכי רגל שפוסעים הלוך ושוב על הטיילת שנבנתה על המסילה, בְּלִיל קולות של ילדים שנהנים ממתקני השעשועים הייחודיים שנבנו ממש ליד פתח הבית ושבילי אבן שמתפתלים בין צמחייה יפה תעלות מים וברכת דגים.

 

מעט מספר הפתגמים של שמחה

כמו מרים ז”ל גם שמחה תבדל”א הייתה מעיין שופע של פתגמים, אלא שהזיכרון הפנומנאלי והכישרון הוֶרְבָּלִי שהזינו את המעיין שנים ארוכות עייפו, ודפי הספר הלכו והצהיבו ולצערנו הפעמונים לא צלצלו בזמן ואנחנו נותרנו מתרפקים על המעט שאנחנו זוכרים מימים עברו והמעט שמצליחים בקושי רב לדלות בהווה.
בימים הטובים שלה היא תמיד ידעה לשלוף פתגם מאוצר הפתגמים החבוי בראשה אם כדי להמחיש ולהדגיש את הסיטואציה ואם כדי לתבל את השיח.
ה
נה כמה דוגמאות:

כל יום והחדשה שלו

כשהרחיבו את כביש ירושלים תל אביב תהיתי לא פעם למה נועדה אותה מנהרה מוזרה שהלכה ונבנתה בואכה שער הגיא במקום שבו אין הולכי רגל או מכוניות שצריכים לחלוף מצד אחד למשנהו.
לימים גיליתי את סוד התעלומה והסתבר לי שהגשר נבנה כמסדרון אקולוגי למעבר של בעלי חיים בין שני צידי הכביש וכשחלפתי שם ברכבי יצא לי לא פעם לשאול נוסעים שהיו אתי אם הם יכולים לנחש למה נועדה המנהרה שעל פניו נראה שלא נעשה בה שימוש ואין בה צורך כלשהו.
כשגיליתי להם את “הסוד” תגובות ההתפעלות של כולם היו פחות או יותר דומות, ורק שִמְחָה השיבה מיד בפתגם ששלפה מאוצר הפתגמים שלה.

“עיִש אְנְהָאר, תְסְמְע אכְבַּאר”
חָיֶה יום נוסף, תגלה דבר חדש

היופי והחן של החריזה הקצרה והתכליתית נעלמו בדרך שבין הפתגם המקורי לתרגום המילולי לעברית.

איך יודעים אם לדאוג מהפגם?… בודקים מה אומר הפתגם

אמרנו קודם שהפתגמים כיסו את כל תחומי החיים והנה לנו דוגמה של פתגם שהרחיק עד לתחום של הנדסת מבנים.
כולנו מכירים את הסדקים שלפעמים נפערים בקירות הבית ומביני עניין יספרו לנו שהסדקים נחלקים לכאלה שהם לרוחב הקיר שצריכים להדליק נורה אדומה באשר לבטיחות המבנה ואלה שהם לאורך שאין לדאוג מהם.
ואיך אפשר להבטיח שלא נתבלבל בין הסדק המסוכן לזה שאין לדאוג ממנו ?
פשוט… קובעים פתגם

“איִלָא שְק אְטוֹל בְּנִי סוֹר אוּ אִילָא שְק לְעָארְד חְסְבּוֹ פְלאָרְד”
אם הסדק הוא לאורך אפשר להסיר דאגה ואם הסדק הוא לרוחב סופו (של הקיר) להגיע לאדמה”.

גבירתי המשרתת

גבירתי המשרתת
באחד הימים מספר אורחים שהתארחו בביתה של שמחה ביקשו להסב את תשומת ליבה לכך שהעובדת הזרה שמטפלת בה הולכת לדעתם קצת רחוק עם תחושת הביתיות שהיא חשה אצלה בבית. שמחה שהייתה מודעת למצב השיבה להם מיד בפתגם קצר שבהחלט יכול לסכם את הסיטואציה המוזרה.

“רְבְּבִּי חוּואְזְ’נִי לִיק אָ מסְעוֹדָה אוּּאָנא נְקוּלְּק לָאלָא”
אלוהים רצה שאזדקק לעוזרת, ואני היא הקוראת לה גברת”

מילים מילים

לכל שפה יש את הפתגמים שלה שמדברים בזכות השתיקה והאיפוק, בשפה העברית והאנגלית “השתיקה יפה לחכמים” ו – “silence is golden” שמשבחים את השתיקה ואילו בשפת הפתגמים של הורינו הדגש הוא על התבונה והתועלת.

“דִי סּארְט לְקְלְמָא מָא סרְטְש ל עְדְם”
“מי שבלע מילה לא בלע עצם”.

ואילו המקבילה לפתגם הידוע “דברי חכמים בנחת נשמעים” הוא הפתגם הבא.

“לְ כְּּלָאם לְדִיד י’חְּלְלוֹ בָּאב דְלְחְדִיד”
“מילים של נועם יפתחו שערי ברזל”

כמו בפתגם הקודם גם כאן הפתגם העברי קושר איפוק ונועם הליכות עם חכמה ואילו בפתגם המרוקאי הנועם מביא תועלת ויכול לסלול דרך ללב קשה.

בילויים של סוף שבוע

“לִילְת אגְ’מְעָה לִילְת טְחַיְין, לִילְת סְבְּת לִילְת סְכַיְין אוֹ לִילְת לְחְּד לִילְת לגְ’בָּאיְין”

 הפתגם מספר על שלושה מלילות השבוע שכל אחד מהם מתאפיין במשהו ייחודי. ליל חמישי ליל הבישולים, ליל שישי ליל החמינים וליל מוצ”ש ליל הדכדוכים.
לגמרי לא מפתיע שהתכונה של הבישולים והחמין של לילות שישי ושבת מוצאת את דרכה לספר הפתגמים, דא עקא שהסיפא של הפתגם מאפיינת את ליל מוצאי שבת בתחושה של דכדוך שלגמרי לא ברור מניין הגיעה לשם, וכדי שלא נשאר עם חלל ריק על מקורה של אותה תחושת דכדוך נציע כאן את הפרשנות הבאה:
בשעות שלאחר החמין ומנוחת הצהריים של השבת היו נוהגים להתכנס ולבלות יחדיו  קבוצות של בני משפחה, ומאחר שבימים ההם לא היו שעוני שבת שאפשר לכוון מראש להדלקה אוטומטית של האור, ההמתנה לצאת השבת הייתה תוך כדי שחשכה יורדת אט אט על הבית.
נדמיין עכשיו קבוצת אנשים המבלה בחשכה כשמצד אחד היא מותירה מאחור את הקודש והמנוחה של השבת, ומן הצד השני ממתינים לה בפתח ימי החול ושבוע העבודה הארוך ולא נתקשה להבין את תחושת הדכדוך שנקשרה עם ליל מוצאי השבת.

 

לא שם פס על אף אחד
באחד הימים אחת מבנות המשפחה הגיעה לביקור אצל שמחה כשהיא לבושה בבגד שבעיני מי שהיו שם לא נראה שגרתי. כנהוג בין חברים במצבים כאלה הבגד ומי שלבשה אותו זכו לשלל תגובות מבודחות ואילו שמחה הגיבה בפתגם שאם נשים לב מתייחס לא רק למי שלבשה את הבגד אלא גם לתגובות האנשים.

עְמְל מַאעְזְ’בּוֹ אוֹכְלָּא אְנָּאס יְתְעְזְ’בּוֹ 
“עשה את אשר על ליבו והותירם משתוממים בו

“עוּבְדּוֹת הַחַיִּים”
בנים out בנות in

דִימָעְנְדוֹש לְבְּנאַת מַאיְעְרְפוֹש בָּאש מָאת

אחד ממאפייני השפה היהודית שהייתה שגורה במחוזותינו שבמרוקו היה הדיבור הישיר. לומר את הדברים ללא כחל ושרק ולהעביר מסרים בגלוי ומבלי לארוז אותן במילים יפות, ומבלי להיכנס לדיון בנושא נציין שזה לא עומד בסתירה לנועם הליכות ודרך ארץ שהם הקפידו בהם.
הנה למשל הפתגם הזה שתרגומו המילולי הוא: “אם אין לך בנות אף אחד לא יגלה שהלכת לעולמך”. הדאגה כולה לאדם בעת צרה מיוחסת לבנותיו בלבד עד כדי כך שבלעדיהן אנשים לא יגלו את דבר מותו.
גם בזמנים המודרניים הבנות “מובילות” על הבנים במה שקשור לדאגה וסעד להורים וככל הנראה בימים ההם הן הובילו בפער גדול ואם כך בוא נקרא לילדה בשמה ונאמר את הדברים באופן הכי כנה, גלוי וישיר.

 

באים לסמן וי
 בישראל ניחומי האבלים מקובלים כמחווה כלפי שאריו של המת גם למי שלא הכירו את המת בחייו אבל במרוקו של דבדו ופזורותיה חיי היהודים היו שזורים זה בזה כולל דאגה לשלומם של חולים ואנשים במצוקה. וכמו בכלל האומר שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל כנראה שגם כאן היו מי שהגיעו לנחם הגם שלא הקפידו להתעניין באדם בחייו ולאלה בדיוק מכוון הפתגם.

מָאפְטְנוֹש בָּאש מָאת גִ’יר עְּזָאוּ אוּפָאתוֹ
לא חשו במותו, רק ניחמו וחלפוּ

יש לנו תרנגולת, כל היום חושבת סולת

תְזָ’אזָ’ה פְלְמוֹת אוֹעִינִיהָא פֵתְכֵּרְכֵּיש
“התרנגולת בסיר מתבשלת, וראשה במה שהיא אוכלת”

הפתגם נאמר כמשל לאישה זקנה שעדיין מחפשת אחר מנעמי החיים ובהשאלה להרבה מצבים בחיים שבהם בני אדם שנמצאים על סף תבוסה וכישלון ממשיכים לפנטז על דברים לא מציאותיים.


טיפים לבית

 1. ארגון וסדר   
במידה זאת או אחרת בכל בית מצטברים כלי בית, בגדים ושאר מיני חפצים שעם הזמן תדירות השימוש בהם מצטמצמת עד כדי שכמעט שלא נעשה בהם שימוש, ובכל זאת כשעושים סדר ונתקלים באותם חפצים יש קושי להחליט אם הגיע הזמן להיפרד מהם ומעדיפים לדחות את ההחלטה למועד אחר בתקווה שעד אז נזדקק להם.
כדי להקל עלינו את ההחלטה בא לעזרתנו הפתגם הבא:

ג’אָלִי פְ מוֹטְעוֹ
“המקום שלו יקר ממנו”

הפתגם מציע לנו מבחן אינטואטיבי שבשפת הכלכלנים נקרא מבחן עלות תועלת. כשאתה מגיע להתלבטות כזאת שאל את עצמך אם השימוש באותו כלי/בגד/חפץ מצדיק את המקום שהוא תופס ותמצא שההחלטה קלה ופשוטה. נסו והיווכחו !

 

 2. עיצוב פנים 

הם לא למדו עיצוב פנים ורק חכמת החיים שלהם הביאה אותם להבנה שמבואת הכניסה לבית היא זאת שבה נקבע הרושם הראשוני שאנחנו מקבלים על הבית ומכאן חשיבותה הרבה בעיצוב הבית.
הם לא שמעו על תורת הפנג שוואי ובכל זאת הם ניסחו פתגם שתואם את אחד הכללים הבסיסיים בעיצוב הבית עפ”י תורה זאת.

“לְ-הִיבָּא דְ-דָאר עְלָא בָּאב אְְְ-דָָּאר”
הדר הבית בפתח הבית

 הם לא ידעו ולא שמעו על אנרגית החיים של הפנג שוואי (הצ’י) אבל חכמת החיים שלהם לימדה אותם כנראה שהפתגם “אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני” תקף גם לבאים בפתח הבית.

לא זזים בלי חרוזים
הצוהר הקטן שהדוגמאות למעלה פתחו בפנינו אל עולם הפתגמים של זקני הדור שכבר אינם אתנו, גילה לנו טפח מכושר הביטוי והעושר הלשוני של השפה שבה הם דיברו. עם זאת המפגש הראשון שלי עם הכישרון הוורבלי המיוחד הזה לא היה דרך פתגם שמישהו ידע לשלוף בזמן הנכון אלא עם סיפור על מענה חרוז בחרוזים שגברת זקנה אחת השיבה בו במקום לשאלה שנשאלה, ומעשה שהיה כך היה.


בימים שלקראת אמצע שנות החמישים מימון ז”ל ויצחק הבן של דוד משה יבדל”א שותפים בחנות בגדים חדשה ויחידה מסוגה בלעיון שבמרוקו. לצורך הקמת העסק הם נוסעים לקזבלנקה ושוהים שם תקופה מסוימת בחדר ששכרו בביתה של גברת יהודייה.
השכירות היא כנראה על בסיס “הכל כלול” ואת ארוחותיהם מכינה להם בעלת הבית שבפיהם מכונה לָּלָּה שהוא מעין תואר כבוד.
באחד הימים כשהם יושבים לאכול את הארוחה שלהם שבה המנה העיקרית היא מרק חומוס, מימון מבחין כנראה שהמרק דל בגרגרים והוא פונה בעדינות אל הגברת היושבת לידם כדי לשאול אותה.
להלן הדיאלוג הקצר ביניהם:

מימון: אָ לָּלָּה פָאיֵין לְּ- חְמְס
הגברת: עוֹם אוּגְ’דְס אוּתְזְ’בְּר לְּ- חְמְס

שתרגומו המילולי לשפה העברית הוא:

מימון: היכן החומוס גברתי ?
הגברת: שחה וצלול ותמצא את הגרגרים

כמו בשפת המקור של הגברת שבו במקום מציעה למימון לצלול בתוך המרק כדי למצוא את מבוקשו, גם בתרגום לעברית המענה שלה מדגים את אחד המימדים של היכולת הוורבלית שהזכרנו קודם שהוא המקוריות והיצירתיות, אבל שלא כמו בשפת המקור התרגום לעברית מאבד בדרך את החן המיוחד של החרוז שגם הוא נעשה בשליפה ואני מותיר בידיכם את ההחלטה על מידת הכישרון ומיומנויות השפה שנדרשים כדי לתת מענה מיידי, מקורי ושנון והכל בחריזה טבעית ולא מאולצת.

חידושי הלשון של דוד משה
בלקסיקון השפה המרוקאית שבה דיברו הורינו כמות הערכים שהתייחסו למונחים רפואיים הייתה דלה ביותר ודי היה באצבעות יד אחת כדי למנותם, וכך שלל ההתמחויות המקצועיות של רופאים שאנחנו מכירים מהזמן המודרני, למן האורטופד והקרדיולוג ועד הפסיכיאטר והפסיכולוג הסתכמו למונח אחד ויחיד שהוא רופא (טְבֵּיבּ).
והנה באחד הימים תוך כדי שיחה שהתנהלה בשפה המרוקאית, דוד משה ז”ל היה צריך לספר משהו על פסיכיאטר.
מי שהכיר את דוד משה בחייו זוכר אותו כאדם חסכן במילים ששפת דיבורו ישירה ונטולת מניירות וכך גם התרגום שהוא אילתר בו במקום למונח פסיכיאטר, “טְבֵּיבּ דְלְְעְְקְְל”.
“טְבֵּיבּ” כפי שציינו קודם פירושו “רופא” ואילו “עְקְל” פירושו מוח או שכל, ומכאן שלדידו של דוד משה הפסיכיאטר אינו אלא “רופא מוח”  או “רופא שכל” והרי לכם חידוש לשוני פרי מוחו של הדוד היקר.

ומשפט קצר לסיום
מבלי להמעיט בערכם ובכישרונם של סופרים ומשוררים אני מעז להעלות השערה שאחת הסיבות שבגללה הורינו לא הרבו לעסוק בכתיבת שירה היא כנראה בגלל שהם דיברו שירה. השיח היומיומי שלהם היה מתובל בניבים, משלים וחרוזים שבמקומות אחרים אפשר לפגוש בעיקר בספרי שירה.

אילן הדורות – דור דור וסיפורו

אילן הדורות

חלק מאילנות היוחסין שהעלינו לאתר כוללים עשר דורות ובהנחה שבתקופה שבה חיו אבות המשפחה במרוקו, דור ממוצע נמשך לפחות 20 שנה, עשרת הדורות של אילן היוחסין המשפחתי מכסים תקופת זמן של לפחות 200 שנה ולפי המניין הזה אנחנו מגיעים לתחילת המאה התשע עשרה ויתכן שאפילו לסוף המאה השמונה עשרה ואם כך מצאנו לנכון לבנות אילן אותו כינינו “אילן הדורות” ולספר באמצעותו את סיפור הדורות.
אילן הדורות כולל את רוב הנפשות הידועות לנו מתוך הדורות הראשונים של אילן היוחסין המשפחתי אך ככל שמטפסים במעלה הדורות (יורדים בתרשים כלפי מטה) אל עבר הדורות של ימינו מספר הנפשות המופיעות באילן הדורות מצטמצם לכדי מדגם של נפשות ספורות מתוך כלל הנפשות של הדור.
בהתייחס לדורות הראשונים ה”מעט” שאמרנו שנספר הוא כמעט כל מה שאנחנו יודעים על הדור והנפשות שחיו בו. ככל שמתקדמים אל עבר הדורות של ימינו אנחנו אמנם יודעים יותר אבל עדיין מספרים מעט כי המטרה במסגרת הזאת של אילן הדורות היא להציג מאפיינים כלליים של הדור.
כדי לספר את סיפור הדורות של קהילת יהודי דבדו היינו צריכים לבנות תרשים של אילן הדורות. התרשים שלנו נגזר מאילן היוחסין של Dar Aouz Eregba בעיקר בגלל מספר הדורות הגדול שיש באילן הזה. לצפייה בתרשים הקלק כאן

דור דור וסיפורו

כדי ש”סיפור הדורות” יהיה מוחשי יותר, יש לנוע בין התרשים שנפתח בלשונית החדשה לתיאורים המופיעים בדף זה.

דורות 4 – 1: ראשי השבט

באילן היוחסין הכללי של משפחת הכהן סקלי המורחבת סבא רבא דוד מן הדור ה-5 שייך לענף Aouz Eregba ואילו אשתו סבתא רבא עווישא לענף Bousseta.
דורות 4 – 1 שבחלק השמאלי של אילן הדורות הם חלק מענף Bousseta.
דורות 4 – 3 שבחלק הימני של אילן הדורות הם חלק מענף Aouz Eregba.
אלה הם הדורות הקרובים ביותר לתקופה של גזרות קנ”א ולתקופה שבה היהודים שבו לבקשת המלך לדבדוּ, (סוף המאה ה-17) מאה שנה לאחר שנטשו אותה.
החל מאמצע המאה התשע עשרה ועד לקראת סופה עלו לארץ רבים מיהודי דבדו ביניהם היו גם משה כהן מדור 4 מענף Bousseta, משה כהן מענף L’mokhalet ומשה מרציאנו.
שלושתם קבורים בהר הזיתים. (לאחרונה אותרו קבריהם של השלושה וכל המצבות חודשו).

דור 5: הדור האחרון שנולד ומת במרוקו

בליל שבת כ”ג באלול תרפ”ב 16/9/1922 נרצחו משה ויצחק כהן שני אחיה של סבתא עווישא בידי מרצחים ערבים אשר תקפו אותם בשנתם בעיירה אוטט אליה נסעו בענייני מסחר.
בתקופתו של הדור ה-5 החל ה”רילוקיישן” שלאחר החלת הפרוטקטורט הצרפתי של יהודי דבדו לעבר יישובים אחרים במרוקו. (אוג’דה, לעיון, תאוורירת, ברגן, ג’רדה ועוד).

דורות 7 – 6: קץ הגלות ועלייה לארץ
אלה הם הדורות אשר בתקופתם מתרחשת בארץ מלחמת השחרור שבעקבותיה ישראל מקבלת את עצמאותה בשנת 1948, ובמרוקו מתנהל מאבק לאומי של המוסלמים כנגד השלטון הצרפתי שבסופו מרוקו זוכה לעצמאות בשנת 1956.
שני האירועים גוררים בעקבותיהם עוינוּת ואלימות כלפי היהודים במרוקו ובמקביל מעודדים את עליית היהודים לארץ.
ביוני  1948 מתרחש הפוגרום בג’רדה שבו נרצחים 42 יהודים ובהם 16 מבני משפחת הכהן סקלי, ארבעה מבני משפחת מרציאנו וארבעה ממשפחת מרילי שהם מיוצאי דבדו.
בגל העלייה של שנת 1948 עולים חלק מבני הכהן סקלי ובגל העלייה של 1956 עולים כל היתר.
חלק מבני הדור ה-7 הם החוליה המקשרת הראשונה שבין החיים במרוקו לחיים בארץ.

דור 8: תחילתו של מיזוג גלויות
דור המעבר שבחלקו נולד במרוקו וחלקו בארץ.
אלה שנולדו במרוקו וגדלו בה עד לגיל היָלְדוּת או הבגרות ונושאים עמם מטען גדול של חוויות, זיכרונות, דמויות ומראות שבחלקם שלמים ובהירים ובחלקם מעורפלים ומקוטעים ואלה שנולדו במרוקו ועלו בעודם פעוטים או שנולדו בארץ ואין להם זיכרונות ישירים.
אלה וגם אלה גדלו בסביבה של הורים שגדלו במרוקו ונשאו עימם את התרבות ומורשת האבות ממרוקו, קיימו את המנהגים והמסורת ושלטו בשפה המרוקאית.
זהו גם הדור הראשון שמתערה היטב בחיים בארץ ישראל והוא הגשר שבין שתי התרבויות והחוליה המקשרת העיקרית שבין החיים במרוקו לחיים בארץ ישראל.
תהליך מיזוג הגלויות מתחיל ואט אט צובר תאוצה. 
לראשונה בני משפחת הכהן סקלי ברובם הגדול באים בברית הנישואין עם מי שאיננו מבני הכהן סקלי, לא מבני העדה המרוקאית ושומו שמיים….. התחילו להתערבב עם עדות אשכנז  😀   😀 .

דורות 10 – 9: עידן חדש בהתהוותו
החוליה הראשונה בשושלת הדורות שכל כולה בנויה ממי שנולדו בארץ ישראל.
במקביל להיחשפות המצטמצמת לתכנים, מסורות ומנהגים שקשורים באבות המייסדים של השושלת, בריתות הנישואין כולם הם עם בני זוג שאינן ממשפחת סקלי ומיזוג הגלויות בשיאו.
האילן המשפחתי של הכהן סקלי פורש את ענפיו ומתמזג עם יער האילנות שמסביב.

חמישה דורות בתמונה אחת

 

אילן היוחסין

תוכן העניינים:
פניה נרגשת מאבות השושלת
מאילן בודד למטע שלם
לפני שמטפסים לאילנות
אילנות היוחסין
♦  כל האילנות
משפחת הכהן סקלי
משפחת בן שושן
משפחת מרציאנו
משפחת בנחמו
משפחת בן גיגי
משפחת מרעילי
משפחת בן סולטן
משפחת ענקונינה
משפחת בן נעים
משפחת בן סעדון
משפחת תורג’מן
משפחת אזולאי (מאוג’דה)
קצת סטטיסטיקה וגם קוסם לימי הולדת%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-jpg
סיפור מהחיים או בדיחה שרק דבדובי יכול להבין

 

 

 


פניה נרגשת מאבות השושלת

הצלחנו אמנם לנטוע מטע גדול אבל במרחב שבו, נותר מקום לאילנות רבים נוספים מבין קהילת יהודי דבדו שטרם ניטעו, וכאן המקום להציג פנייה פיוטית נרגשת של אבות השושלת אל צאצאיהם בני הדורות שלנו.
אם התצוגה אינה זמינה לחץ כאן 

 

מאילן אחד בודד למטע שלם

הספר Une nouvelle Seville en Afrique du nord – histoire et genealogie des Juifs de Debdou שהודפס בקנדה הוא סיכום של מחקר גניאולוגי שבו היו שותפים הרב אליהו מרציאנו, המזרחן נחום סלושץ, אלברט בן שושן, מוריס לקייר ומולאי אבדלחמיד.
חלקו השני של הספר שנכתב ע”י הרב מרציאנו שימש אותנו כבסיס לבניית אילנות היוחסין שבהמשך והוא כולל את רשימת בתי האב של יוצאי דבדו לפי המשפחות הראשיות שחיו בדבדו ופזורותיה
כשהתחלנו הכוונה שלנו הייתה להתמקד בענף הבודד של Dar Aouz Eregba באילן של הכהן סקלי ומכיוון שעם הזמן עמדנו על כך שבעצם ברובו הגדול האתר שלנו הוא אתר מורשת של קהילת יהודי דבדו ופזורותיה (ולא רק הכהן סקלי) החלטנו להרחיב את הגדרת האילן שלנו ל“אילן היוחסין של קהילת יוצאי העיירה דֶבְּדוּ“.
קיבלנו אילן מסועף ומרובה ענפים אותו רצינו להעלות לאתר כקובץ pdf על מנת שנוכל לעיין ולשוטט בו ובבוא העת כשנרצה בכך נוכל גם להדפיס אותו, אלא שאז גילינו שקשה יהיה לנווט ולהתמצא בתרשים כל כך מסועף (שכיום מונה יותר מ- 4000 נפשות!) ושגם ההדפסה שלו לא תהיה פשוטה.
הברירה הייתה להפריד את ענפי האילן הגדול וליצור מכל אחד מהם אילן משלו וכך במקום אילן אחד בודד שבו כל ענף מייצג משפחה קיבלנו “מטע” שבו כל אילן מייצג משפחה מסוימת.
אם נדמיין מטע שבו עצי פרי מסוגים שונים, במטע שלנו רוב העצים הם נניח עצי תאנה שכל אחד מהם מייצג אחת ממשפחות הכהן סקלי כמו סבאן, רזיגא, זאגורי… עצי תות שכל אחד מהם מייצג אחת ממשפחות מרציאנו כמו להרהר, בן עקו…וכך לגבי משפחות בן שושן ובנחמו ויש גם סוגי פירות כמו אלה שמיצגים את משפחות מרעלי ובן סולטן שמכל אחד מהם יש ארבעה או שלושה עצים ואפילו כאלה שמהם יש במטע שלנו עץ אחד בודד. שורשי האילנות שהעלינו נטועים בימים שלפני ה”רילוקיישן” של יהודי דבדו לאחר החלת שלטון החסות הצרפתי ובחלק מן האילנות הענפים מגיעים עד לימינו אלה.
סיכומו של דבר התחלנו ב “אילן יוחסין של משפחת Aouz Eregba” המשכנו ל “אילן היוחסין של הכהן סקלי” וכעת אנחנו מדברים על “מטע אילנות היוחסין של קהילת יהודי דבדו ופזורותיה”, שהוספנו בו גם את צאצאי בני משפחת אזולאי מאוג’דה שבהם נוצרו קשרי נישואין עם משפחות מיוצאי דבדו.

 

לפני שמטפסים לאילנות

• מקורם של כל האילנות הוא בבתי האב המופיעים בספר Histoire est Genealogie des Juifs de Debdou ומידע שהשלמנו מפי “זקני הדור” שעוד אתנו.
• אילנות היוחסין מוצגים לפי הכינויים המשפחתיים של היהודים בדבדו עפ”י החלוקה בספרו של הרב מרציאנו.

• בחלק מן האילנות מגיעים הענפים עד לימינו אנו ובחלקם מכילים רק את הנפשות המופיעות בספר ומי שיש בידו מידע שקושר נפשות המופיעות באחד מן האילנות לאלה של ימינו ומעוניין בהשלמת האילן ירשום את כתובת המייל והטלפון בתיבה “צור קשר” ואנו נשוב אליו.
• כדי להקל על הניווט בתוך התרשימים פיצלנו את האילנות שבהם יש מספר דורות גדול לשני תרשימים כך שהאחד מכיל את הדורות הראשונים והאחר את הדורות הבאים.
• מתוך הענפים המשפחתיים המופיעים בטבלאות שבהמשך הוכנו עד כה אילנות יוחסין לענפים שכינוייהם מודגשים בטבלה.
• על מנת לצפות בתרשימים שבהמשך נדרשת התקנה של תוכנת adobe reader.
כדי לנווט ולהתמקד באזור מסוים של קבצי ה PDF של אילנות היוחסין יש להשתמש ב-zoom או אם הוא אינו מופיע לעבוד לסירוגין עם סרגל הגלילה האופקי והאנכי ובגלגל העכבר עד אשר מתמקדים באזור הרצוי.
• בכל הטבלאות שבהמשך התרשימים שהוכנו עד כה הם לענפים שכינוייהם בטבלה מודגשים.
• כפי שאפשר לראות בתרשים המופיע בענף של דאר Aouz Eregba אדם יכול להיות משויך למספר אילנות.

 

אילנות היוחסין:

משפחה ראשית  ענפים שלהם הוכנו אילנות יוחסין
הכהן סקלי

AkouchAouz Eregba, Asaban  Benmshish
  BenzahourBoukaâva, Boussetachmien
 L’bitiwiL’hidaL’kohenL’magrod 
L’mokhaletL’ougzalMhigenM’khelef
NaâsNeffahOughrabaRéziga
   TamarZagouri
   
בן שושן  BzizChoulilefMrika 
   
מרציאנו   Ben AkoL’herherMchicho L’himmer 
   
בנחמו  H’kika, Tababa ,    Zaroual,    Fofo,      Bar Refael 
   
בן גיגי L’âsidi
   
מרעלי Ben Chemkha, Zemana
 משפחות אחרות  
סולטןבן נעים  
תורג’מןבן סעדון, Tordjman
 ענקונינה Zgiuor 
אזולאי* ראה הערה                                      Azoulay

*את משפחת אזולאי מאוג’דה שאיננה מיוצאי דבדו הוספנו לטבלה בשל קשרי נישואין שנוצרו עם הענפים Fofo ו- Bar refael של משפחת בנחמו. 


 

1. משפחת הכהן סקלי – Hacohen Skali

חותם ” הקהל הקדוש אשיביליה” מהמאה ה-14 המוצג במוזיאון ישראל

◊ גירוש סביליה
ההיסטוריון והמזרחן זאב הירשברג (“תולדות היהודים באפריקה הצפונית”) וכך גם ההיסטוריון הרב יעקב טולדנו (“נר המערב”), סבורים שיהודים לא הגיעו למרוקו אחרי גירוש סביליה עירם של משפחת הכהן סקלי בספרד (גזרותת קנ”א), אלא רק אחרי גירוש ספרד של 1492 שהתרחש 100 שנים מאוחר יותר.
לעומתם הרב שלמה הכהן אצבאן (הרש”ך), שחקר  עפ”י בקשתו של המושל הצרפתי קפיטן דולו מתי התיישבו יהודים בדבדו, מספר בקונטרס “יחס דבדו” שלאחר שחקר שטרות קנין ומכירה עתיקים, שטרי כְּתוּבָּה, תקנות שתקנו חכמי מדבדו וניתח את לשונם של בני הקהילה, הגיע למסקנות שהכהן סקלי הגיעו למרוקו מסביליה בזמן גזרות קנ”א והם “קראו שם העיר סביליא ע”ש המקום אשר נגלו ממנו, להיות להם לזכרון”.
מסקנתו של הרש”ך מקבלת חיזוק משטר בוררות שנכתב בשנת 1730 שבו דבדו מכונה בפיהם של הפוסקים בשם סביליה ולא בשמה מספר פעמים. (השטר ותרגומו מופיעים בדף “דבדו” שתחת הקטגוריה “ציוני דרך”). הרש”ך מעלה את האפשרות ש”בזמן ההוא הייתה מחלוקת בין הערבים וברברים עם הספרדים, וכשגלו היהודים מעיר סיבילייא קבלום הערבים בסבר פנים יפות והניחו להם לבחור לשכון במקום אשר ירצו”.
למסקנה של הרש”ך יש ראיה ברורה ממכתב ששלחו ראשי הקהילה לחכמי פאס, “..זאת לדעת רבותי קרוב למאה שנה משיצאו אבותינו מדבדו…ובשנת ת”ן חזרנו בפקודת המלך ירום הודו לדבדו…וכעת נספר לכבודכם פרשת בית הכנסת הנ”ל, אבותינו ספרו לנו ששם היו אבות אבותינו מתפללים כאשר קהילת דבדו הייתה רבתי …”. ממכתב זה עולה כי בשנת ש”ן (1590) עזבו יהודי דבדו את הקהילה ובשנת ת”ן (1690) שבו אליה, ואם נניח שיהודים חיו בדבדו לפחות חמישים שנה בטרם עזבו אותה בשנת 1590 הרי שיהודים התיישבו בדבדו לפני שנת ש’ (1550).
בעת הגירוש של שנת קנ”א, הפליגו יהודי סביליה מנמל קדיז למרוקו והתיישבו בעיר פס וככל הנראה הם עברו לדבדו אחרי הפרעות בפס של שנת 1465.
במאה ה-18 עברום חלקם של יהודי דבדו ובהם בני משפחת הכהן סקלי מדבדו לאלג’יריה ובמחצית השנייה של המאה ה-19 עלו רבים מבני הכהן סקלי לארץ ישראל.
בראשית המאה העשרים עם החלת הפרוטקטורט הצרפתי, התחילו בני הכהן סקלי לעזוב את דבדו ליישובים אחרים (אוג’דה, לעיון, תאוורירת…) ועם הקמת מדינת ישראל החלו לעלות אליה.
רוב בני המשפחה שלנו עלו לארץ בגל העלייה של 1956 ולאחר שהות קצרה ביישובים אחרים התרכזו ברובם בירושלים.
המצגת מהיציאה לגלות ועד העלייה לארץ מתארת את מסע הנדודים של משפחת הכהן סקלי מירושלים של ימי המקדש ועד ירושלים של ימינו והמפה שלהלן את מסלול הנדודים מאז גזרות קנ”א.



◊ מקורו של השם
מספר גרסאות למקורו של  הכינוי סקלי
, הגרסה הראשונה היא זאת של רבי שלמה הכהן צבאן (הרש”ך) קושרת את הכינוי סקלי ללגימטריה שלו (200) שמתאימה למילה “צדוק” שהוא הכהן שכיהן במקדש בגבעון שעל פי הנאמר בספר יחזקאל רק צאצאיו ראויים לכהונה גדולה, עפ”י פירוש זה השם סקלי בא לציין “כהנים מבני צדוק”.
לפי גרסה שניה בימי הביניים הייתה בסביליה שבספרד, מקום יישובם של בני משפחת הכהן סקלי תעשייה לעיבוד של חוטי זהב, והיהודים קראו לחוט המעובד סקלי סביליאני, לפי דעה זאת כהן – סקלי הוא כהן יקר וטהור כמו חוט הזהב המבריק ביופיו וזוהרו.
הגרסה השלישית מספרת כי אחרי חורבן בית שני, הגלה טיטוס את הכהנים מיהודה לסיקיליה שבאיטליה, ממנה הם נדדו למרוקו. הכינוי סקלי נוסף לשמם כדי לציין שכהנים אלה הגיעו מסיקיליה.
ענפים משפחתיים: משפחת הכהן סקלי נחלקה ל- 43 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

Barmalil   Aryaïch Archidi  Aouz Eregba  Akouch
Benmchich Benisrael Bendaoud Benbouzi Ben Chmouel
D’aresther chmien Bousseta Boukaâva Benzahour
L’aâjyal Hamiza Enbouz Elbouz D’cheich
L’hida Leknouch Lefsoukh Lebagdadi L’bitiwi
Mhigan L’ougzal  L’mokhalet L’magrod L’kohen
Oughraba Ouga Neffah Naâs M’khelef
Tjaja Tamar Saban Roubin Réziga
Zagouri benZamila Tsfia’h Tmiss

 

1.1: Akouch – דאר עקוש
מקור השם הוא כנראה בהיותו של ראש המשפחה בעל אופי “עקשן” כך הוסבר לי ואני מוסיף כאן פרשנות אישית משלי לשם.
בילדותי גרתי בשכונת מקור חיים בירושלים (שיש מי שקראו לה דבדו הקטנה) ואני זוכר היטב את משפחת דאר עקוש שגרו קרוב אלינו באמצע הדרך לבית הכנסת שרוב מתפלליו היו ממשפחת הכהן סקלי.
כשנודע לי לראשונה שמקורו של השם “עקוש” הוא בתכונת אופי של “עקשנות” התקשיתי לקבל את זה כי המשפחה שזכרתי יכולה להיות סמל לדרך ארץ, נועם הליכות, שלווה ורוגע ותכונות אופי אחרות שלמראית עין אינן דרות בכפיפה אחת עם “עקשנות”.
אבל בהרהורים של מחשבה שנייה שעלתה אצלי היו גם היו דברים שיכולים להתקיים רק בסביבה של עקשנות בדרגה גבוהה. אבי המשפחה אברהם (עמי ברהים) ז”ל שנהג מעת לעת לגזור על עצמו צום מצאת השבת ועד צאת השבת שלאחריה ! או הבן מרדכי (מריטך) ז”ל שאינני זוכר אדם בוגר אחר שסבל כל כך בימי הצום של יום הכיפורים ובכל זאת תמיד השלים את הצום עד תומו.
מתעקשים גם כשהדרך להשגת המטרה קשה ובד בבד נוהגים בדרך ארץ ובצניעות רבה.
לצפייה באילן היוחסין Dar Akoush דורות 1-8 לחץ כאן   

 

1.2: Aouz Eregba – דאר עוואז’ ארגבא
(מופיעה בתחתית הדף לחץ כאן כדי להגיע אליה)


1.3:  Benmshish – דאר בנמשיש

המזרחן והחוקר נחום סלושץ מזכיר את משפחת בנמשיש בחוברת שכתב על “יהודי דבדו”. הרב מרציאנו כותב גם כי משפחת דאר אנפאח “מתייחסת למשפחת משיש”.
לצפייה באילן היוחסין Dar Benmshish דורות 8 – 1 לחץ כאן  


1.4:  Benzahour – דאר בן זָהוּר
אחד מהענפים הקדומים של משפחות הכהנים בדבדו שלאחר גזרות קנ”א הגיעו לאלג’יריה ומשם לדבדו. ר’ יהודה הלוי הקדיש שירים לכבודו של אחד מאבות המשפחה הרב נחמן בן זהור. “אנשי תורה ומעלה היו בני משפחת בן זהור וגם אנשי שררה וגבורה….ר’ יצחק בן זהור נתן הון רב על מנת לשחרר יהודי מבית הסוהר” (ציטוט של הרב מרציאנו מתוך “מעלות לשלמה” של הרב שלמה הכהן צבאן). מן העיירה דבדו עברו בני משפחת בן זהור לאוג’דה, פאס, מליליא, לעראייש ואוהראן (יחס דבדו- הרב מרציאנו).
לצפייה באילן היוחסין Dar Benzahour דורות 9 – 1 לחץ כאן 


1.5:  Boukaâva – דאר בוקעבה
לצפייה באילן היוחסין דורות 4 – 1 לחץ Dar Boukaâva


1.6: Bousseta – דאר בּוּסְּתָא
מקורו של בוסתא שהפירוש שלו הוא בעל השש הוא כנראה במספר ילדי משפחה שנולדו עם שש אצבעות. שתי נשותיו של סבא שלנו דוד הכהן מדאר עוואז’ ארגבא נקראו בשם עווישא ואחת מהן היא דור 5 בענף בוסתא (ראה תרשים למעלה). שני האחים שלה משה ויצחק הכהן נרצחו באוטט ע”י ערבים באישון לילה של ליל שבת כ”ג באלול תרפ”ב.(1923) ומספרים עליה שלאחר רצח שני אחיה היא הביאה לסבא דוד את הסבתא עווישא האחרת כדי שיתחתן ויביא אתה את יתר ילדיו.
משה ויצחק הי”ד נרצחו במרוקו באותו הלילה ורצה הגורל שאורי ויצחק צאצאיהם יפלו בקרב במלחמת לבנון באותו היום ובגזרה סמוכה ואף יקברו באותה באותה שורת קברים שבהר הרצל. (קרא בדף “נפלו על מזבח המולדת”)
שמעון הכהן סקלי ז”ל בנו של משה הי”ד שהיה אחד מבני המשפחה האחרונים של הדור החמישי נפטר בחודש אדר תשע”ח בגיל 102 שנים. (אמו רחמה נפטרה בגיל 104).
לפי הרב מרציאנו משפחת דאר בוסתא מיוחסת לרבי דוד הכהן “ארבי לקביר” הראשון משפחות דאווד ממייסדי הקהילה בדבדו.

לצפייה באילנות היוחסין
דורות ראשונים  5 – 1 לחץ Bousseta 1- 5
דורות 8 – 5 משה הכהן לחץ Moshe        דורות 6 – 5 מרדכי הכהן לחץ Mordechai
דורות 7 – 5 יהודה הכהן לחץ Yehuda     דורות 6 – 5 יצחק הכהן לחץ Yitshac
דורות 11 – 5 עווישה לחץ Aouisha
 (המשכו של הענף היוצא מעווישה הוא הענף של דאר עוואז’ ארגבא)

 

1.7: chmien – דאר שמיען
כינוי המשפחה הוא על שמו של ראש המשפחה ר’ שמעון.
קשורים לענפים של דאר עקוש ודאר לביטווי.
לצפייה
באילן היוחסין Dar chmien דורות 6 – 1 לחץ כאן  

 

1.8:  L’bitiwi – דאר לבטיווי
לצפייה באילן היוחסין דורות 4 – 1 לחץ Dar L’bitiwi


1.9:  L’hida – דאר לחידא
לצפייה
באילן היוחסין דורות 8 – 1 לחץ Dar L’hida


1.10:  L’kohen – דאר אלְכֹּהֵן
אני זוכר את עצמי כילד שומע לא פעם מפיהן של נשות המשפחה את האמירה “ליִֹהוֹד רוֹהוֹם ז’ַאיֵין” שפירושו היהודים מגיעים, זה היה לקראת הגעתם של המתפללים מבית הכנסת לאחר תפילות השבת והחג. כבר אז כילד היה לי קצת מוזר שמי שהן בעצמן יהודיות מכנות יהודים אחרים “היהודים” כאילו היו בני דת אחרת.
והנה עכשיו מי שהם עצמם כהנים מכנים כהן אחר בכינוי “הכהן” כאילו היה הכהן היחיד בעיירה והם עצמם אינם כהנים. נראה שהכבוד הוא המכנה משותף לשתי הדוגמאות.
סוג של פניה בגוף שלישי לאדם או לאנשים אותם מכבדים הוא כנראה מקורו של הכינוי “הכהן”.
לפי הרב מרציאנו דאר אלכוהן “מתייחסת לדאר סבאן ודאר מכילף”.
לצפייה באילן היוחסין Dar L’kohen דורות 7 – 1 לחץ כאן  

 

 

1.11:  L’magrod – דאר למגרוד
שניים מבני הדור השני של האילן של דאר למגרוד שירתו בלגיון הזרים של צרפת ויוסף בן הדור השלישי שבאילן היוחסין היה כנראה הראשון מבני הכהן סקלי ויוצאי דבדו בכלל שנפל על הגנת המולדת ישראל.
לצפייה באילן היוחסין Dar L’magrod דורות 5 – 1 לחץ כאן 

 


1.12:  L’mokhalet – דאר למוכאלט
עפ”י המילון למרוקאית יהודית (חנונה מרכוס) כלוּטָא פירושה ערבוב וההסבר שקיבלתי מפי הרב אליהו מרציאנו למקורו של השם נובע מהיותם של בני המשפחה ידועים כמי שידם בכל. “כמ בכלוטה של פסח שיש בה הכל ובקטן” כך כנראה בני המשפחה היו מעורבים בעניינים רבים.
הקשרים המשפחתיים של דאר מוכאלט הידועים לנו לענפים אחרים הם לדאר עוואז’ ארגבא ולדאר אנפאח וצאצאים מבני הענפים האלה עשויים להופיע גם בתרשימי האילנות האחרים.
לפי הרב מרציאנו משפחת דאר למוכאלט מיוחסת לרבי דוד הכהן “ארבי לקביר” הראשון משפחות דאווד ממיסדי הקהילה בדבדו.

ואם כבר אנחנו בעניין של קשרים משפחתיים כאן המקום להודות לבן המשפחה מדאר מוכאלט האדון הנכבד יעקב הכהן סקלי (דיז’נא) מהעיר רחובות שנכונותו ומסירותו לענין המורשת בשילוב הידע האנציקלופדי שהוא נושא עמו תרמו תרומה משמעותית לאתר בכלל ולמדור אילנות היוחסין בפרט.
לצפייה באילנות היוחסין דורות 8 – 1 לחץ כאן

 


1.13:  L’ougzal  – דאר לוג’זאל
לצפייה
באילן היוחסין דורות 6 – 1 לחץ Dar L’ougzal


1.14:  Mhigen – דאר מְחִיגְן
לפי הרב מרציאנו משפחת דאר מחיגן מתייחסת למשפחת מכילף.
לצפייה באילן היוחסין
Dar mhigen דורות 7 -1 לחץ כאן                        

 


1.15:  M’khelef – דאר מכילף
לצפייה באילן היוחסין Dar M’khelef דורות 5 – 1 לחץ כאן  


 

1.16:  Naâs – דאר נאאס
לצפייה באילן היוחסין דורות 6 – 1 לחץ Dar Naâs



1.17:  Neffah – דאר אנְּפָאח
בביקור אצל דוד כהן מדאר אנפאח שגדל וחי בדבדו הוא סיפר לי שמקורו של השם “נפאח” הוא באבי הענף סבו דוד שנהג לפזר טבק על גב האגודל לכל ארכו עד כף היד ואז בתנועת משיכה של האף על גב האגודל להסניף מלוא החופן טבק.
לצפייה
באילן היוחסין דורות 8 – 1 לחץ Dar Bennafah

 


1.18:  Oughraba
 – דאר אוּגְ’רַבַה
לצפייה באילן היוחסין דורות 4 – 1 לחץ Dar Oughraba


1.19:  reziga – דאר רְזִיגָא
לצפייה
באילן היוחסין Dar Benreziga דורות 9 – 1 לחץ כאן  


1.20:  Asaban – דאר אסבאן
פירוש המילה סבאן היא כובס ולפיכך חשבתי תמיד שמקורו של הכינוי שהוצמד לענף המשפחתי הזה הוא שכנראה זה היה עיסוקו של אחד מאבות המשפחה. לפני זמן מה נתקלתי בהסבר אחר לפיו בני המשפחה נקראו בכינוי הזה משום שאחד מאבות המשפחה שאולי הקפיד מאד בענייני ניקיון היה נוהג לכבס את בגדיו הרבה, או אז הבנתי את הטעות שלי. אמנם בלעיון ממנה באתי היה מי שכונה אסְבָּאגִ’י – הצָבָּעִי (שאני עדיין זוכר את המצבעה שלו בפינת הרחוב שבה היה צובע צמר ואולי שטיחים), אבל לא סביר שהיו מכבסות ומכונת הכביסה הייתה קערה גדולה עשויה פח (בָּסִינָה) וקרש כביסה גלי שכל אישה החזיקה בביתה.
האסוציאציה המיידית שלי לשמע השם אסְּבַּאן היא תמונתו של הרב שלמה הכהן סקלי (הרש”ך) שהייתה תלויה במרבית הבתים שאני זוכר וכמובן בבית שבו גדלתי וכשהזכירו אותו זה תמיד היה בהדרת קודש.
אחד מצאצאיו של הרב שלמה הכהן הביא לידיעתי שבכל כתביו נהג הרש”ך השני לחתום את שמו באופן הבא: כהן-אצבאן סקלי (צדי מבוטאת כסמך)

לצפייה באילן היוחסין דורות 1-8 לחץ  Dar Asaban 1-8
לצפייה באילן היוחסין דורות 8-15 לחץ  Dar Asaban 8-15

 


1.21:  Tamar – דאר תאמר
לפי הרב מרציאנו הכיוני תאמר הוא על שמה של אם המשפחה שהייתה צדקת גדולה. (סעידה דיתאמר מהדור השני של האילן הייתה אשתו של אברהם הכהן סקלי מהדור הרביעי של האילן של דאר עוואז’ ארגבא) 
לצפייה באילן היוחסין דורות 7 – 1 לחץ DarTamar


1.22:  Zagouri – דאר זאגורי
לצפייה באילן היוחסין Dar Zagouri דורות 9 – 1 לחץ כאן 

 


1.2:  Aouz Eregba – דאר עוואז’ ארגבא
כפי שכבר סיפרנו מקורו של הכינוי עוואז’ ארגבא שפירושו עקומי הצוואר הינו בעקמומיות הצוואר של בני המשפחה שכנראה בשל קומתם הגבוהה התהלכו בצוואר מוטה (ראה תמונה). לפי הרב מרציאנו  דאר עוואז ארגבא מיוחסת לרבי דוד הכהן “ארבי לקביר” הראשון משפחות דאווד ממיסדי הקהילה בדבדו.
דוד הכהן בן הדור ה-5 באילן הדורות מהענף המשפחתי Aouz Eregba נישא לעווישא הכהן מהענף של Bousseta ויחד הם מביאים את הילדים  אהרן, אסתר,תמרה, אברהם ויוסף (שאצלנו קרוי סבא יוסף). רצח שני אחיה משה ויצחק של הסבתא עווישה בשנת 1922 השפיע עליה קשה כל כך שהיא זאת שביקשה את סבא רבא דוד לשאת אישה נוספת כדי להמשיך ולהביא אתה ילדים נוספים.
עם אשתו האחרת שאף שמה היה עווישה הוא מביא את הילדים משה, שלמה, יעקב, יהודה ומרים.

כאשר יהודי דבדו עברו ליישובים אחרים בימים שלאחר החלת השלטון הצרפתי (1912) התיישבו בני המשפחה ברובם באוג’דה ובלעיון.
מרבית בני המשפחה עלו ארצה בעלייה של 1956 ומיעוטם בשנת 1948 והם התיישבו בירושלים ועכו.
האילנות המוצגים בענף זה הם:
דורות 6 – 3 עוואז’ ארגבא (מסומן בכחול בתרשים)
דורות 10 – 6 לכל אחד מהבנים של דוד הכהן.
חלק מבני המשפחה יופיעו גם באילנות של משפחות בוסתא, בטיווי, מוכאלט, מחיגן ומרציאנו.
לצפייה
באילנות היוחסין
דורות ראשונים 6 – 3 מצד עוואז’ ארגבא לחץ Aouz Eregba
דורות ראשונים 8 – 1 מצד בוסתא לחץ Bouseta
דורות ראשונים 7 – 4 מצד לבטיווי  לחץ L’btiwi
דורות 10 – 6 יוסף הכהן לחץ Yosef        דורות 11 – 6 אברהם הכהן לחץ Avraham
דורות 11 – 6 אהרן הכהן לחץ Aharon    דורות 9 – 6 יהודה הכהן לחץ Yehuda
דורות 9 – 6 שלמה הכהן לחץ Shlomo    דורות 10 – 6 משה הכהן לחץ Moshe
דורות 10 – 6 יעקב הכהן לחץ Yaakov     דורות 10 – 6 מרים מרציאנו לחץ Miryam

ענף אחר של דאר Aouz Eregba
דורות 12 – 5 יהודה וסעידה לחץ Yehuda1

1.2.1: האילן של סבתא זהרה – משפחת Ben sahkoun
מוצאה של סבתא זהרה אמנם איננו מדבדו אבל בהיותה אשתו של יוסף הכהן שהכנס לציון יובל שנים לפטירתו היה אחד הטריגרים העיקריים של האתר הזה נביא כאן גם את אילן היוחסין של הענף שלה. אילן קטן עם מעט מאד ענפים (שידועים לנו) שאנחנו נוטעים במטע האילנות של יוצאי דבדו לכבודה ולזכרה של אישה יקרה. 
סבתא זהרה מדור 6 שייכת למשפחת Ben sahkoun שהגיעה לאוג’דה מאזור מליליה. 
על אף שנכון לעכשיו יש בידינו מעט מאד רשומות והמידע על הענף הזה דל מאד מצאנו לנכון להציג אותו.
בתרשים האילן מופיעות אצל דוד יוסף האח של סבתא זהרה שלוש בנות בשם אליס, וזאת אינה טעות אלא ידו של גורל אכזר שקטף בזאת אחר זאת את שלושת בנותיו שכל אחת מהן נקראה על שם הקודמת לה.
לדאבוננו כל מה שידוע לנו על בנותיו של הדוד הוא שהשתיים הראשונות נפטרו בעודן פעוטות והבת השלישית ששמה היה ססיל נפטרה בגיל 4-5 לערך.

לצפייה באילן היוחסין בן סחקון דורות 6 – 1 לחץ Ben sahkoun

 

קצת סטטיסטיקה וגם קוסם  לימי ההולדת

מכיוון שזהו הענף המשפחתי שלנו היו לנו באופן טבעי יותר נתונים שאפשרו לנו מבט מזווית קצת שונה מזו שבה רגילים לצפות באילנות יוחסין וקצת הופתענו מהממצאים הסטטיסטיים שנגלו לנו.
לצורך הסטטיסטיקה שלנו בחרנו רק את משפחות הצאצאים של יוסף וזהרה הכהן מהדור השישי (להלן הצאצאים) והסתפקנו בבחינה של תאריכי לידה בלבד.
ל- 292 מתוך כלל הצאצאים של סבא יוסף וסבתא זהרה יש באילן היוחסין מידע על תאריכי לידה והניתוח הבא מתייחס רק אליהם.
50 ימים מימות השנה הם ימים שבהם שני אנשים חוגגים את יום הולדתם.
 17 מימות השנה הם ימים בהם שלושה אנשים חוגגים את יום הולדתם.
  שלושה מימות השנה הם ימים בהם ארבעה אנשים חוגגים את יום הולדתם.
  יום אחד (7 בינואר) שבו חמישה אנשים חוגגים את יום הולדתם.
והסיכום של כל זה מביא אותנו לתופעה המעניינת לפיה …..
 168 מתוך 292 שהם 57.5% !!! מהצאצאים חוגגים את יום הולדתם במקביל לצאצא אחר. (ביניהם 7 זוגות תאומים ושלישייה אחת).
ובאשר ללידות עצמן:
 24.3 לידות בממוצע לחודש.
הבֶּייבִּי בּוּם של משפחת הכהן סקלי מתרחש בחודש אוגוסט שבו מספר הלידות גדול פי 1.4 מממוצע הלידות לחודש ופי 2 !! ממספר הלידות שהתרחשו בחודש פברואר שבו מספר הלידות הנמוך ביותר.
וגם קוסם בהפתעה  
וכמו בימי הולדת גם אנחנו הזמנו קוסם שאמנם לא יודע להפריח יונים ולעשות את הקסמים הרגילים, אבל הוא יודע לעשות דברים שקוסמים אחרים לא יודעים.

אם תגידו לו באיזה תאריך אתם חוגגים את יום ההולדת הוא מיד יגלה לכם  מי עוד מבני השושלת של סבא יוסף וסבתא זהרה חוגג את יום ההולדת שלו באותו תאריך, וגם אם סתם מתחשק לכם לדעת מי חוגג יום הולדת בתאריך מסוים הוא יֶעָנה ברצון.
אז אם גם אתם סקרנים לראות את הקוסם הזה כל שעליכם לעשות הוא  ללחוץ כאן
(אם הוא יכתוב לכם משהו כמו “הפוך עריכה לזמינה” תקליקו בבקשה:  1. קובץ    2. בתפריט שנפתח קליק על “מידע”     3. הפוך עריכה לזמינה
כל מה שעליכם לעשות הוא להכניס במשבצת המתאימה תאריך לידה (לפי ההנחיות הכתובות) והוא יגלה לכם למי עוד יש יום הולדת באותו תאריך. 
(כרגע הוא יודע לעשות את זה רק במחשב שולחני ולא באייפד ויכול להיות שזה לא יעבוד בגרסאות ישנות של אופיס)

 

 

2. משפחת בן שושן – Ben Sousan

לפי הרב מרציאנו המסתמך על דבריו של הרב יששכר בן סוסאן (בהקדמה לתיקון יששכר) מוצאה של משפחת בן שושן הוא משבט בנימין ומקורו של השם הוא בשושן הבירה משם כנראה היה מוצאם כן מספר לנו הרב מרצינו כי “בני המשפחה בדבדו דקדקו לכתוב אך ורק בן סוסאן, ולא שושן”.
בספרד התיישבו בני משפחת בן שושן בעיר טולדו. על ההיסטוריה של היהודים בטולדו ובהם בני משפחת בן שושן אפשר לקרוא כאן.
לאחר גירוש ספרד הם הגיעו למרוקו והתיישבו בדבדו. לאחר החלת שלטון החסות הצרפתי עברו בני המשפחה לאוג’דה ולתאוורירת.
אחרון היהודים בתאוורירת יעקב בן שושן נרצח ע”י ערבים לאחר מלחמת ששת הימים ותשע שנים קודם לאחר מלחמת קדש נרצח נכדו דאוד די בן דאוד.

ענפים משפחתיים: 12 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

Boussabaniya Bentana Ben Shimon Ben béridi Ben âlou
Manina Douïeb Choulilef Bziz Brihem
Soussan Mrika

2.1:  Bziz – דאר בזיז
לצפייה באילן היוחסין Dar Bziz דורות 5 – 1 לחץ כאן  


2.2:  Choulilef – דאר כולילף
לצפייה באילן היוחסין Dar Choulilef דורות 5 – 1 לחץ כאן  


2.3:  Mrika – דאר מריקה
לצפייה באילן היוחסין Dar Mrika דורות 5 – 1 לחץ כאן  

 

 

3. משפחת  מרציאנו – Marciano

מקורו של השם מרציאנו (מספרדית murciano) הוא בשם העיר מורסיה שבספרד שבה הם היו קהילה גדולה וממנה גורשו.
קצת על העיירה מורסיה ויהודיה
מורסיה היא עיר הבירה של  ממלכת  מורסיה לשעבר שוכנת בדרום מזרח ספרד על גדות הנהר סֶגוּרָה ומרוחקת כ- 500 ק”מ מזרחית מסביליה. הממלכה הוקמה ע”י עבד אל רחמן השני אמיר קורדובה ונלקחה לראשונה מהמוסלמים  בתקופת שלטונו של פרדיננד השלישי מקסטיליה בשנת 1243.
לאחר מרד של המוסלמים נכבשה מחדש על ידי ג’יימס הראשון מלך אראגון, שהעביר אותו לקסטיליה בשנת 1265. בין אלה שסייעו למלך בכיבושו את האזור היו יהודה דה לה  קבאלריה  שהלווה כסף כדי שחיל הים יוכל להצטייד למלחמה נגד המוסלמים ואביו יהודה בונסניור שניהל את המשא ומתן עם המוסלמים על כניעתם והיה גם מתרגם של מסמכים ערבים בספר ממלכה. פקידים יהודים בממלכת אראגון נפגשו עם פקידים יהודים בממלכת קסטיליה בעיירה ובשנת 1292 מילא משה בן טוריאל מקסטיליה תפקידים אדמיניסטרטיביים חשובים שם.

אלפונסו העשירי מקסטיליה (1284 – 1252) חתנו של ג’יימס הראשון, הקצה רובע מיוחד לקהילה היהודית והורה במפורש שיהודים לא יתגוררו בקרב הנוצרים. עם זאת, בעת התיישבותם קיבלו יהודים שונים נכסים ברובע היהודי וגם בעיירה עצמה, כמו כן הוקצה אתר לבית הקברות היהודי.
לאחר שנקבעו תקנות היישוב, הוטל מס שנתי של 30 דינר על כל יהודי. היהודים נאלצו גם למסור מעשר ואת הביכורים של כל רכושם ועדרם לקתדרלה כפי שהיה מקובל בסביליה.
בשנת 1307 הופקדו סמכות השיפוט על המוסלמים בממלכת מורסיה על דון אייזק בן יעיש, היהודי האחרון שמילא תפקיד כזה.
לקראת סוף המאה ה- 14 פעלו כמה גובי מס יהודים בממלכה ובעיירה, ביניהם סולומון בן לופ, שהתיישב במיורקה לאחר 1378 אשר זכה להגנתו המיוחדת של מלך אראגון. בתקופה זו צוינו יהודי מורסיה בנדיבותם בגאולת האסירים ובהשתתפותם בסחר ימי וזה בנוסף לעיסוקיהם הרגילים בתחום המסחר, המלאכה והחקלאות. אף על פי שלא קיימים פרטים אודות התנהלות יהודי העיירה במהלך רדיפות 1391, הקהילה המשיכה להתקיים לאחר אותה תקופה.
כ -2,000 יהודים התפרנסו במגוון גדול של פעילויות. קשרים הדדיים קרובים נשמרו עם האוכלוסייה הנוצרית, ושניים מזקני הקהילה השתתפו בישיבות המועצה העירונית. לאורך המאה ה -15, יהודי מורסיה היו לרוב גובי מיסים, הן בממלכת מורסיה והן בעיירות אחרות הסמוכות והרחוקות.
בשנת 1488 סמואל אבולעפיה נלקח תחת חסותם של המלכים הקתולים במשך שנתיים בהערכה על שירותיו לכתר במהלך המלחמה בגרנדה. שלמה ב. מימון זלמתי הדפיס ספרים בעברית במורציה בשנת 1490.
למורסיה היו גם קונברסוס, שחלקם נותרו נאמנים ליהדות. היו  קונברסוס שנהגו להגיע למורסיה כדי לחזור ליהדות, מקרה אחד כזה מוזכר במשפט לה גרדיה ב 1490.
במורסיה פעל בית משפט לענייני אינקוויזיציה.
לאחר הגירוש
פרטים על עזיבת היהודים ממורציה בעת הגירוש אינם ידועים אבל ניתן לשער שהם עזבו מנמל קרטחנה הסמוך. לאחר גזרות קנ”א וגם לאחר גירוש של 1492 יהודי מורסיה ביקשו להגיע לארץ ישראל. קבוצה אחת התעכבה באיטליה וקבוצה שניה הגיעה לארץ ישראל ולסוריה (הרב מרציאנו מציין שיוצאי מורסיה שהגיעו לארץ ישראל ותורכיה שמם הוא מורסיה ולא מרציאנו). הקבוצה השלישית הגיעה לחופי אלג’יריה בסמוך לעיר אוראן שם הם התיישבו בתלמסאן תאדליסאת ומשם הם הגיעו לדבדו.
לאחר החלת שלטון החסות הצרפתי עברו בני המשפחה לאוג’דה ולתאוורירת.
מסע הנדודים של משפחת הכהן סקלי המתואר במצגת מהיציאה לגלות ועד העלייה לארץ מתאר ברוב חלקיו את מסע הנדודים של משפחת מרציאנו.

ענפים משפחתיים:  14 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים

Ben Bibi Ben Aouïzer Ben Ako Alouga Ako
L’herher Bihi Ben Ychou Ben Yaza’h Belchguer
Ougnich Mchicho L’himmer L’khihel Limana

הערה: יש לשים לב לכך ששלושת הבנים של הדור השישי של משפחת בן עקו מתפצלים לשני ענפים. יוסף ממשיך את הענף של בן עקו ואילו הבן דוד הופך לאבי השושלת של להרהר.
3.1:  Ben Ako – דאר בן עַקוֹ  ומשפחת להרהר

לצפייה באילן היוחסין דורות 16 – 1 לחץ Dar Ben Ako
(יש לשים לב לפיצול בדור השישי לשני הענפים בן עקו ולהרהר)

3.2:  L’herher – דאר להרהר
את ששת הדורות הראשונים שעד לדור של דוד שהוא אבי שושלת להרהר אפשר לראות בתרשים למעלה של דורות 1-16 של משפחת בן עקו. 
לצפייה באילן היוחסין Dar L’herher דורות 16 – 6 לחץ כאן  


3.3:  Mchicho L’himmer – דאר להרהר
לצפייה באילן היוחסין Dar Mchicho L’himmer דורות 8 – 1 לחץ כאן  

 

 

4. משפחת  בנחמו – Benhamou

השם חמו הוא כנראה עיוות של השם חיים ולפי זה מקור השם בן חמו הוא בן חיים. הסבר אחר למקורו של השם הוא שהמילה חמו היא ראשי התיבות של שלוש השמות חנניה, מישאל ועזריה שהן דמויות מקראיות המוזכרות בספר דניאל אשר הושלכו לכבשן ע”י נבוכדנצאר לאחר שסירבו לעבוד עבודה זרה.
ענפים משפחתיים:
 
 18 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

Ben Zagaï Ben Wawa Ben Sousso Bar Rafael Avida
Haron di Shmouel Fofo Dabib Bziza’h Bouz’ît
Sbata Salem Massôd Leekdim H’kika
Zaroual Soussou Amouchi Tababa

4.1:  H’kika – דאר חקיקה
לצפייה באילן היוחסין Dar H’kika דורות 4 – 1 לחץ כאן  

4.2:  Zaroual – דאר זארואל
לצפייה באילן היוחסין Dar Zaroual דורות 6 – 1 לחץ כאן  

4.3:  Tababa – דאר טאבאבה
לצפייה באילן היוחסין דורות 5 – 1 לחץ כאן 

4.4: Fofo – דאר פופו
לצפייה באילן היוחסין דורות 5 – 1 לחץ כאן 

4.5: Bar Refael – בר רפאל
לצפייה באילן היוחסין דורות 5 – 1 לחץ כאן
האילנות של Bar Refael ו- Fofo כוללים צאצאים של משפחת אזולאי כתוצאה מקשרי נישואין.

 

 

סיפור מהחיים או בדיחה שרק דבדובי יכול להבין

הסיפור הבא סופר לי מפיו של אברהם בנחמו מדאר Fofo שהוא אחת הדמויות בעלילה שלנוו וקודם שנספר אותו נזכיר שבשפה המרוקאית שלנו Tjaja פירושה תרנגולת , Bibi פירושו תרנגול הודו ו- L’oughzal פירושו היפה או הצבי.
רצה הגורל וארבעה מהחיילים בגדוד 12 של גולני שבו שירתתי בראשית שנות השישים, הם מיוצאי דבדו.
האחד מדאר Tjaja לבית הכהן סקלי
השני מדאר Bibi לבית מרציאנו
השלישי מדאר L’oughzal לבית הכהן סקלי
ואנכי מדאר Fofo לבית בנחמו
בין אימוני הקיץ והחורף, קו צפוני וקו דרומי גדוד 12 היה שוהה בבסיס ובאחד הימים כשכל הארבעה היו בתפקיד, החייל מדאר L’oughzal ששמר בנשקיה הבחין ששני החיילים מדאר Tjaja ודאר Bibi שהיו בפטרול רבים ביניהם, והוא מיד רץ אלי הקצין התורן ואמר לי בהתרגשות.
“יָא פוֹפוֹ’ , תְזָ’אזָ’א וּבּיבּי רוהום ית’כָּבְדו בנת’הום, קוֹם סִיר תפְקְהוֹם”
ובתרגום לעברית “יא פוֹפוֹ, התרנגולת ותרנגול ההודו רבים זה עם זה, קום ולך תפריד ביניהם”.
הסיפור היפה הזה ממחיש שהמציאות יכולה להיות לעתים מבדחת, ובה בעת לשקף את ההיסטוריה שהרי סכסוכים בין משפחות מרציאנו והכהן סקלי היו דבר נפוץ בימי דבדו העליזים.

 

 

 

5. משפחת  בן גיגי – Benguigui

 

מימין לשמאל: הרב משה בן גיגי, הרב שמואל מרציאנו ור’ שמעון בן גיגי

 

משפחה שהוציאה מתוכה דורות של רבנים שהראשון שבהם הידוע הוא הרב סאלם בן גיגי שחי בדבדו בשנת 1674. עוד מספר הרב מרציאנו שבעיר תאזא שימשו בני משפחת גיגי כרבנים קרוב לשלוש מאות שנה.
שני זיכרונות שאני נושא אתי מהעיירה לעיון שבה גדלתי קשורים בשתיים מהדמויות שבתמונה. האחד קשור ברב משה בן גיגי שהיה הרב של לעיון שבתום לימוד תורה שלמדנו קבוצת ילדים בביתו שכנראה נמשך עד שעה מאוחרת, פרשו לנו על הרצפה מצעים ונשארנו לישון בביתו זה לצד זה.
הזיכרון השני קשור בדמותו של רבי שמעון בן גיגי כשהוא פוסע לאיטו, תמיד בלבוש לבן ותמיד שקט כשהילה מלאכית נשקפת ממנו.
ענפים משפחתיים: 4 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

 Touita Sbiaâ L’âsidi Asmimen


5.1:  L’âsidi – דאר לעסידי
לצפייה באילן היוחסין Dar L’âsidi דורות 9 – 1 לחץ כאן 

 

6. משפחת  מרעלי – Marelli

מקורו של השם מרעלי (בצרפתית Morali) הוא כנראה בעיר מורל שבספרד. בני המשפחה חיו בקהילות היהודים שבמרוקו ובהן דבדו ובאלג’יריה.
הרב יצחק מרעלי (1952 – 1867) היה משורר, פייטן, הוגה דעות, חוקר ומתרגם כתב מעל 200 שירים ופיוטים, נחשב לאחד ממחיי השפה העברית והיה דמות מרכזית בקרב משוררי וחכמי אלג’יריה. 
ענפים משפחתיים4 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

Zemana  Mniguets Ben Chemkha Benharona

6.1:  Ben Chemkha – דאר בנשמכה
לצפייה באילן היוחסין דורות 5 – 1 לחץ Dar Ben Chemkha

6.2:  Zemana – דאר זֶמָנָה
לצפייה באילן היוחסין דורות 4 – 1 לחץ  Dar Zemana

 

7. משפחת בן סולטן – Ben Soultan

המילה סולטן נגזרת מהמילה שלטון בערבית והמשפחה שנקראה בן סולטן במרוקו נקראו בני המשפחה הראשונים בשם אבן ריי  (בן מלך). כנראה שמשפחות מלכא, בר מלך, מלכי ומשפחות אחרות ששמן נגזר משמות מלוכה הגיעו מאותו השורש. משפחת בן סולטן חיה בדבדו במאה השמונה עשרה ומשם נפוצו לתלמסאן שבאלג’יריה, פאס, טיטוואן ומאוחר יותר גם לתוניסיה.

Bentana Benissim   Benefraïm Benchmouel

 

8. משפחת  ענקונינא – Anconina

משפחה כה קטנה באוכלוסין עד שהרב יוסף בן נאיים הבקי בקורות ישראל במערב רשם אותה בטעות בין המשפחות שעברו מן העולם” (יחס דבדו).
בספר ויקץ שלמה של הרב שלמה הכהן זאגורי הוא כותב ש”בני משפחת ענקונינא באו בברית נישואין עם בני משפחת הכהנים ומשום כך נודעה קירבה גדולה בין שתי המשפחות”. קשר נישואין כזה נוצר גם בענף המשפחתי שלנו (דאר עוואז’ ארגבא) בנישואיה של מחה ענקונינא לדוד אהרן מדור 6 שבתרשים למעלה.
הרב שלמה הכהן זאגורי מתאר את אחד מאבות המשפחה הרב יעקב ענקונינא כאדם שמלבד היותו גדול בתורה היה גם אדם אמיד שסחר עם בית המלוכה. (הרב מרציאנו).
 ענפים משפחתיים3 ענפים משפחתיים שלהם הכינויים הבאים.

Zgiuor  Chouaâ Ben conina

8.2:  Zgiuor – דאר זגִ’יוואר
לצפייה באילן היוחסין דורות 9 – 1 לחץ Tsguior



 

9. משפחת  Ben Naim – בן נעים

במסמכים ספרדיים מימי הביניים רשומים שמות דומים לבן נעים ובהם נעם, בן נעים וכהן בן נעים . נעם מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1391 עם מאיר נעם, המוזכר ברישום הקהילה היהודית של ברצלונה בספרד.
לעומת זאת מביא הרב מרציאנו בספר יחס דבדו פירוש אחר לפיו בקרב קהילת יהודי דבדו שם המשפחה “קשור למלאכת הבנייה זכר לאבות ראשונים שעסקו בבנין”
בדבדו ידועה משפחת בן נעים מתחילת המאה השבע עשרה. לפי הרב מרציאנו עיסוקם היה במכירת קרקעות בשכונת היהודים.
במאה ה-18 עזבו רבים מבני משפחת בן נעים לתלמסאן ופאס.
בני המשפחה ידועים היו בגמילות חסדים לכל צורותיה מסיעוד חולים ועד לכריית קברים , חציבת מצבות וטהרת נפטרים. (יחס דבדו).  אחד מגדולי הרבנים שיצאו ממשפחה זאת הרב יעקב חיים בן נאיים היה אב בית הדין באלג’יר ובשנת 1782 נסע לליוורנו שבאיטליה שם הוא קבור. רב גדול אחר ממשפחה זאת הרב יוסף בן נאיים חיבר את הספר תולדות חכמי ישראל במרוקו שמספר על גדולי הצדיקים והחכמים שחיו ופעלו במרוקו באלף השנים האחרונות (יחס דבדו).
ענפים משפחתיים: ענף משפחתי אחד שכינויו הוא.

Bouch’hata

 

10. משפחת  Bensadoun – בן סעדון

פירוש השם בן סעדון בערבית הוא “בן מזל” ,מקור השם קשור כנראה בשם הכפר בני סעדון ליד פאס, שמות דומים כמו סעדה מתועדים כשמות משפחה יהודיים מן המאה ה-14 ובכתובות מתוניס משנת 1806 ומשנת 1873. במאה ה-17 השם בן סעדון מתועד במסמך של הקונסוליה הצרפתית בטוניס. (ישראל בן סעדון מפאס שחי בטוניס)

 

11. משפחת  Tordjman – תורג’מן

השם תורג’מן היה נפוץ בכל מרוקו ומקורו נובע מן התרגום של המילה שפירושה בערבית מתורגמן. כאשר השלטונות מנעו השפעה זרה במרוקו היהודים הפכו לאנשי הקשר עם הספינות הזרות שעגנו בנמלי מרוקו. שם המשפחה מתועד למן המאה ה-16 ובעיירה דבדו השם תורג’מן מתועד מאמצע המאה ה-18.
לפי הרב מרציאנו יש שלוש גרסאות למקור השם תורג’מן בדבדו האחת מספרת על בן משפחת תורג’מן שהגיע במאה ה-19 לדבדו מפאס, החל לעבוד בעבודות מזדמנות ואז נשא אישה והפך לתושב קבע.
גרסה שנייה מדברת על ענף ממשפחת תורג’מן שמתייחס למשפחת מרציאנו (חיזוק לגרסה זאת אפשר לראות במצבה בבית הקברות החדש של דבדו שהרב ראה בעצמו  את הכתוב עליה …יצחק מרציאנו המ’ תרג’מן)
הגרסה השלישית מספרת על שטר משנת תקס”ב (1802) שבו מוזכר “ר’ יוסף יצחק בן סוסאן ידי”ן אטורג’מאן”.

11.1:  Tordjman – דאר תרג’מן (תורג’מן)
לצפייה באילן היוחסין דורות 4 – 1 לחץTordjman



12. משפחת  אזולאי – Azoulay

משפחת אזולאי הגיעו אחרי גירוש ספרד למרוקו, ארץ ישראל ואיטליה. במרוקו הם הגיעו קודם לעיר פאס וממנה התפשטו ליתר הערים במרוקו ובהם אוג’דה.
מספר הסברים למקור השם אזולאי, עפ”י הרב חיים יוסף אזולאי (החיד”א) בני משפחת אזולאי הם כהנים,. יתכן שמקור השם אזולאי הוא במילה הספרדית Azul שפירושה כחול ויתכן שהשם אזולאי מקורו בכינוי לאדם בעל עיניים כחולות.
המקובל אברהם אזולאי שחי במאה ה-18 במרקש היה ממנהיגי הקהילה ואחד מראשי הישיבה שפעלה בבית הכנסת “אלעזאמה” (בית הכנסת של המגורשים) שפועל עד לימינו אלה. הרב חיים דוד אזולאי (החיד”א) הוא נצר למשפחת אזולאי שאחרי גירוש ספרד התיישבו בארץ ישראל, הוא נפטר בליבורנו שבאיטליה שבה ייסד ישיבה.
12.1:  AZOULAY – משפחת אזולאי
לצפייה באילן היוחסין דורות 5 – 1
לחץ כאן
בדור ה-3 שבתרשים מתקיימים קשרי הנישואין עם הענפים Fofo ו- Bar Refael ממשפחת בנחמו.

כיצד הגיעו היהודים לספרד

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

שחזור ספינה מהצי הפיניקי

התחנה הארוכה ביותר במסע הנדודים של הכהן סקלי הייתה ספרד. הנה מספר גרסאות לשאלה כיצד ומתי הגיעו היהודים לשם.

ראשית ימי בית ראשון

לפי גרסה זאת יתכן שיהודים התחילו להגיע לספרד אי שם בתקופת שלמה המלך בשנים 970- 930 לפה”ס. בימים אלה קשרי המסחר בין שלמה המלך לחירם מלך צור הם ענפים מאד. הצי הפיניקי הענק של חירם והאניות של שלמה מפליגים בים התיכון הלוך ושוב. אניותיו של שלמה המלך מגיעות לנמלי העיר תרשיש שעפ”י אחת הסברות היא העיר טרטיסוס השוכנת בחצי האי האיברי שלימים תהפוך לספרד. לא רחוק מן העיר טרגונה נתגלתה מצבה עם כתובת בארמית “כאן קבור אדונירם, גזבר המלך שלמה”. בין יתר העמים שהיגרו לספרד בתקופת האלף הראשון שלפני הספירה היו גם הפניקים שיסדו שם מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה שבהן הייתה עיר הנמל קָדִיז, ממנה יפליגו כעבור כ-2400 שנה בני משפחת הכהן סקלי במנוסתם למרוקו אחרי גזרות קנ”א שהוטלו על יהודי סיביליה.

%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%96

עיר הנמל קדיז

בספרי הנביאים והכתובים אפשר למצוא אזכורים רבים למסחר הענף שבין המלך שלמה לפיניקים ולאניות התרשיש.

“כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים” .
נביאים » ספר מלכים א » פרק י » פסוק כ”ב
“וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם”

נביאים » ספר ישעיהו » פרק ס”ו » פסוק י”ט

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה"ס - דגם מהמוזאון הימי בחיפה

ספינות תרשיש מהמאה ה-10 לפה”ס – דגם מהמוזאון הימי בחיפה”תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְנביאים » ספר יחזקאל » פרק כ”ז » פסוק י”ב

עם חורבן בית ראשון

ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת 586 לפנה”ס. היא נכבשה על ידי ממלכת בבל בהנהגת נבוכדנצר השני. הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה, נמלטו למצרים וחלקם למקומות אחרים. מתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה”ס.
בספר עובדיה פרק א’ פסוק כ’ נאמר “וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד”
ואכן בקרב יהודי ספרד הייתה מקובלת מסורת שהם צאצאים של גולים מהעיר ירושלים.

עם חורבן בית שני

המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בשנת 66 לספירה והקיף את מרבית שטחי יהודה והגליל. לאחר שצבאו של נציב סוריה הובס בידי המורדים נשלח אספסיאנוס עם בנו טיטוס ( 67 לספירה) כדי לדכא את המרד, הוא מגיע תחילה לעכו וכובש את ציפורי ואת מבצר יודפת החזק שבמבצרי הגליל וממשיך בכיבוש הגליל כולו ואינו ממהר לעלות ולכבוש את ירושלים אלא ממתין שהמלחמות הפנימיות בין היהודים יתישו אותם. בינתיים רומא רוחשת אירועים הרי גורל והוא מטיל על בנו טיטוס להשלים את כיבוש ירושלים ומבצרים נוספים שטרם נכבשו ושב לרומא. טיטוס כובש את ירושלים, מחריב אותה עד היסוד ושורף את בית המקדש.
במהלך דיכוי המרד בידי אספסיאנוס וטיטוס מאות אלפי יהודים נהרגו הוגלו ונשבו וחלקם נמכרו לעבדוּת רומי. אחרי דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא חל זינוק גדול במספר היהודים והקהילות בדרום אירופה כאשר אלפי שבויים הובאו לאיטליה ולמקומות נוספים באימפריה הרומית והקימו קהילות במדינות הבלקן ספרד, צרפת וגרמניה.

ספרד – פיסת היסטוריה

תוכן עניינים
לפנה”ס
האלף הראשון לספירה
האלף השני לספירה

פתח דבר
ההיסטוריה של ספרד היא הרקע שבו התרחשו עלילות הדם, גזרות השְמָד, מאורעות קנ”א, האינקוויזיציה והגירוש של יהודי ספרד והיא גם הרקע שבו צמחו רבים מגדולי הפילוסופים, המשוררים ופרשני מקרא שהיו לעם היהודי לדורותיו. קשה להבין את תולדות היהודים בספרד ללא הכרה של התהליכים ההיסטוריים שהתרחשו בה, ועל כן חשבנו שנכון יהיה להכיר ולו על קצה המזלג ובראשי פרקים את ההיסטוריה של ספרד קודם שאנחנו מספרים על תולדות היהודים בה.

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ"א

מחוז אנדלוסיה הבירה סביליה ועיר הנמל קדיז ממנה הפליגו יהודי סביליה למרוקו עם גרושם מספרד במאורעות קנ”א

 

לפנה”ס

במהלך האלף ה-1 לפנה”ס מגיעים לספרד גלים של מתיישבים שעברו את חצי האי. הראשונים היו האיברים שמוצאם מלוב שבצפון אפריקה, שעל שמם זכה חצי האי בשמו.
הפולשים הבאים היו הפניקים שיסדו מספר תחנות מסחר לאורך החוף. החשובה ביותר הייתה קדיז. בשנת 241 לפנה”ס קרתגו הפיניקית יוצאת למערכה לכיבוש ספרד וכובשת חלקים ממנה, את המערכה שנמשכת עשרות שנים ממשיך חניבעל.
בשנת 211 לפנה”ס הרומאים יוצאים למערכה נגדית והם מצליחים להביס את הקרתגים. לאחר הניצחון החל סקיפו אפריקנוס בכיבוש ספרד כולה שנשארת תחת שלטון רומאי במשך שש מאות שנה והופכת לחלק חשוב באימפריה הרומאית.
הרומאים מביאים אתם את השפה הלטינית ממנה התפתחה הספרדית.

 

האלף הראשון לספירה – רומאים, ונדלים, וויזיגותים ומוסלמים

את שקיעתה של האימפריה הרומית שהחלה אי שם באמצע המאה הרביעית לספירה מנצלים שבטים גרמניים (ונדלים) כדי לחדור לספרד אולם אלה מובסים על ידי הוויזיגותים בשנת 416 לספירה.
לקראת סוף המאה השישית שלטו הוויזיגותים ברוב שטח חצי האי וקבעו את בירתם במרכז האי בעיר טולדו. הם ראו את עצמם כיורשי האימפריה הרומית. קביעת הבירה היה הניסיון הראשון לראות את חצי האי כיחידה פוליטית אחת. מלחמות ירושה בין אזרחי ה”עשירון העליון” והאכזבה של האוכלוסיה מאי השוויון בזכויות החלישו את השלטון. המצב הירוד של האזרחים הביא לכך שהם ראו במוסלמים שהיו הכוח הכובש החדש כ”משחררים”.
בשנת 711 לספירה כוח מוסלמי שמורכב מצבא של ערבים וברברים (המוּרים) מנצל את קריסתה הקרבה של הממלכה הוויזיגותית וחודר לספרד מצפון אפריקה דרך מיצר גיברלטר ובתוך מספר שנים הם כובשים ושולטים בדרום ספרד ומרכזה שמתחברים לעולם המוסלמי של צפון אפריקה והמזה”ת שהיו מפותחים יחסית, הצפון נשאר בשליטה נוצרית שהיה מחובר לאירופה שהייתה נתונה ב”תקופת החושך”.
המוסלמים מקימים בדרום ספרד ומרכזה את הפרובינציה המוסלמית “אל אנדלוס”.
בשנים 716-750 “אל אנדלוס” היא בח’ליפות אומיה ובירתה היא סביליה.

השלטון המוסלמי בספרד נמשך כשמונה מאות שנה והוא מסתיים בשנת 1492 כאשר הנוצרים כובשים את גרנדה, המאחז המוסלמי האחרון בספרד.
שנת 1492 היא גם השנה שבה מתחוללים בספרד שני אירועים היסטוריים מכוננים האחד, גירוש ספרד בתולדות העם היהודי. השני, המסע של קולומבוס שיוצא מספרד ומביא לגילוי אמריקה, בהיסטוריה העולמית. במהלך השלטון המוסלמי בספרד התקיימו שלוש תקופות:
תקופת האימפריה – ( 711-756) שבה פרץ מרד בממלכה האנדלוסית ושליטה מכריז על עצמו כאמיר קורדובה ומנתק את עצמו מהשלטון בדמשק אליו היו כפופים עד אז.
תקופת הח’ליפות – מתחילה בשנת 756 כאשר השליט עבד אל רחמן מבית אוֹמַיַה ממנה את עצמו לח’ליף (יורש/מחליף של הנביא מוחמד, בעל סמכות רוחנית)

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-2

סיביליה – עירם של בני משפחת הכהן סקלי עד לגירושם במאורעות קנ”א

%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%94-1

 

 

 

 

 


האלף השני לספירה


עד גירוש ספרד
תקופת הח’ליפות נמשכת עד לשנת 1031 והיא פורייה במיוחד. קשרי מסחר ענפים ופריחה כלכלית ובה בעת פריחה תרבותית גדולה, במישור התרבותי יש שיתוף פעולה עם היהודים. במאה ה-11 מתחיל פיצול בח’ליפות והשלטון נחלש. תקופת הממלכות העצמאיות – (1492- 1031) עם היחלשות שלטון הח’ליפות נוצרות עשרות ממלכות זעירות (טאיפאס) ומתחילה פלישה של שבטים שונים מאפריקה, השלטון המוסלמי הולך ונחלש.

איזאבלה

Fernando

פרננדו

 

 

 

 

 

 

 

 


הריקוֹנְקִיסְטָה
מתוך מניעים של דת ולחצים של האוכלוסיה החלו הנוצרים בכיבוש מחדש והדיפה של השלטון המוסלמי כמעט מאז תחילת השלטון המוסלמי ולמעשה כבר בשנת 1130. הנוצרים שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי ובידי המוסלמים נותרה רק גרנדה. האיחוד של הממלכות הנוצריות הקטנות שהיו בספרד החליש עוד יותר את השלטון המוסלמי. איחוד הממלכות הנוצריות לממלכה אחת מסתיים עם הנישואין של מושלת קסטיליה איזבלה למושל אוראגון פרננדו. הם משלימים את הריקוֹנְקִיסְטָה בשנת 1492 כשהם הודפים את המוסלמים ממעוזם האחרון בגרנדה, באותה שנה הם גם חותמים על צו הגירוש ליהודי ספרד.

לאחר הגירוש
גילוי אמריקה ע”י קולומבוס בשנת 1492 פותח עידן שבו כובשים ספרדים משתלטים על רוב יבשת אמריקה. המושבות הכבושות מעשירות את ספרד והופכות אותה למעצמה החזקה ביותר באירופה. מלחמות פנימיות על המלוכה ומלחמות אחרות (עם מדינות אירופה) מחלישות אותה ונפוליאון משתלט עליה בשנת 1808. כעבור מספר שנים מצליחים אמנם הספרדים לסלק את הצרפתים בעזרת הבריטים אך במקביל היא מאבדת את מרבית מושבותיה באמריקה. סיבות שונות מביאות למלחמה בין ארה”ב לספרד ובשנת 1898 מאבדת ספרד את שלוש המושבות האחרונות שלה קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. לאחר תקופה של שקט בתחילת המאה ה-20 פורצת מלחמת אזרחים שבסופה מנצחים הפשיסטים בראשות גנרל פרנקו בשנת 1939.
במלה”ע השנייה ספרד אמנם לא הייתה פעילה אך היא נקטה קו פרו גרמני.
מותו של פרנקו ב-1975 הביא לקץ שלטון הדיקטטורה.
ב-1977 נערכו בחירות חופשיות שבהן המפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון ומאז ספרד מתפקדת כמדינה דמוקרטית, חואן קרלוס הוכתר למלך בשנת 1978.

כיום ספרד שייכת לגוש האירו והיא חברה באיחוד האירופי ובגוש נאט”ו.

חיי היהודים בספרד – ציוני דרך

פתח דבר
העת העתיקה
האלף הראשון לספירה
עד הכיבוש המוסלמי
גירוש ספרד הראשון
תקופת השלטון המוסלמי
תקופת השלטון הנוצרי
 עד גזירות קנ”א
 גזירות קנ”א
מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
סוף דבר

 

פתח דבר

במבט כרונולוגי, יהודי מרוקו שמוצאם מספרד חיו בספרד אלף שנה ויותר לפני שהגיעו למרוקו וחיו במרוקו כחמש מאות שנה בטרם הגיעו לישראל כך שהחוליה ה”מרוקאית” בשלשלת האבות היא אמנם הקרובה יותר אבל ללא ספק החוליה הספרדית היא הארוכה והמשמעותית יותר. הפרקים הבאים מספרים בקצרה את תולדות היהודים בספרד שנעו כמטוטלת בין גזרות, פוגרומים וצווי גרוש לפריחה ושגשוג תרבותי וכלכלי. מי שמעונין במבט קצר וחטוף יוכל לצפות במצגת  מבט בתנועה על אלפיים שנות היסטוריה יהודית בספרד ב-2 דקות שהוכנה לקראת הכנס המשפחתי.

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיביליה

כניסה למה שהיה הרובע היהודי בסיבילי

 

העת העתיקה

סיפורי העם מספרים שאדונירם גזבר המלך שלמה שקברו נמצא בטרגונה הגיע לספרד בספינות הצי הפיניקי ונהרג שם. המסורת מספרת גם כי העיר טולדו שכינויה העברי היה “טוליטולא” נבנתה לאחר חורבן בית ראשון ע”י גולים מיהודה ולפי המסורת המשפחתית של משפחת אברבנאל שהייתה מגזע דוד המלך והייתה מהמשפחות המיוחסות בספרד הם הגיעו לספרד עוד לפני חורבן בית שני. בשנת 161 לפה”ס מגיעים שליחים של החשמונאים לרומא ומאוחר יותר מגיעים לשם סוחרים יהודים מאלכסנדריה ומקימים שם קהילה יהודית והחל מ-150 לפנה”ס מתקיימת ברומא קהילה יהודית מאורגנת,(אותה קהילה שבחלוף הזמן תפדה בכסף שבויים יהודים שמביאים הרומאים מישראל אחרי המרד של היהודים). נוכחות יהודית בספרד קיימת מן המאה ה- 1 לפה”ס. בשורה של חפירות ארכיאולוגיות בספרד נתגלו מטבעות מארץ ישראל מתקופתו של הורדוס. למטבעות אלו מעולם לא היה ערך כלכלי בספרד ומקובל על החוקרים שמדובר על יהודים מא”י שהביאו איתם את המטבעות. התגלו גם מצבות יהודיות מן המאה ה-1 או ה-2 לפנה”ס.


 

האלף הראשון לספירה

עד הכיבוש המוסלמי
הזינוק הגדול במספר היהודים בדרום אירופה מתרחש אחרי דיכוי המרד הגדול (66-74 לספירה) והמרד של בר כוכבא (132-136) כאשר אלפים רבים של שבויים הובאו מישראל לרומא. חלקם של שבויים אלה נפדה ע”י יהודי הקהילה שברומא. מאיטליה נודדים היהודים למקומות אחרים באימפריה הרומית ובהן ספרד. ידיעה היסטורית ברורה ראשונה על קיומו של ישוב יהודי בספרד היא על ועידה כנסייתית שהתכנסה בגרנדה בשנת 306 לספירה ומקבלת מספר החלטות שנוגעות להפרדה בין יהודים לנוצרים.
תחת השלטון הוויזיגותי חיו היהודים בד”כ בשלווה בין התושבים וזאת עד לשנת 587 כאשר המלך ריקרד ה-1 מוותר על הנצרות האריאנית לטובת הנצרות הקתולית. הוא אוסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות בעלות סמכות ענישה לנוצרים, אוסר נישואי תערובת וגזרות נוספות שמגבילות את היהודים ומקשות על חייהם. התקופה האחרונה לשלטון הוויזיגותי היא תקופה של סבל קשה ורדיפות בלתי פוסקות של היהודים עד כדי גזרות “שְמָד” וגירוש.

עדות לנוכחות היהודים בזמן הוויזיגותים – אבן מהמאה ה- 6 שעליה חריטה בעברית, יוונית ולטינית. האבן שייכת לקבר של  יהודייה צעירה בשם מליוסה, בתם של יהודה ומריה. (על קיר מצבה בקתדרלה של טורטוסה קיים העתק של אבן המצבה)

תזכורת לכך שברחובות אלה חיו בעבר יהודים

   

גירוש ספרד הראשון
גירוש ספרד הידוע של שנת 1492 נצרב עמוק בתודעה ההיסטורית של היהודים. כל כך עמוק, שהעובדה שהוא לא היה הגירוש ההמוני היחידי מספרד היא בעיקר נחלתם של היסטוריונים.
בשנת 613 מוציא המלך סיסיבוט הוויזיגותי צו המורה לכל היהודים להתנצר או לעזוב את ספרד לצמיתות. יהודים רבים עוזבים את ספרד וכתשעים אלף! נאנסים לקבל עליהם את הנצרות.

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו

פסל של המלך סיסיבוט המוצב בטולדו 

משנת 633 ואילך מתכנסות 17 מועצות שבהן נוכחים אנשי המלך ואנשי כנסייה. היהודים מוזכרים בכל אחת מהוועידות ובכל פעם בקשר לאיסור שיש להחיל עליהם. הרבה מהגזרות מכוונות נגד היהודים האנוסים.
בשנת 638 (המועצה החמישית) מאשר המלך חוקים נגד היהודים ומוסיף עליהם פקודה לגירוש כל היהודים מארצו ובשנת 694 יוצא חוק אשר לפיו מי שאינו בפטיסט הופך לעבד. 
יהודים רבים נוטשים את ספרד לצפון אפריקה שם הם חוברים למוסלמים שמתכוננים לכיבוש חצי האי האיברי.

 

תקופת השלטון המוסלמי

השלטון המוסלמי שמתחיל עם הפלישה של המוּרים בשנת 711 נמשך כשמונה מאות שנה. הם שולטים על דרום ספרד ומרכזה, הצפון נשאר בשליטה נוצרית.
היהודים מצפון אפריקה ובראשם קאולא אל-יהודי עזרו הרבה למוּרים בכיבוש. שרי הצבא מוסא וטריק, כובשים את הערים קורדובה, מלגה, גרנדה, סיביליה וטולידו ומוסרים אותן לידי היהודים היושבים שם. הם נותנים להם נשק להגן על עצמם ומפקידים בידיהם מבצרים לשמירה. היהודים מקבלים שוויון זכויות, הם יכולים לשמור את דתם בצורה חופשית וכל מה שנדרש מהם הוא לשלם מס גולגולת של דינר אחד לשנה.
בספרד המוסלמית מתקיימים יחסי גומלין בין היהודים לסביבתם. מצד אחד השפעה מוסלמית על היהודים, עד כדי כך שחלק מהכתבים של חכמי התורה נכתבים בערבית. מצד שני ההשפעה של היהודים על האיסלאם בכלל ועל זה שבספרד בפרט היא הרבה יותר חזקה. היהודים מצטיינים בתחומים רבים ממדע, רפואה, מסחר, אומנויות ועוד. הם פועלים כמתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים מעריכים מאד ידע קלאסי אבל הם לא ידעו יוונית ולטינית והיהודים תרגמו עבורם את היצירות לערבית.
התקופה המוסלמית היא תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית ליהודי ספרד, והיא נודעת בכינוי “תור הזהב”. יהדות ספרד מגיעה לשיא תפארתה הרוחנית, הדתית והתרבותית והיא מצמיחה שורה ארוכה של משוררים, פילוסופים, פרשני מקרא, הוגה דעות ורופאים. אבל מה שקרוי זהב לא תמיד נוצץ, הביטחון שהיהודים זכו בו בתקופת המוסלמים נקטע ע”י אירועים קשים. בשנת 1066 מסתער המון מוסלמי על יהודי גרנדה ועורך בהם טבח המוני. יותר מ-4000 יהודים נהרגים בטבח. יהודי הקהילה בקושי מצליחים להשתקם וכבר בשנת 1090 נהרס שוב הרובע היהודי של גרנדה בזמן כיבוש העיר ע”י שושלת המוראביטון בטענה שהיהודים תמכו בנוצרים. בשנת 1148 משתלטים האלמוהאדים (כת של קנאים מוסלמים קיצוניים) על מרוקו ואנדלוסיה שבספרד ומטילה גזירות המחייבות את היהודים להתאסלם אחרת הולאמו נכסיהם לטובת המלכוּת ונשיהם וילדיהם נגזלו מהם. רבים מן היהודים מתאסלמים (חלקם למראית עין) או בורחים, חלקם לצפון ספרד שבידי הנוצרים וחלקם לקשטיליה שם מקבל אותם המלך אלפונסו השביעי תחת חסותו והם מתיישבים בטולדו.

 

תקופת השלטון הנוצרי

עד גזירות קנ”א
הנוצרים החלו בריקונקיסטה כבר בסמוך לתחילת הכיבוש המוסלמי ולקראת אמצע המאה ה- 12 למעט גרנדה הם שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי. אחרי תקופה קצרה של רגיעה מתחילים הנוצרים במסע רדיפה אחר היהודים ששיאו הוא בגזירות קנ”א ליהודי סיביליה ובהם בני משפחת הכהן סקלי ובגירוש ספרד של 1492 ליתר תושביה היהודים. בשנת 1085 נכבשת טולדו ע”י המלך אלפונסו השישי. היהודים שהכירו היטב את מערכות השלטון המוסלמיות מסייעים להם ובתמורה לכך הנוצרים מעניקים להם זכויות. יש להם בתי דין משלהם שיכלו אפילו לחרוץ דין מוות. יוסף הנשיא מתמנה לרופא המלך ורוכש השפעה גדולה. היהודים בטולדו עוסקים בתרגומים של יצירות פילוסופיות, מדעיות ואחרות ללטינית וקסטיליאנית. בד בבד עם מינויים של יהודים לתפקידים בכירים בממשל ובשיתופם בעניינים שקשורים בקידום התרבות הספרדית מחילים עליהם שורה של חוקים ומפעם לפעם יש התנכלויות ורדיפות. בשנת 1108 מוגבלות הזכויות של יהודי טולדו ומטילים עליהם מיסים כבדים. במאה ה-13 יש ליהודים בקשטיליה, אראגון ופורטוגל אוטונומיה שיפוטית. הקתולים עדיין חיים בתקווה שיצליחו לשכנע את היהודים באמיתות הנצרות ולגרום להם להמיר את דתם. באמצע המאה ה-13 נזירים מהמסדר הדומיניקני והפרנציסקני מסיתים נגד היהודים ומה שלא ניתן היה להשיג בניסיונות שכנוע מנסים להשיג בדרך של כפייה. היהודים מחויבים להאזין לדרשות הנזירים אשר שוללים את זכות קיומם בקרב הנוצרים. פרננדו השלישי (1214) נותן ליהודים קצת פריבילגיות, מעסיק יהודים בשורותיו אך בד בבד מוציא חוקים נגדם. במשך כל המאות ה-13 וה-14 ליהודים יש תפקידים בכירים כמעט בכל המשרדים של חצר המלכות. אצל אלפונסו העשירי יהודים אחדים נקראים מזכירי המלך והם אלה שמופקדים על ארגון המיסים והפיננסים. אבל היחס ליהודים איננו עקבי והוא נתון לתנודות, המלכים עושים שימוש ביהודים לצרכיהם, הם שומרים עליהם מפני גזירות הכנסייה והכמרים, כי הם נזקקו ליהודים בגלל ההכנסות הגדולות שניתן להפיק מהם. היחס ליהודים איננו נובע מאישיותו של המלך אלא הוא תוצאה של המגמות והצרכים. מאמצע המאה ה-14 היהודים מחויבים לשאת אות קלון על בגדיהם כדי להבחין בינם לבין הנוצרים. היה זה האות הראשון לתחילתם של פרעות בקהילה היהודית שהחלו בשנת 1355 בטבח של אלפים מיהודי טולדו והמשיכו בשורה ארוכה של פרעות שבהן נטבחים אלפי יהודים. בשנת 1360 נטבחו בקשטיליא כל יהודי העיר נאחירא ובשנת 1366 טובח המלך הנרי 8000 מיהודי טולדו.

 

גזרות קנ”א
בשנת 1390 לאחר מותו של הארכיבישוף, הכנסייה של סיביליה עוברת לידיו של הכומר פראן מארטינז שקודם לכן החזיק בה בתפקיד בכיר. משנת 1378 נושא הכומר מארטינז דרשות שבהן הוא דורש לכפות את הנצרות על כל היהודים, להפוך את כל בתי הכנסת של סיביליה לכנסיות ולתחום את היהודים בגטאות. יהודי סיביליה שולחים משלחת למלך ומצליחים לבטל את רוע הגזירה. בשנת 1390 הבישוף והמלך מתים והכומר מחריף את ההסתה ועובר מדיבורים למעשים.
מאורעות הדמים שמתחילים בראש חודש תמוז של שנת קנ”א (6 ביוני 1391) הוא נקודת מפנה בתולדות יהודי ספרד. הפוגרום שמתחיל ביהודי סיביליה מתפשט לערים אחרות ונמשך לסירוגין כמאה שנה עד לגירוש ספרד בשנת 1492. כארבעת אלפים מיהודי סיביליה נהרגים על קידוש השם, בתיהם של היהודים נשרפים ובתי הכנסת הופכים לכנסיות. רבי חסדאי קְרֶשְקַש שהיה עד ראיה ואבד את בנו במאורעות מתאר באיגרת ששלח ליהודי אוויניון שבצרפת.
“רבים קדשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ’ שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו”.
בני משפחת הכהן סקלי היו מקהילת יהודי סיביליה שהצליחו להימלט ובמנוסתם הגיעו למרוקו.

 

מפרעות קנ”א ועד גירוש ספרד
מסיביליה התפשטו הפרעות לקורדובה ולמדריד ועד אוקטובר 1391 הגיעו לכל ערי קשטיליה וכמעט לכל ערי אראגון. אמנם אין תמימות דעים, אך מקובל שבתקופה שבין 1391 ל-1414 בערך שליש מהיהודים התנצרו, שליש מתו על קידוש השם ושליש נשארו ביהדותם. לשאלה איך אחרי כל הפרעות האלה עוד נותרו יהודים משיבים החוקרים כי היו מקומות בהם הצליחו להגן על עצמם, היו מי שהמועצות העירוניות הגנו עליהם והיו מי שהצליחו להימלט בזמן הפרעות.
בראשית שנת 1392 מצליחה אומנם הממשלה לייצב את הסדר הציבורי, יהודים שוב תופסים עמדות בעלות השפעה בבית המלוכה אבל מצבם של היהודים הולך ומורע. הכנסייה ובמיוחד בהשפעתו של הנזיר המטיף ויסנט פרר מצליחים להביא לגל גדול של יהודים הממירים את דתם (מומרים/אנוסים/converso / maranos). רבים מהמומרים המירו את דתם כלפי חוץ בלבד, ואולי בהשפעת איגרת השמד של הרמב”ם (שעודדה יהודים שהדבר נכפה עליהם להמיר את דתם למראית עין), היחס אל המומרים מצד היהודים שלא המירו את דתם היה סלחני ומתחשב. מצד הנוצרים שהבינו שאצל רבים מהמומרים המרת הדת היא רק למראית עין, ונבהלו גם מההיקף הגדול של התופעה הייתה תסיסה רבה כלפי המומרים. הם מתחילים להאמין שהמרת הדת היא מזויפת ושהמומרים פועלים במחתרת כדי להשתלט על העולם הנוצרי. באמצע המאה ה-15 פורצות בטולדו ובקורדובה מהומות כנגד המתנצרים החדשים. אנשי הכנסייה בסיביליה פונים לאפיפיור בבקשה להקים אינקוויזיציה שתפעל כנגד המתנצרים החדשים שממשיכים לקיים את היהדות בסתר ושסיביליה מלאה בהם. אלפי יהודים אנוסים מוּעָלים על המוקד ולאחרים הרכוש מוחרם והם מוענשים בעונשים כבדים. בתקופה שבין פרעות קנ”א לגירוש ספרד עוזבים כמאה אלף יהודים את ספרד מרצונם. בשנת 1492 משלימים פרננדו ואיזבלה את הריקונקיסטה עם הכיבוש של גרנדה והם מתפנים לטפל ביהודים. על פי אמונתם הדתית נוכחותם פוגעת ומפריעה לשליחות הדתית לכונן ממלכה נוצרית אדוקה שתהיה נקיה מהשפעה יהודית על הנוצרים בכלל ועל הנוצרים החדשים (המומרים) בפרט. הצו נותן ליהודים ארכה של שלושה Fernandoחודשים במהלכם תינתן ליהודים חסות מפני פרעות. עפ”י לוח השנה העברי המועד האחרון לעזיבה (לאחר הארכה של יומיים) הוא תשעה באב. היהודים מורשים למכור את רכושם אך אליה וקוץ בה, הם רשאים לעזוב את ספרד רק עם מטלטלים אישיים. דון יצחק אברבנאל ואברהם סניור שניסו למנוע את הגירוש בכל דרך לא הועילו (סניור שהיה שר אוצר אולץ להתנצר ודון אברבנאל שסירב להתנצר גורש בעצמו). עפ”י הערכות שונות מספר המגורשים נע בין 80000 ל- 200000 יהודים. כשני שליש מהמגורשים עוברים לפורטוגל ( משם הם מגורשים בשנת 1496 ע”י המלך מנואל לאחר שהוא נישא לבתם של פרננדו ואיזבלה), רבים מצאו את מותם בדרך, כ- 50000 יהודים עזבו לצפון אפריקה ואיטליה.

 

סוף דבר

400 שנה לאחר הקמתה בוטלה האינקוויזיציה בספרד בשנת 1834. רבים מהיהודים האנוסים התפזרו ברחבי העולם כולו ותפסו מקום נכבד במסחר הבינלאומי, חלק מהם שבו ליהדות. קהילות שלמות של יהודים “חדשים” קמו באירופה ובדרום אמריקה. בתאריך 17 בדצמבר 1968 מכריזה ממשלת ספרד באקט סמלי על ביטול צו הגירוש ובשנת 2012 היא מכריזה שהיא מאפשרת לכל יהודי שיכול להוכיח שהוא נצר ליהודים מגורשי ספרד לקבל דרכון ספרדי.

תור הזהב – זהב שלא תמיד נוצץ

תור הזהב של יהודי ספרד הוא הכינוי שניתן לתקופת הפריחה והשגשוג של היהודים תחת שלטון המוסלמים בספרד. מקובל לראות בחסדאי אִבְּן שָפְּרוּט שהיה  מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10 ושימש בפועל כשר חוץ ושר אוצר של עבד אל רחמן השלישי כמי שהניח את היסודות לתור הזהב של יהודי ספרד.

גם בתקופת השלטון הנוצרי (וויזיגותי) שקדם לשלטון המוסלמים וגם בשלטון הנוצרי שבא אחרי התקופה המוסלמית סובלים היהודים מדיכוי, השפלות ,פרעות עד כדי גזירות שמד וגירוש. בתקופת המוסלמים זוכים היהודים ליחס סובלני, חופש דת ושגשוג תרבותי וכלכלי. מדינאים ומלומדים יהודים ממלאים תפקידים חשובים ולחלקם השפעה רבה בחצרות השליטים.

הבטחון והשלווה היחסית בחסות השלטון המוסלמי מביאים לשגשוג רוחני ותרבותי. תקופת תור הזהב מעמידה שורה ארוכה של אנשי רוח, רבנים, משוררים, פילוסופים, אנשי מדע ורפואה. היצירות בתקופת תור הזהב התבטאו בשירה, הגות ופרשנות מקרא ובין הדמויות הבולטות של התקופה אפשר לציין את הרמב”ם שהיה רופא, מדען ומגדולי הפוסקים וחשובי הפילוסופים שקמו לעם היהודי. הרמב”ם שברח מספרד בשנת 1148 בעקבות פלישת האלמווחידון הגיע לעיר פס שבמרוקו ובשנת 1160 כתב ליהודי מרוקו את “איגרת השמד”  בעקבות הרדיפות והפוגרומים שנערכו בהם ע”י המוסלמים.
רבי יהודה הלוי– פילוסוף ואחד מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים.
רבי שלמה אבן גבירול – שחיבר את החיבור הפילוסופי “מקור חיים” שעוסק בעניינים של מטאפיזיקה ויצירות כמו “כתר מלכות” ו”תיקון מידות הנפש”.
רבי אברהם אבן עזרא – משורר, פרשן מקרא ופילוסוף שכתב גם את הקינה “אהה ירד על יהודי ספרד”. הוא עסק גם במתמטיקה ואסטרונומיה ואחד התחביבים שלו היה חידות (מספרים עליו כי פתר את החידה המתמטית הידועה בשם “בעית יוספוס”).
רבי שמואל הנגיד – שימש בתפקידים פוליטיים בכירים וביניהם שר הצבא של גרנדה, מהחשובים שבמשוררים היהודים של ספרד (שכתב גם את “מת אב ומת אלול”). הוא עסק גם בחקר הלשון העברית.

בשנת 1031 הח’ליפות של קורדובה מתפרקת לממלכות קטנות (טאיפות) ומתחילה תקופה של אי יציבות בספרד. בשנת 1066 מתחולל פוגרום גרנדה שהחל בהסתערות של המוני מוסלמים על הטירה של מושל גרנדה שם הם רוצחים את יועצו היהודי ר’ יוסף בר שמואל הלוי (במו של שמואל הנגיד), ומשם ממשיכים בטבח באוכלוסיה היהודית של גרנדה.
במאה ה-12 עם עליית שושלת אל מוואחידון סובלים היהודים גם מהשלטון המוסלמי וגם מהריקונקיסטה של הנוצרים שכבר כבשו חלקים ניכרים מידי המוסלמים, תור הזהב הגיע אל קיצו.